מעט מאוד חברות העוסקות בתחום איכות הסביבה נסחרות בבורסה בתל אביב. למעשה, ישנה רק חברה אחת בלבד בבורסה שפעילות העיקרית קשורה בכך - חברת תעשיות מיחזור משולבות (ת.מ.מ). לחברות רבות אחרות ישנה פעילות שונה בתחום הסביבתי, אולם ת.מ.מ היא היחידה שמוגדרת בבורסה של ת"א כחברה אקולוגית.
החברה הוקמה בשנות ה-80 על ידי רפי אלון, והונפקה בבורסה בתל אביב ב-1994. בשנת 2000 נרכשה החברה על ידי נייר חדרה (מפעל ניר אמריקאים ישראלים - מנא"י, בשליטת אי.די.בי), 70.15 ועל ידי חברת Veolia העולמית (לשעבר ויונדי), שהיא אחת הוותיקות בעולם בתחום האנרגיה, הטיפול באשפה ואיכות הסביבה, ומחזיקה ב-17.8% בחברה. אלון עצמו נותר עם אחזקה של 2.59% בחברה ומכהן כמנכ"ל.
לחברה מספר פעולות בתחום הטיפול באשפה - החל בפינוי האשפה, הפעלת תחנות מעבר שמשלחות את האשפה מהמשאיות המקומיות לאתרי ההטמנה השונים, הפעלת מטמנות אשפה, מיחזור וניפוי אשפה. הגדולה והמפורסמת מבין תחנות המעבר של החברה נמצאת באתר חירייה, שנסגר לפני מספר שנים לקבלת אשפה חדשה, וכעת משמש כתחנת מעבר לסילוק אשפה לאתר דודאים בנגב.
עיקר פעילות החברה, סילוק ופינוי אשפה והפעלת תחנות המעבר והמטמנות, מתבצעת באמצעות שתי חברות בנות - חברת י.ר.א.ב, שהיתה שלה במקור, וחברת אמניר סביבה, שעברה לבעלותה מידי מנא"י בעת הרכישה. אגב, לא מדובר בחברת אמניר למחזור ניר, המוכרת יותר, שנותרה בבעלות מנא"י, אלא בחברת אמניר סביבה, לה פעילות של פינוי וסילוק אשפה, בדומה לי.ר.א.ב.
ת.מ.מ רשמה ברבעון הראשון של השנה הפסד של 640 אלף שקל, לעומת איזון ברבעון המקביל והפסד של 1.4 מילון שקל ברבעון הקודם. זאת, על הכנסות של 58.2 מיליון שקל, בדומה לרבעון הקודם ולעומת 52.6 מיליון שקל במקביל, ורווח תפעולי של 2.2 מיליון שקל - בדומה למקביל ולעומת רווח תפעולי של 1.75 מיליון שקל בקודם.
רוב הלקוחות של החברה הן הרשויות המקומיות. החברה פועלת כיום בכ-50 רשויות מקומיות והיא הגדולה בענף. ברשויות אלה החברה מפנה אשפה, ובחלקן היא גם מפעילה תחנות מעבר לאשפה. היקף התשלומים נעשה על פי מכרזים שמפרסמות הרשויות מעת לעת.
בימים אלו חונכת ת.מ.מ תחנת מעבר גדולה במערב ראשון לציון, שכוללת גם פעילות מיחזור. ערן ספיר, היועץ המשפטי לחברה, אומר, כי מדובר במפעל הגדול והחדשני בישראל, שמשלב טכנולוגיות מתקדמות לטיפול באשפה: "המטרה של המפעל היא למחזר כמויות גדולות ככל האפשר של אשפה, ולהמעיט ככל האפשר בכמות האשפה שתלך להטמנה".
לדברי ספיר, האשפה שתובא לאתר תנופה לפי סוגי הפסולת, שיופרדו ויישלחו כחומרי גלם למפעלי מיחזור שונים (זכוכית, פלסטיק, פחיות, מתכת ועוד). אמניר סביבה מפעילה גם מפעל מיחזור משלה בעפולה, בו היא הופכת אשפה אורגנית לקומפוסט, שמשמש כדשן. זו פעילות המיחזור היחידה של החברה.
ת.מ.מ היא כאמור החברה הגדולה בארץ שעוסקת באשפה, אולם, לדברי ספיר, החברה מתמודדת בתחרות קשה מאוד, כשבישראל כיום עשרות אם לא מאות קבלנים קטנים לפינוי אשפה.
ספיר: "לצערי, כיוון שמצב המשק קשה, הרשויות מורידות את הדרישות במכרזים ופחות שמות דגש על איכות, ויותר על נושא המחיר. כתוצאה מכך צצו המון קבלנים בתחום, ובכל מקום אתה רואה, שכל אחד מקים לעצמו חברת אשפה וניגש למכרזים. השוק נהיה צפוף וקשה".
