שוק המשרדים בלונדון לקראת מהפכה: עובדי המדינה יזוזו

סר מייקל ליונס, מנהל המרכז ללימודי ממשל באוניברסיטת ברמינגהם, הגיש בשבוע שעבר לשר האוצר, גורדון בראון, תוכנית לצמצום של עד 60 אלף משרות ב-20 הקרובות, במטרה לחסוך 2 מיליארד ליש"ט בשנה מהוצאות הממשלה. בראון, המנהל מאבק חיסכון לכל רוחב החזית, תומך בתוכנית.

מקור החיסכון העיקרי, לדברי ליונס, יהיה מכירתם או השכרתם של משרדים בלב לונדון, כאשר ברור ששכירת משרדים בערים אחרות תהיה זולה בהרבה - בשיעור ממוצע של 30%, הוא מעריך.

באותן ערים - ניוקאסל, ליברפול, שפילד ובריסטול - כבר מחכים אנשי הנדל"ן בקוצר רוח למה שעשוי להיות השינוי הגדול ביותר בשווקים המקומיים מזה דורות.

בלונדון ובסביבותיה מועסקים כיום 240 אלף עובדי מדינה. ליונס מדבר על כך שבשלב ראשון (תוך חמש שנים) יועברו 20 אלף מהם לערים אחרות - בין אם במעבר ישיר (דהיינו של העובד עצמו), ובין אם ביצירת משרות באותן ערים אשר יאויישו בעובדים מקומיים במקום עובדים לונדוניים שיפרשו בהליך טבעי. ההערכה היא, שהמספר הגדול ביותר של עובדים יועברו במשרדי האוצר, ההגנה והעבודה.

בדרך למימוש התוכנית הזו, במיוחד בהיבטיה הנדל"ניים, יש שני סימני שאלה גדולים. האחד הוא, האם אכן יימצאו קופצים במחיר טוב על המשרדים בווייטהול. מדובר במבנים עתיקי יומין, בני עשרות שנים, אשר אמנם הותאמו לשימוש מודרני, אך ברור שהם אינם בני תחרות לבניינים החדשים הנבנים ברחבי העיר.

בשנים האחרונות ניכרת מגמה של יציאת עסקים אל שיפולי הסיטי (בגדה הדרומית של התמזה ומול הטאואר, למשל, מאיישים ממש כעת כמה בניינים מודרניים רחבי ידיים) ואפילו אל מחוץ לעיר - ראו הקנארי ווארף המצליח סוף סוף למשוך חברות גדולות.

השיפורים במערכת התחבורה הציבורית מאפשרים לעובדים להגיע לאיזורים אלו במהירות יחסית, וכך נפתרה הבעיה המרכזית שמנעה את הצלחתם של אותם פרויקטים. לעומת זאת, בווייטהול אי אפשר אפילו לחשוב על מציאת מקום חניה, והמשימה להגיע לאיזור ולצאת ממנו אינה פשוטה כלל ועיקר בשעות הלחץ. מי שכן יכול להיות מעונין במשרדים באותו איזור, הם גופים הזקוקים לגישה ישירה למשרדי הממשלה שיישארו בעיר ולפרלמנט שאינו הולך לשום מקום. אך מובן שקשה לתכנן משהו בביטחון לטווח של חמש שנים, שלא לדבר על 20 שנה.

ליונס עצמו כנראה ער לבעייתיות, שכן הוא קורא לממשלה לעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם מגזר הנדל"ן הפרטי במטרה להבטיח את הצלחת התוכנית - סיסמה יפה שלא ברור מה עומד מאחוריה באופן מעשי. האם הממשלה מצפה שהמגזר הפרטי יתאים את תוכניותיו לאלו שלה?

בעיה שנייה תהיה השירות הציבורי הבריטי, השמרן ורב העוצמה. ב-20 השנים האחרונות אמנם עברו כמה וכמה יחידות ממשל אל מחוץ ללונדון: רשם הפטנטים עבר לניופורט, יחידות של המכס עברו למנצ'סטר וליברפול, יחידות של משרד החינוך לרונקורן ולשפילד, אחת מסוכנויות משרד ההגנה לבריסטול, מס הכנסה לנוטינגהאם ועוד. אבל, כאמור, המאסה הגדולה נשארה בלונדון.

באחד הפרקים בסדרת הטלוויזיה הבריטית "כן, אדוני ראש הממשלה", מציע שר העבודה להעביר בסיסי צבא מדרום-מזרח אנגליה לאיזורים אחרים במדינה, בדיוק לאותן מטרות עליהן מדברת תוכניתו של ליונס: יצירת מקומות עבודה והכנסות ממכירת נדל"ן.

הרמטכ"ל בסדרה מזדעזע: "אנחנו לא יכולים להתרחק מזירת מירוצי הסוסים באסקוט, ונשותינו לעולם לא יוותרו על הארוד'ס", הוא אומר. בסופו של דבר, בתמרון פוליטי מתוחכם, מצליח סר האמפרי לבטל את המעבר. האם ליונס ובראון ייאלצו גם הם להיכנע לעובדי המדינה?