עיראק גאה להציג: אפוקליפסה עכשיו

דומה כי כיום, למעלה משנה לאחר כיבוש עיראק ומיגורו של שליטה, סדאם חוסיין, אין איש בר דעת המאמין כי האמריקנים ובני בריתם יצליחו לכונן בעיראק דמוקרטיה או שלטון יציב כלשהוא.

ממשל בוש אינו חזק בהיסטוריה, אף כי הוא מאמין כי בכוחו לשנות את מהלכה בעזרת כוח.

אלא שעם כידונים אפשר לעשות הכל חוץ מלשבת עליהם, למד נפוליאון, ולמדים האמריקנים בעיראק מדי יום.

למלחמה היו מטרות כלכליות מובהקות שלעולם לא נכללו במטרות המוצהרות שבשמן יצאה ארה"ב למלחמה. גם כאן כבר ניתן לקבוע כי וושינגטון כשלה: מחיר הנפט בעולם, למשל, לא ירד מאז מיגורו של שלטון סדאם, אלא טיפס לשיאים של כמעט עשור וחצי - כ-41 דולר לחבית. מחיר גלון בנזין כבר הגיע לכ-2 דולר. עם זאת, הישג אחד ודאי יכולה ארה"ב לרשום לעצמה: יכולתה לאחד את השיעים והסונים לצאת נגד מטרה אחת - הנוכחות האמריקנית בפרט, והבינלאומית בכלל על אדמת עיראק. גם בתחום אחר - שיקום תשתיות בעיראק - אפשר כבר לדבר על כישלון צפוי, ובכך מבקש מאמר זה להתמקד.

ממכרה זהב לבצה טובענית

מיד לאחר השלמת כיבושה של עיראק החלו האמריקנים במה שנראה יותר ויותר כחלוקת שלל של ממש. פרויקטים שונים ניתנו ללא מכרז לחברות אמריקניות, בעלות קשרים עבותים עם ממשל בוש. בעיקר היטיב השלטון האמריקני עם החברות בכטל והליברטון, להן קשרים עבותים עם סגן הנשיא, דיק צ'ייני ומזכיר המדינה האמריקני לשעבר, ג'ורג' שולץ.

חברה אחרת בעלת קשרים עם ג'ב בוש, אחיו של הנשיא, זכתה אף היא בפרויקטים כלכליים בעיראק, אך מאמר זה לא ידון בכך, מאחר שכתבה בנושא פורסמה כבר במדור זה לפני כחצי שנה. הממשל האמריקני גם לא שכח "לצ'פר" את כל אותן מדינות שהיו שותפות להרפתקה שלו בעיראק, ולהעניש אחרות שסירבו לקפוץ על העגלה.

מה שנראה היה בתחילה כמכרה זהב, בדמות חוזים בהיקף של מיליארדי דולרים, מתברר כבר מעבר לכל ספק כמלכודת מוות - בצה טובענית המאיימת לקבור את כל מי שביקש לשכשך מעט במי אותה בצה.

חלוקת השלל בוצעה עד כה בשני מכרזים שערכו האמריקנים. אלה הניבו מספר גדול של קבלני מישנה, שהתחייבו לבצע מגוון עבודות שיקום ותשתית.

עד כה מתבצעות עבודות ב-73 פרויקטים שונים בתחום הבנייה ברחבי עיראק, בעלות של 1.93 מיליארד דולר. אלא שמיום ליום גברה האלימות נגד הכוחות הזרים הפועלים על אדמת עיראק. תחילה כוונה ההתנגדות העיראקית כנגד כוחות צבא זרים בכלל ואמריקנים בפרט. אלא שלא חלף פרק זמן ארוך וגם אזרחים זרים, השוהים בעיראק במסגרת אותם מכרזים, הפכו למטרה. חלקם נחטפו, אחרים נרצחו.

