ביהמ"ש: האג"ח של המושבים לטובת הסוכנות אינן מבטיחות חובות עתידיים

את פסק הדין כתב השופט תיאודור אור, בהסכמת השופטים אדמונד לוי ואסתר חיות. מדובר בשתי איגרות חוב עליהן חתם המושב להבטחת חובותיו לסוכנות. לטובת איגרות אלה שיעבד המושב בשעבוד צף את כל נכסיו. לאחר שהמושב סיים לשלם את כל החובות להם התחייב תמורת הלוואות שקיבל, ביקש המושב לבטל את איגרות החוב, בטענה כי החובות המובטחים נפרעו.

בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה, והורה למחוק את השעבודים. על כך ערערה הסוכנות לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון קובע, כי על מערכת היחסים בין הסוכנות והמושב תקפים שני הסכמים רלוונטיים. האחד הוא "תנאי התחייבות האגודה", שעניינו התחייבויות שונות של המושב כלפי הסוכנות, ובכלל זה התחייבויות לשמור על הנכסים שהועמדו לרשותו ולא להעביר זכות בנכסים ללא הסכמת הסוכנות. ההסכם השני הוא ההסכם המשולש שבין הסוכנות, המינהל והמושב. במסגרת זו, מושכרת למושב הקרקע עליו הוא יושב, בכל פעם לתקופה של שלוש שנים.

הסוכנות טענה, כי למרות שהמושב פרע חוב שטעון פירעון, הרי שאיגרת החוב באה לכסות גם חובות אשר טרם קוימו. לטענת הסוכנות, איגרת החוב נועדה להבטיח גם התחייבויות שאינן כספיות, כאשר הטענה העיקרית מתייחסת לחובות עתידיים של המושב לסוכנות, עבור סכומים שהסוכנות טוענת כי מגיעים לה מתוך כספים שהתקבלו עקב שינוי הייעוד של הקרקע ועליית ערכה.

השופט תאודור אור קובע בפסק הדין, כי איגרת החוב האמורה איננה חלה על חיובים חוזיים של המושב, שכן ביצועם של אלה הובטח בנפרד בתנאי ההתחייבות של האגודה.

עוד קובע אור, כי השעבוד שהוטל באיגרת החוב לא נועד להבטיח חיובים שאינם כספיים. פסק הדין מציין, כי גם אם קיימת החובה לפצות את הסוכנות בשל שינוי ייעוד מקרקעי המשבצת, החובה בעניין זה מוטלת על המינהל, ולא על המושב.

את הסוכנות ייצג עו"ד ליפא מאיר, ואת בית נחמיה עו"ד שאול ראובני. (ע.א 02/2181).