להוציא את המינהל מחיי האזרחים

החלטה זו ביסס אולמרט על עבודה שחיברו שני מנהלי מינהל מקרקעי ישראל לשעבר, עו"ד גדעון ויתקון ועו"ד שלמה בן-אליהו, ובה המלצות לצמצום המעורבות הציבורית בניהול מקרקעין.

במילים פשוטות יותר, הם אמרו את מה שיודעים כולם, שיש להוציא את המינהל מחיי האזרחים, ולהטיל עליו להתמקד במשימותיו העיקריות - שיווק, רישום ושמירה על קרקעות המדינה, וזה הכל.

סוף למעאכרים

אם מישהו היה עורך פעם משאל בשאלה מהו הגוף הממשלתי השנוא ביותר, אין ספק שמינהל מקרקעי ישראל היה זוכה לאחד המקומות הראשונים.

ברחבי הארץ כ-750 אלף יחידות דיור עירוניות, מתוכן 600 אלף אינן רשומות בטאבו, וברובן גם אינן מהוונות.

משמעות הדבר היא שכדי לבצע כל פעולה, ולו הפשוטה ביותר, החל מסגירת מרפסת וכלה במכירת הדירה, צריך האזרח לעמוד בתורים הארוכים של המינהל, ולא אחת גם לשלשל כמה אלפי שקלים לכיסו של איזה מעאכר, שמסתובב באופן גלוי ומבטיח לקצר את התור.

על-פי נתוני המינהל, ב-2000 נרשמו באגף החוכרים העירוניים כ-170 אלף פניות. את מחציתן ניתן היה למנוע אילו המינהל היה דואג לרישום זכויות החוכרים בספרי רשם המקרקעין. הפיתרון לכך הוא פשוט - לארגן מבצע רישום ולהפסיק עם השערורייה הזו.

הפרדת נכסי קק"ל

הצעה נוספת, וחשובה לא פחות, היא להפריד את נכסי הקרן הקיימת מניהול מינהל מקרקעי ישראל באמצעות החלפת קרקעות. הקרן הקיימת תמסור למדינה את הקרקעות שבתחומי הערים במרכז הארץ, ותאשר את מכירתן לחוכרים.

בתמורה תקבל הקרן הקיימת אדמות בנגב, באיזורי פיתוח ואדמות יער. לדעת בן אליהו וויתקון, יש לעשות זאת לנוכח התעצמות המגמה של הפיכת הקרקע מאמצעי להגשמת מטרות ציוניות לאמצעי לגיוס הון.

יצויין, שגם ראשי הקק"ל מצהירים לא אחת שהם תומכים בהתנתקות כזו. השאלה הנשאלת היא האם מדובר בהצהרות בלבד או בכוונה אמיתית, שכן להחלטה זו יש משמעות פוליטית נרחבת לכל שיטת ניהול המקרקעין בארץ.

תיכנון הקרקע יועבר

המלצה נוספת היא להוציא לחלוטין מידי המינהל את כל נושא תכנון הקרקע, ולהעבירו למינהל התכנון במשרד הפנים, למשרדים הייעודים ולרשויות התכנון.

המלצה זו באה על רקע העובדה לפיה המינהל מוציא בכל שנה סכומי עתק על תיכנון תוכניות, שברובן אינם מגיעות לכדי יישום.

במינהל אומרים, שהם נטלו על עצמם משימה זו מאחר ורשויות התכנון אינן עושות את המוטל עליהן, אינן מתכננות ובשל כך מונעות ממנו לשווק קרקע. גם שאלה זו ראוי שתמצא את פתרונה.

את הסעיף החשוב ביותר שמרו ויתקון ובן אליהו לסוף, ובו הם קובעים שעל המינהל להשקיע מאמץ מיוחד לשמירה על מקרקעי הציבור שבניהולו, למניעת פלישות והשגות גבול. כל יזם יודע שלא אחת הוא נאלץ לפצות פולשים בסכומי עתק לאחר שהמינהל נכשל פעם אחר פעם במשימה זו.

האם תצליח הועדה שמינה אולמרט לשנות משהו? ימים יגידו. מה שבטוח הוא שעל הוועדה יהיה לעבור את המשוכה הגבוהה של ועד העובדים, שלא יוותר ללא קרב. רישום הדירות העירוניות בטאבו יהפוך עובדים רבים, שעיקר עבודתם היתה לחפש תיקים בארכיון, למיותרים.

גם הוצאת התכנון מידי המינהל תחייב מאבק קשה. מחלקת התכנון של המינהל אחראית על חברות מנהלות ומקב"תים (מכרז קרקע בלתי מתוכננת). יותר מדי אנשים נהנים מכך, ולכן ספק אם יתנו למהלך כזה לצאת לדרך.

גם נושא שמירת הקרקע הוא תיק קשה מאוד לביצוע, הוא יחייב תוספת כוח אדם לאגף הפיקוח, ומדיניות קשוחה מאוד נגד הפולשים - מטלה שמדינת ישראל מעולם לא הצטיינה בה.

ויתקון ובן-אליהו, שניהם חברים במועצת מקרקעי ישראל (ויתקון חבר לשעבר) לא התייחסו בהמלצותיהם למועצת מקרקעי ישראל, שהוא הדירקטוריון של המינהל, וחבל שכך.

אין ספק שגם הגוף הזה, שזוכה בכל פעם מחדש לכינוי חותמת הגומי של הנהלת המינהל, זקוק לשינוי מהותי, ובעיקר לשינוי פרסונלי.

אין להם מושג

לא ייתכן להמשיך במצב שבו את מדיניות המקרקעין של מדינת ישראל מנהלים מנכ"לים של משרדי ממשלה, שברוב המקרים אין להם שום מושג בניהול מקרקעין, ונציגי קק"ל, שגם להם אין ברוב המקרים מושג מה משמעות ההחלטות שהם מאשרים.