גלובס: טוב, חסמי הכניסה מאוד נמוכים. זה לא קשה להיות קבלן - אתה צריך משאית, כמה עובדים וזהו.
ספיר: "זאת בדיוק הבעיה. פעם היה חשוב גם שיהיה נקי. לכן במכרז היית צריך להראות שיש לך ניסיון, ושיש לך צי של משאיות שיכול לגבות מצב שבו משאית אחת נתקעת. היית צריך להראות שאתה גם מסוגל לתת פתרונות קצה - תחנות מעבר, מטמנות וכולי. היום - ככל שנושא התקציב נהיה לחוץ יותר ונושא המחיר הלך וצבר חשיבות, אז אין מה לעשות, וזה בא על חשבון האיכות. יש גם רשויות שמפנות בעצמן את האשפה, אם כי זה זן שהולך ונכחד".
- ואם בנושא הרשויות עסקינן, אז ישנה גם הבעיה שמככבת בכותרות - עיכוב התשלומים לספקים על ידי הרשויות שקורסות מבחינה תקציבית. איך זה משפיע עליכם?
"חברה גדולה כמונו מושפעת מהמצב ברשויות, והוצאות המימון שלנו גדלות והתזרים נפגע. אבל מכיוון שיש לנו חברה מאוד גדולה ויציבה, אנחנו מצליחים להתגבר על הדברים האלה. קבלנים קטנים יותר קורסים בגלל זה".
מאזן החברה לרבעון הראשון מראה, שיתרת לקוחות של ת.מ.מ עמדה בסוף הרבעון על 121.6 מיליון שקל, כ-41% ממאזן החברה. ברבעון הראשון לבדו גדלה יתרת הלקוחות בכ-3 מיליון שקל.
- יתרת החובות של הלקוחות אדירה, בעיקר בגלל הרשויות. השאלה היא האם אלו חובות שנגבים, או שאפשר להתייחס לחלקם כאל חוב אבוד?
"אני מקווה שעדיין לא הגענו למצב שבמדינת ישראל מישהו יכריז על חוב של רשות כחוב אבוד. אני גובה היום מהרשויות גם חובות מלפני שנתיים. פעם זה היה תשלום בשוטף פלוס 90 יום, אחר כך זה הפך לשוטף פלוס 180, והיום לצערי זה כבר שוטף פלוס 365".
- מה משך הזמן של חובות הרשויות כלפיכם היום?
"יש לנו חובות מרשויות גם משנת 2001, אם כי אלו מקרים בודדים וקטנים בהיקפם. מרבית החובות נעים סביב שנה, שנה וחצי. חשוב לי לומר, שלספקים יש בסך הכל ביטחון שהרשויות ישלמו את החובות בסופו של דבר. הרי לא יעלה על הדעת, שקבלן יעניק שירות חיוני לרשויות המקומיות, ובסופו של דבר הוא לא יקבל על זה כסף. זה לא יקרה".
- מצד שני קח למשל מה שקורה עם משרד הבטחון, שיש ספקים שהמשרד חייב להם כסף, אבל מעכב תשלומים או מקטין אותם. אז אומרים לאותו ספק 'זה מה שיש - קח את זה או שתתבע אותנו, אבל אז בחיים לא תעבוד איתנו יותר'. איומים כאלה יש גם ברשויות?
"קודם כל זה חשש שקיים, והרשויות גם לא מפחדות שתתבע אותן, כי ממילא הכסף שבא להם מגיע רק ממקורות תקציביים, ואין להם מקורות אחרים. בסופו של דבר, אנחנו נותנים שירות חיוני, ואי אפשר לעצור אותו, כי אז האשפה תיערם ותקום צעקה גדולה".
- אז תבוא הרשות לאיזה קבלן חאפר, שיקח רבע מחיר והזבל יעלם מהרחובות.
ספיר: "נכון - אלו דברים שמתמודדים אתם בכל יום. אנחנו חברה גדולה שמתגברת על בעיות, אבל אין ספק שגם אנחנו, כמו כל המשק, נפגעים ממוסר התשלומים של הרשויות. האבסורד הוא, שמצד אחד המדינה מעלה את הדרישות ומחמירה עם קבלני פינוי האשפה ושאר הגורמים בשרשרת המיחזור, אבל מצד שני אותה מדינה לא מקנה מספר משאבים שישלמו תמורת השירותים האלה.
"אם המדינה באמת היתה רוצה לקדם את נושא איכות הסביבה, היא היתה צריכה להקצות לכך הרבה יותר משאבים. אם רוצים שימחזרו יותר, אז צריך לתת כספים לרשויות כדי שהן יוכלו לשלם על פרויקטים כאלה. זה הכרחי כדי שהעירייה לא תיקח איזה חאפר שייקח את הזבל מהרחוב אבל יזרוק אותו באיזה פרדס מחוץ לרשות. אז שיתנו להם את הכסף כדי שיקחו חברות מסודרות יותר, והזבל ילך לאן שהוא באמת צריך ללכת".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