אלה שלא נפלו קורבן לאלימות העיראקית מוגבלים עתה בתנועתם בעיראק. ספק אם מי מהם היה מוכן כיום לעבוד בשירות חברה זרה על אדמת עיראק. אחרי הכל, הרבה השתנה בתוך שנה, ועדיין מוסיף להשתנות. ללא להרף. לרעה.

חיש מהר גם מצאו עצמן חברות זרות רבות קורבן למעשי חבלה מכוונים. בעיקר נכון הדבר לגבי חברות המנסות לשקם את תשתית הנפט של עיראק. מקרי החבלה בצינורות הולכת נפט הלכו ורבו.

חברות רבות נדרשו להגביר את אבטחת עובדיהן בעיראק. הוצאה שספק אם היו מודעות לה שעה שזכו במכרזים.

מרגע שזכתה חברה מסויימת במכרז וחתמה עליו, היא מחוייבת להשלים את העבודות בפרק זמן מסויים. פרישה עתה של חברה כלשהיא תגרור תביעה מצד האמריקנים בגין אי עמידה בהסכם חתום.

אלא שבכך לא תמו הצרות של אותן חברות זוכות. העתיד הקרוב אינו מבשר טובות. נהפוך הוא. וכאן ברצוננו להרחיב מעט ולפרוש בפני הקורא כמה תרחישים עתידיים. בסוף החודש הבא, ב-30 ביוני, עומד הממשל האמריקני להעביר את השלטון בעיראק באופן רשמי לידי ממשלה עיראקית זמנית.

האמריקנים התחייבו לכך ואין כל ספק כי יעמדו במילתם, אף שינסו למשוך בחוטים מאחורי הקלעים. אחרי הכל, המועצה הזמנית השלטת בעיראק היא יצירה אמריקנית מלאכותית. אין מדובר כאן בממשלה נבחרת אלא בממשלת בובות, שחלק גדול משריה מורכב מגולים עיראקים ששבו לארצם בחסות הכידונים האמריקנים. בקרב הציבור העיראקי הרחב הם נתפסים כמשתפי פעולה עם הכובש האמריקני, כבוגדים, שדמם מותר.

חיסולו של ראש הממשלה העיראקי האחרון לפני כמה ימים הוא רק הוכחה נוספת לכך.

תרחיש א'

בחזרה ל-30 ביוני. האמריקנים מעבירים את השלטון לאותה ממשלה עיראקית זמנית. זו תנסה, ככל שניתן להמחיש לציבור כי אין היא עושה את דברם של האמריקנים, וכי היא גוף עצמאי, הפועל לטובת העם העיראקי.

האמריקנים מחוייבים רשמית להישאר בעיראק ולא לעזוב, אלא שקולין פאואל, מזכיר המדינה האמריקני, כבר אמר כי אם תבקש הממשלה העיראקית הזמנית מארה"ב לעזוב את עיראק, תיעתר וושינגטון לבקשת אותה ממשלה בחיוב. ארה"ב תשמח בסתר לבה לעזוב את עיראק. בל נשכח כי השנה היא שנת בחירות בארה"ב, והמלחמה הכושלת בעיראק מרחיקה את בוש יותר ויותר מהבית הלבן. הזמן אינו פועל לטובת הנשיא.

הבה נמשיך: ארה"ב עוזבת לאחר ה-30 ביוני ומפנה את כל כוחותיה מאדמת עיראק. האם מישהו מעלה על דעתו חברה זרה כלשהיא נשארת להשלמת העבודות להן התחייבה במסגרת מכרזים אמריקניים?

אם כן, יהיה זה יותר מסביר להניח כי חלק נכבד מהעבודות והפרוייקטים לא יושלם. כמה מהחברות יישאר תקועות עם הוצאות להן התחייבו מראש, כאשר מנגד נראה כי זרם התשלומים לאותן חברות ייפסק. כמה מהחברות עשויות למצוא עצמן בקשיים, אחרות ידרדרו לפשיטת רגל.

