למשרד האוצר חלק באשמה: מתחייבים בלי אישור: מע"ץ ומשרד התחבורה התחייבו בלי שתוקצבו הרשאות

לדבריו, ההתחייבויות במשרדי הממשלה ובחשב הכללי מנוהלות באופן לקוי וישנן בעיות עקרוניות בניהול תקציבים ובפרט בתקציבי ההרשאה להתחייב. לדבריו, עיקר הבעיה היא בפרויקטים בפיתוח תחבורתי.

גולדברג קובע, כי באופן שיטתי ישנו תקציב חסר בהרשאות להתחייב בפרויקטים אותם מקדמים משרד התחבורה ומע"ץ. מע"ץ ומשרד התחבורה חתמו באופן עקבי על הסכמים מול ספקים ונותני שירות ויצרו התחייבויות מבלי שתוקצבו לכך הרשאות להתחייב, קבע.

מצב זה, קובע המבקר, הביא בין היתר לאיחורים בתשלומים ולתשלום ריביות בגין הפיגורים. הביקורת מקדישה פרק לנושא התחייבויות הממשלה. המבקר בדק בין היתר תקציבי הפיתוח לתחבורה של משרד התחבורה ומע"ץ.

הביקורת מגלה, כי עד סוף 2002 תחומי ההרשאה להתחייב היו קטנים במידה ניכרת מאומדני העלות שאושרו לביצוע, ולא היה מידע אמין ובקרה תקציבית על הביצוע בהשוואה לתכנון.

הדו"ח מדגים את דבריו בעיקר דרך ההתקשרות של מע"ץ ומשרד התחבורה מול ספקים וקבלנים. כך למשל, ב-1998 האומדן הכולל של עלות הפרויקטים במימון משרד התחבורה הסתכם ב-850 מיליון שקל, כשהאישור להתחייבויות היה רק 473 מיליון שקל.

מבקר המדינה סבור, כי תקצוב בשיטה כזו מקשה על ביצוע בקרה תקציבית ומהווה פתח לחריגות. עוד מצוין בדו"ח, כי ב-2003 ההפרש בין ההתחייבויות להרשאה להתחייב היה 2 מיליארד שקל.

משרד האוצר בתשובתו למבקר הטיל את האחריות לפתחו של משרד התחבורה: "ההרשאה להתחייב משקפת באופן מלא את אומדן הפרויקטים השונים כפי שהועברו אלינו על-ידי משרד התחבורה".

הביקורת מטילה דופי בדרך בו מבקש משרד האוצר הרשאות להתחייב בפני ועדת הכספים של הכנסת. כך למשל בנובמבר 2002 פנה הממונה על התקציבים במשרד האוצר לוועדת הכספים של הכנסת, בבקשה לתקצב הרשאה בסך 1.4 מיליארד שקל בגין מענק ההקמה לפרויקט הרכבת הקלה בירושלים.

בקשה זו אושרה למחרת מבלי שסכום ההרשאה הועבר מהרזרבה או מתוכנית אחרת. משרד האוצר הניח שבקשתו תאושר כיוון שאילו ועדת הכספים לא היתה מאשרת, המדינה היתה חשופה בפני תביעה מצד הזכיין.

לדברי המבקר, העובדה שניתן להגדיל את ההרשאה להתחייב ללא תקרה, משעבדת נתחים נכבדים מתקציבי השנים הבאות.

הדו"ח מותח ביקורת בנוסף על שיטת מימון פרויקטים "במנות". כידוע במע"ץ נוהגים להתקשר מול קבלן רק על חלק מסכום הפרויקט, כלומר מפצלים את ההרשאה להתחייב. לדבריו, פיצול הפרויקט מקשה על ניהולו היעיל ומעקב אחר הביצוע בהשוואה לתכנון. המבקר מפרט שורה של פרויקטים בהם העלות הסופית גדלה פי 2 או 3 מהאומדן המקורי שתוקצבו.

הביקורת קובעת, כי אגף התקציבים היה ער לבעיית התקצוב החסר, אך לא מנע את התופעה.

הביקורת מציינת עוד, כי ישנה בעיה במידע אמין וזמין של הנתונים אודות הפרויקטים, עלותם וההרשאות להתחייב. לדבריו, יחידת המטה במשרד האוצר, אגף התקציבים ואגף החשכ"ל, לא יכולים לקבל בכל רגע נתון נתונים מלאים, אמינים ומעודכנים על התחייבויות המשרדים הנובעים מביצוע התקציב.