"גחמות פוליטקאים פוגעות בתחבורה"

בכנס שייערך השבוע בנושא סביבה ותחבורה יתמודדו אנשי מקצוע במשרד התחבורה, המשרד לאיכות הסביבה, נציגי האקדמיה ואחרים, עם שתי שאלות עיקריות בתחום החבורה הציבורית: מדוע אין תחבורה ציבורית יעילה שמהווה אלטרנטיבה לנסיעה בכלי הרכב הפרטי; ומדוע לא מקודם נושא תקן החניה - שעניינו הפחתת מקומות חנייה באיזורים מוטי תחבורה ציבורית.

התשובות, מסבירים הגורמים המקצועיים, נובעות בעיקר "מהתנהלות של פוליטיקאים שאינה מובילה לשום מקום". לדבריהם, האינטרסים לא פעם סותרים ומנוגדים לחוות הדעת המקצועיות וישנם מאבקי כוח ואגו - בעיקר בין ראשי ערים.

לטענתם, מאבקים אלו מעכבים פרויקטים מהותיים וחשובים בפיתוח מערכות תחבורה ציבורית במרכזי הערים הגדולות ובעיקר במטרופולין ת"א.

אחת הדוגמאות הבולטות היא תקן החניה - תקן הקובע את כמות החניות שמוסד התכנון דורש מהיזם לבנות בפרויקט. התקן נקבע בדרך כלל כיחס בין שטח הרצפה למקום החניה.

יוסי גמליאלי מהמשרד לאיכות הסביבה מסביר, "הבעיה היא שכמות החניה ביעד משפיעה באופן ישיר על כמות כלי הרכב שנוסעים אליו. ככל שיש יותר חניה ביעד תהיינה אליו יותר נסיעות ברכב פרטי. תיאורטית לא צריכה להיות בעיה לספק את שטחי החניה, בחניות תת-קרקעיות, הבעיה היא בדרכי הגישה".

תקן החניה נסחב במערכות התכנון שנים רבות. המועצה הארצית אישרה תוכנית לקביעת תקן חניה במרכזי ערים ביחס של 250:1 (מקום חניה אחד על כל 250 מ"ר בנוי).

ליוזמה זו באופן טבעי מתנגדים יזמים (בעיקר החברות הגדולות) שחוששים מהקושי לשווק פרויקטים ללא חניה, או עם חניה יקרה, והם מפעילים לחץ על ראשי ערים.

למשל במטרופולין תל-אביב מתנגדים ראשי העיר רמת גן, ראשל"צ חולון ותל אביב להפחתה. אנשי המקצוע מפנים את טענותיהם כלפי שר הפנים, שבחר בפשרת "פרווה" שמעכבת את התוכנית.

לטענתם, "הופעלו לחצים מצד ראשי ערים או יזמים מאיזור תל-אביב לעיכוב התקן, או לפחות להחיל אותו בעת שתופעל מערכת הסעת ההמונים בת"א".

"החלטת פורז היא גול עצמי. הנחת העבודה שלנו היא שאין אפשרות לספק גישה למרכזי ערים, אלא בדרך של ויסות כלי הרכב הפרטיים והבסיס לשינוי זה נעוץ בהפחתה של תקן החניה. רק לצורך הדוגמא במרכז לונדון נקבע התקן 1500:1, בבריסל 300:1, באמסטרדם 300-250:1, ובתל אביב 40:1", אמרו.

למעורבות של פוליטיקאים בהחלטות מקצועיות יש דוגמאות לרוב מתחום התחבורה. אנשי משרד התחבורה אומרים לדוגמא, שפרויקט הקו הירוק - בפרויקט הרכבת הקלה, הוגש מבלי לכלול את הקטע הצפוני בת"א בשל התעקשותו של ראש העירייה, רון חולדאי, על קו תת-קרקעי ולא קו עילי.

לדבריהם, במשרד התחבורה קבעו כי קו תחתי לא כלכלי, ולא סביר מבחינה הנדסית.

הרשות המקומית משפיעה בצורות רבות על התחבורה הציבורית: היא קובעת מיקום תחנות, התויה של נתבי תחבורה ציבורית, שמושי קרקע, חניה וכו'.

פעמים רבות הרשות המקומית אינה מתחשבת בצרכים של נוסעי התחבורה הציבורית ולמעשה מעדיפה את האינטרס של הרכב הפרטי או אינטרסים נקודתיים.

אם הרשויות המקומיות והעומדים בראשן לא ישתפו פעולה, לא ניתן יהיה לקיים שרות תחבורה ציבורי ראוי במטרופולין, על כל ההשלכות הסביבתיות הקשורות בכך.