העולם על פי מרדוק

"השכבתי 227 בחורות", צועקת הכותרת הראשית בעמודו הראשון של הטאבלויד הלונדוני "סאן". מתחת לכותרת הצעקנית, מופיעה תמונתו של הרברבן היומי, ובסיפור המלווה את הכותרת מתגאה הנ"ל בשלל כיבושיו המרשימים. רופרט מרדוק מקדיר את פניו כשהוא מתבונן בעמוד הראשון. "גס מדי", הוא רוטן בזעף. "זה לא מתאים למצב הרוח השולט עכשיו בבריטניה". הסיפור הזה, גם אם הוא מתאים למגמה הצהובה של היומון, בהחלט אינו מתאים לעמוד הראשון.

מרדוק תופס את הציבור הבריטי כהרבה פחות ציני מאז מינוי חברו, איש הלייבור החדש טוני בלייר, כראש הממשלה לפני יותר משנה. אוהדי הכדורגל, שהעיתונות המקומית והעולמית אוהבת לכנותם חוליגנים, כבר אינם נחשבים כטיפוסים חביבים על הכל. החבר'ה עדיין אוהבים את מנת הסקס והפשע היומית שלהם, אולם לא בצורה כה בוטה.

וזה מסכם בתמציתיות את מגע הקסם של מרדוק. בעולם של גיליונות אלקטרוניים ויועצי ניהול, תארים מתקדמים בניהול עסקים וקבוצות מיקוד, מרדוק היה ונותר ברון עיתונות שמרני, השולט גם על טווח תדרים נרחב ועל פעילות הטלוויזיה שלו, אבל לא שוכח לפקח ולהביע את דעתו על העמוד המודפס.

בדומה לברוני העיתונות ולאילי הסרטים של הוליווד, מאמין מרדוק כי אחת ממשימותיו החשובות היא להאזין לרחשי הציבור ולהבטיח כי הבכירים הכפופים לו אכן יספקו את הסחורה. בדומה ליוצרי הסרטים הראשונים של הוליווד מטביע מרדוק את חותמו ומשפיע על כל דבר שהוא עוסק בו.

מרדוק מספק, בעזרת אותו מגע מפורסם שלו, בידור ומידע לעולם כולו והוא עושה זאת בשלל שפות ובסיוע אמצעי תקשורת רבים. גם בהודו, מצליחה רשת סטאר ניוז שלו לחולל השפעה, אמנם לא על האליתה התרבותית, אבל לפחות בקרב 14 מיליון בתי אב, שהעיתון שלו מגיע אל ביתם.

את המגע של מרדוק אפשר לחוש גם בצידו השני של העולם. עם 10 מיליון קוראים, נחשב הסאן ליומון הנפוץ ביותר בעולם בשפה האנגלית. הניו יורק פוסט העצבני שלו, המצוי עתה במאבק לשיפור תדמיתו, הוא היומון היחידי שמצליח להגדיל את תפוצתו בעיר הגדולה בעולם, שבה אפילו הניו יורק טיימס המכובד והדומיננטי רושם ירידה בתפוצה. ואם בזה לא די, מעורב גם מרדוק בהפקתו של הסרט שובר הקופות של כל הזמנים, "טיטאניק".

הוא עושה שימוש ישיר ולא-מתנצל בבימות התקשורת הרבות שלו למטרות פוליטיות, כמו גם לקידום האינטרסים העיסקיים שלו. עימותיו עם הסנטור טד קנדי ידועים ומתוקשרים. בבריטניה, שיחקו עיתוניו תפקיד מרכזי בניצחון השמרנים בבחירות של 1992, ובשנה שעברה סייע מרדוק להעלות לשילטון את טוני בלייר והלייבור החדש. "מי שמצוי בתחום העיתונים והמגזינים, נאבק כדי להגן על אמונותיו", הוא אומר.

בניוז קורפ, מתקבלות ההחלטות על ידי מרדוק ומועצה מנהלת המונה 18 חברים. דוגמה טובה לדרך הניהול האופיינית למרדוק היא סטאר TV, שלווייניה משדרים סיגנלים לסין, הודו, המזרח התיכון ולמרחב הפסיפי. בשנת 1992 שמע מרדוק כי פירסון, התאגיד הבריטי והמו"ל של פייננשל טיימס, מתכוון להוציא 550 מיליון דולר תמורת נתח של %70 בסטאר. גם טיים וורנר ודיסני גילו עניין. מרדוק מעולם לא ראה את ספרי החשבונות של סטאר, אולם החליט שאם מתחריו מעוניינים ברשת הכבלים, הוא זה שיבצע את הרכישה.