מה יהיה היקף פשיטות הרגל? קשה לדעת. מובן שכאן ייאלצו הממשלים במדינות השונות לסייע לכמה מהחברות שייקלעו לקשיים, באמצעות גופים כמו הבסס"ח הישראלי. אלא שלא כולן יתברכו באורך הנשימה הדרוש עד לקבלת הסיוע הממשלתי. גם אם יגישו אותן חברות זוכות תביעות משפטיות, משוכנעות בצדקת תביעתן, הרי שתחנות הצדק טוחנות לאט. מי שלא נתברכה באורך נשימה תקרוס.

הדיונים המשפטים עשויים להימשך שנים, מלווים בתביעות ותביעות נגד. זהו בתמצית התרחיש הראשון שאנו צופים ומאמינם כי סבירותו היא הגבוהה ביותר.

תרחיש ב'

זהה לחלוטין לתרחיש א', למעט העיתוי. על פי לוח הזמנים המקורי שקבעו האמריקנים, אמורים חיילי צבא ארה"ב להישאר בעיראק גם לאחר ה-30 ביוני לשם סיוע לממשלה הזמנית בייצוב שלטונה.

בינואר 2005 אמורות להתקיים בעיראק בחירות חופשיות לראשונה, בסופן תיבחר ממשלה חדשה. אנו צופים בהסתברות גבוהה שבחירות לא ייערכו בעיראק כלל. להערכתנו, עד מועד זה לא יישאר בעיראק חייל אמריקני אחד או כוחות זרים אחרים, המשוועים ללכת בדרכם של אמיצים יותר, דוגמת הספרדים וחיילי צבא הונדורס שנסו מעיראק.

ובכל זאת, מה כן צפוי בעיראק עד לאותו מועד? מלחמת אזרחים עקובה מדם עד לעליית כוח, ככל הנראה השיעים המהווים רוב באוכלוסיה, לשלטון. מועד הבחירות לנשיאות ארה"ב קרב (נובמבר השנה), האמריקנים ירימו ידיים וייסוגו מעיראק.

כל המוסדות שניסו האמריקנים "להלביש" על עיראק יקרסו בבת אחת. השוטרים או חיילי הצבא העיראקי החדש, המקבלים לפי שעה שכר מארה"ב ינוסו לכל עבר, מאחר שגם הם נחשבים למשתפי פעולה עם האמריקנים. האם מישהו סבור כי בתרחיש כזה תמשיך חברה זרה כלשהיא לבצע את העבודות להן התחייבה בפני האמריקנים?

תרחיש ג'

על פי תרחיש זה הכל מתנהל כשורה בעיראק בהתאם לתוכנית המקורית. השלטון כבר עבר ב-30 ליוני לממשלה עיראקית זמנית, החיילים האמריקנים נותרו בעיראק והצליחו לייצב את המצב שם. האלימות דעכה.

בינואר 2005 נערכות אכן בחירות, ולראשונה יש לעיראק ממשלה נבחרת אמיתית הזוכה ללגיטימיות בעם.

ממשלה זו מחזקת את כוחה ומצליחה לאכוף את שלטון החוק בכל רחבי עיראק. עד כדי כך מצליחה אותה ממשלה להתבסס, עד אשר ב-2006 מפנה החייל האמריקני האחרון את אדמת עיראק. האם ניתן למצוא כיום אדם אחד שיהיה מוכן "לקנות" תסריט זה כסביר? תרחיש פשוט זה נראה כיום בדיוני ומנותק לחלוטין מהמציאות, בהשוואה לשאר התרחישים הקודרים.. לאלו מימדים תתפתח ההתפכחות מהאשליה האמריקנית בעיראק, ביחס למגזר העסקי ולכלכלה העולמית קשה לנבא כרגע. ונסיים בעצה קטנה לכל אותן חברות ישראליות שהשתעשעו לרגע או שניים בעשיית כסף בעיראק החדשה: הישארו בבית.