במגזר העסקי היו מפטרים את המנכ"ל

במקום הברכות, לחיצות הידיים, שרים שיריבו מי יגזור את הסרט, סיסמאות ידועות מראש על ההשקעה בתשתיות ויציאה מהמיתון יש פסק דין (עקרוני יש לציין), שניתן לאחר מאבק משפטי מייגע.

במקום צמד מנהרות נקבל ערעור לעליון - שסביר להניח יוגש בכל מקרה, במקום דמי הזיכיון, יתעופפו עשרות אלפי דולרים עבור הוצאות משפט. לא שמחה, לא ששון, לא מוניטין של מדינה שיודעת לעשות עסקים, לנצל הזדמנויות.. לא ולא. עוד לא, רחוק היום.

לפרויקט מנהרות הכרמל היו נתונים מבטיחים, אולי אף חסרי תקדים. היתה התעניינות אדירה של המגזר הפרטי - 13 מתמודדים ניגשו לשלב המיון המוקדם והזוכה הציע דמי זיכיון (תשלום עבור הזכות להקים את הפרויקט).

היום במכרזי BOT בישראל אין דבר כזה יותר- המדינה מתחייבת לשלם מענקי הקמה בהיקפים של מיליארדים שקלים. דוגמאות לרוב, חוצה ישראל, רכבות קלות ירושלים ותל-אביב, כביש 431.

המדינה - שלא כמו במכרזים אחרים, לא סיפקה ערבויות ולא התחייבה לספק ערבויות תנועה. התנאים שקיבלה המדינה כמזמין, הם בבחינת חלום רטוב TOO GOOD TO BE TRUE.

מאז המדינה מגלה נחיתות עקבית במכרזי ה-BOT - היא נאלצת לשלם מחיר יקר, לא סביר, כדי לסגור עסקאות בשיתוף הסקטור הפרטי.

בהתנהלות בין המדינה-הזכיין-הבנק בקידום הפרויקט, התחדדו הבעיות של מכרזי ה-BOT בכלל, אך נראה שבפרויקט הזה נעשו כמעט כל הטעויות האפשרויות - עיכוב באישורים הסטטורים, עיכוב בהליכי ההפקעה, שינויים בשיטת הכרייה ובריחתו של דיסקונט מהפרויקט.

הטעות הקריטית היא הטלת האחריות לקידום האישורים הסטטורטורים על הזכיין. הטעות הזאת הפכה לכדור שלג. הסכסוך בין בנק דיסקונט לזכיין על שינוי תנאי המימון היא נגזרת של הכשל הססטורי.

ללא העיכוב הסטטוטורי, שנובע מהחלטה לא אחראית של פקידים לתת ליזם פרטי להתמודד מול המשרד לאיכות הסביבה וועדות מחוזיות מסורבלות "שעשו לו את המוות", בנק דיסקונט היה מעמיד את הכסף בזמן.

היום במכרזי BOT הבעיה היא אחת גדולה, ברורה ומורכבת- מצוקת המימון. קשה קשה. הזהירות של הבנקים, מיעוט השחקנים - יש רק שניים במשחק פועלים ולאומי; הזרים בחוץ, הגורמים המוסדיים עוד ממתינים על הגדר בנחת, ושינוי לרעה בתנאים בשווקי ההון בכלל הפכו את המימון של הפרויקטים לכמעט בלתי אפשרית.

על קשיי המימון אפשר לשאול את צחי אפילוג מפולאר השקעות, שמנסה לגייס 400 מיליון דולר עבור הרכבת הקלה בירושלים או את אהוד סביון מדרך ארץ שנכשל בגיוס 215 מיליון דולר עבור הקטע הצפוני בחוצה ישראל.

פסק הדין נוגע בשאלה עקרונית וחשובה - האם יש לאכוף על בנק לממן הסכם לו התחייב למרות עיכוב בפרויקט? שאלות חשובות אחרות - האם BOT מתאים לביצוע פרויקטים בישראל?

האיך, הלמה, והמי אשם בפספוס הזדמנות פז לעשות ביזנס מוצלח למדינה יישארו ללא מענה. במגזר העסקי היו מפטרים את המנכ"ל. בסקטור הציבורי ספק אם יטרחו לברר - מסקנות אישיות, כנראה שלא יהיו.