הוא הציע לסטאר הצעת רכישה נגדית לזו של פירסון, שכללה פיתוי בדמות החופש למכור את הנתח שנותר בידיהם כל אימת שיחפצו בכך. סטאר עדיין מפסידה סכומי עתק - על פי ההערכות האחרונות, כ-100 מיליון דולר בשנה, אולם אף אחד אינו מטיל ספק בעובדה כי אסיה תתאושש, וכשזה יקרה, ניוז קורפ כבר תהיה מבוצרת יפה באיזור.

על פי נתוני סולומון סמית בארני, אמור היקף הפירסום הטלוויזיוני באיזור, להוציא את יפאן, אוסטרליה וניו זילנד, להכפיל עצמו ל-9 מיליארד דולר עד שנת 2001. היקף שירותי הטלוויזיה בתשלום באיזור יגדל באותה תקופה ב-%46. מרדוק אינו מתחרט על ששילם תמורה גבוהה מדי על רכישת סטאר, משום שהבעלות עליה מבטיחה לו אמצעי שידור ללוח המשדרים הנוכחי והעתידי שלו. היא גם משמשת לו כקלף מיקוח כנגד מתחריו, אשר בעבר סירבו לשדר את תוכניותיו.

מרדוק ריכך את הבוטות האוסטרלית שלו, כמו גם את הבוז שהוא חש לסטנדרטים העיתונאיים האמריקנים, אולם הוא ממשיך להתריס נגד מוסכמות. רק לאחרונה הורה לחברת המו"לות שלו, הארפרס-קולינס, לא להוציא לאור את ספרו של המושל האחרון של הונג קונג, כריסטופר פאטן. פאטן נחשב כפרסונה נון גרטה בקרב המנהיגות הסינית ולמרדוק יש אינטרס ברור לא להרגיז אותה.

ניוז קורפ אולי אינה קבוצת המדיה הריווחית ביותר בתעשייה, אבל אין ספק שהיא אחד מהימוריו המוצלחים ביותר של מרדוק. בעוד שטיים וורנר, ויאקום ודיסני הן תוצרים של מיזוגי ענק, נבנתה ניוז קורפ על בסיס של כמה רכישות קטנות ומיזמים חדשים. השנה היא רשמה רווח תפעולי של 2.1 מיליארד דולר על הכנסות של 13.3 מיליארד דולר.

מרדוק שולח ידו בכל. הוא ניסה ליזום תחרות בסי.אן.אן בימיה הראשונים של רשת פוקס, בצעד שהרגיז את טד טרנר והפך אותו ליריב מושבע. כמה שנים מאוחר יותר הצליח להקים עליו יריב נוסף בדמותו של אנדרו ניל. ניל, ששימש כעורכו של הטיימס הלונדוני, השלים אז תקופה עבודה מוצלחת בטיימס והיה אמור להשתלב כמפיק בתוכנית מגזינית שעמדה להיות משודרת בפוקס. מרדוק סירב לשדר את התוכנית.

מרדוק פתח בקריירה העשירה שלו לפני 45 שנה, כאשר ירש מאביו, קית' מרדוק, איש עיתונות אוסטרלי ידוע, נתח שליטה ביומון אדלייד ניוז. בשלהי שנות ה-70 עבר מרדוק לניו יורק וב-4 לספטמבר 1995 ויתר על האזרחות האוסטרלית שלו, ורכש בעלות על תחנות טלוויזיה אמריקניות. הוא הסתער תמיד על עסקים גדולים.

ב-1991, בעיקבות השפל בשוק ושערי ריבית גבוהים, כמעט וטבע בחובות הכבדים שלקח על עצמו, בניסיון לרכוש את מגזין טי.וי גייד. המחיר על רכישת המגזין היה אומנם גבוה מדי, אבל מאז הצליח המגזין להמריא לגבהים חדשים. כדי לרצות את הבנקים הנושים, מכר מרדוק את מרבית אימפריית המגזינים האמריקנית שלו תמורת 650 מיליון דולר ובמקביל נאלץ לדלל גם כמה מאחזקותיו המועדפות.

