אינטרס לאומי או חלוקת הטבות

למען האמת, אין בהכרזות אלה שום חידוש. המינהל מאז ומעולם לא פעל רק על בסיס שיקול כלכלי, והיה תמיד מכשיר פוליטי, לא רק כאמצעי להגשים אינטרסים לאומיים, אלא גם כמכשיר לחלק הטבות למגזרי אוכלוסיה שונים, יזמים, קבלנים, ומחוזות גיאוגרפיים - הכל על-פי השקפת עולמה של הממשלה, או ליתר דיוק השקפת עולמו של שרון.

באיזורי קו עימות העסק די ברור. מחיר הקרקע הוא אפס, והמדינה מציעה מענקים להקמת תשתיות, דחיית תשלומים לקבלנים ועוד הטבות. באיזורי עדיפות לאומית מעריך השמאי הממשלתי את שווי הקרקע על-פי 30% מערכה. מחיר המינימום במכרז הוא על 16% מהשווי. הכרזותיו האחרונות של אולמרט הן במידה רבה מענה לדרישות האוצר לצמצם הטבות אלה.

במחוז המרכז המשחק מסובך קצת יותר. השמאי קובע שומה, והמחיר ההתחלתי נקבע ל-50% ממנה. אם המינהל היה מתנהל על-פי כללי השוק, הוא היה מפרסם מכרזים לפי כללי היצע וביקוש. בפועל אין הדבר תמיד כך. לפני מספר חודשים פרסם המינהל מכרז בלוד, שלא היו לו מציעים. במקום לגנוז אותו ולחכות לימים טובים יותר, פרסם המינהל את המכרז עוד פעמיים, עד שנמצא הזוכה ששילם מחיר מצחיק. ההסבר לכך היה, שמטרת מכרז זה הייתה לסייע לעיר ולמנוע פלישות חוזרות לשטח.

במודיעין נאלץ המינהל להתמודד עם שאלה דומה. האם לטפטף לשוק מספר קטן של מכרזים, או להציף אותו עם 500 יחידות דיור, מתוך ידיעה שיגרום במו ידיו לירידת מחירים. המינהל בחר באופציה השנייה, במידה רבה מתוך רצון לעמוד ביעדי השיווק שקבעה לו הממשלה.

אם כך, מדוע המחירים באיזור המרכז אינם צוללים? הסיבה לכך פשוטה: למרות הצהרותיו של אולמרט, ולמרות רצונו של המינהל, מה ששומר על השיווקים הנמוכים הן כמויות הקרקע הקטנות שיש למינהל להציע. מנהלי השיווק של המינהל לדורותיהם חוזרים ואומרים, שהם מוציאים לשוק כמעט כל תוכנית שיש להם על המדף. ההיצע הנמוך דואג לגובה המחירים.

יחסה של הממשלה לנושא הקרקע מזכיר מאוד את יחסה למשק המים. והתוצאה זהה. הממשלה רוצה להיטיב עם החקלאים, ולכן היא מסבסדת את מחיר המים. את המחיר משלמים כולנו, כולל האקוויפרים. בכל כמה שנים עולה הצעה לפיה תיתן הממשלה סובסידיה לחקלאי ולא למים, אך זו נדחית בכל פעם מחדש.

בקרקע הסיפור דומה. במקום שהמדינה תיתן מענק או הלוואה משמעותית לרוכש הדירה, היא מסבסדת את מחיר הקרקע. מנהלי מינהל לדורותיהם מזהירים בכל פעם מחדש שמדובר בשיטה פסולה, שגורמת לא רק לזילות הקרקע ולתכנון בזבזני, בעיקר בצפון הארץ ובדרומה, אלא גם לעיקור הסובסידיה. כל כלכלן מתחיל יודע, שאם באמת רוצים לסבסד, צריך להעניק את הסובסידיה לנזקק. הבעיה היא, שכאן כל פוליטיקאי רוצה לעזור למגזר שלו, ולכן כלל לא בטוח שההנחה בקרקע מגיעה בסופו של דבר לרוכש הדירה. בבנייה צמודת קרקע אמנם מי שנהנה מההנחה הם ברוב המקרים בעלי הבתים. בבנייה רוויה, שהיא המסה הגדולה, נהנים בעיקר הקבלנים והיזמים.