כאשר עשה ניסיון ראשון לחדור לממלכת הסרטים ההוליוודית, הוא עורר בתחילה צחוק וגיחוך. למי בדיוק הוא חושב את עצמו, שאלו אז הציניקנים. רק לפני חמש שנים עמדו אולפני הטלוויזיה של פוקס המאה ה-20 במקום החמישי בדירוג אולפני הטלוויזיה המובילים. היום מנהלים האולפנים מאבק צמוד עם אולפני וורנר ברוורס על ההובלה בדירוג אולפני ההפקה, עם להיטים כמו "תיקים באפלה", "מלך הגבעה", "באפי, ציידת הערפדים" ו"דרמה אנד גרג". "טיטאניק", שעלותו הסתכמה ב-280 מיליון דולר, יזרים לכיסי פוקס רווחים של 400 מיליון דולר לפחות ועוד 275 מיליון דולר לכיסי ויאקום, שותפתה להפקה.

כאשר הוקמה רשת פוקס, טענו רבים מהמבקרים כי אין מקום בשוק הטלוויזיה האמריקני לרשת רביעית. היום, גדלות הכנסות הרשת, כמו גם תזרים המזומנים שלה, בקצב מרשים בהרבה מהרשתות המתחרות. רשת הילדים של פוקס, לאחר 6 שנים בלבד, חולקת את המקום הראשון בדירוגי הצפייה עם ABC של דיסני, ורשת הספורט של פוקס, מיזם משותף עם ליברטי מדיה, גורמת ל-ESPN של דיסני להזיע.

מרדוק ממשיך לקחת סיכונים. שירות הטלוויזיה בתשלום של ניוז קורפ בדרום אמריקה המשדר זה 18 חודשים והשירות המקביל באסיה, המשדר שם 5 שנים, עדיין מפסידים כסף. בנוסף, מעורבת ניוז קורפ במיזמי כבלים חדשים ויקרים בתחומי הספורט, החדשות והילדים בשוק האמריקני ובהשקעות רחבות היקף באירופה.

אימפריית הספורט בזעיר אנפין שבנתה דיסני בלוס אנג'לס, בעיקר בזכות בעלותה על קבוצת הבייסבול אנהיים אנג'לס, וקבוצת ההוקי מייטי דקס, לא הותירה את מרדוק שווה נפש. הוא הזדרז להקים שני ערוצי ספורט מקומיים, לרכוש את קבוצת הדוג'רס המקומית, לרכוש נתח באיצטדיון המקומי החדש, כשבאמתחתו מונחת גם האופציה לרכישת נתחים בקבוצות הכדורסל וההוקי המקומיות, צעדים שיזרימו פעילות רבה לרשת הכבלים שלו.

מרדוק, בהחלט נהנה ממשחק התן וקח. הוא מנבא תקופה קשה לדיסני, במיוחד בכל הקשור לתחום הכבלים, על רקע העלאות תעריפי המנוי של ESPN. הוא מאמין כי סוני, המתחרה החזקה ביותר שלו באסיה, כפותה על ידי מנגנוני ניהול כובלים, כשמנגד לוקה בחסר גם תחום ההפצה שלה, שאמורה לספק גיבוי לרשתות שהיא מחזיקה באסיה.

מרדוק יהיה תמיד, כנראה, שנוי במחלוקת. להט העשייה שלו הביא לסיומם נישואים, מוצלחים למראית עין, שנמשכו 31 שנה לאנה, סופרת, אם ארבעת ילדיו והיועצת הנאמנה שלו גם היום. הפירוד ביניהם פגע בו עמוקות, אבל היתה זו כמו תמיד העבודה שהשכיחה ממנו את הצרות מבית.

שלושה מילדיו, לקלן, אליזבט וג'יימס, משמשים כמנהלים בכירים בניוז קורפ. לקלן הבכור הוא, ככל הנראה, היורש. מאז התחילו לדבר, נזכר לקלן, נסובו השיחות בארוחות המשפחתיות סביב עסקים ופוליטיקה. כאשר יצא מרדוק לסיורו הראשון בסין, הוא לקח עימו את כל ילדיו.

כשנשאל האם תצליח ניוז קורפ לתפקד אחרי מותו כחברה משפחתית, מעריך מרדוק את האפשרות כחיובית. ואם לא? "זו בדיוק הנקודה", עונה במקומו היורש המיועד, "בין אם מתייחסים אל ניוז קורפ כאל עסק חי או כאוסף של נכסים בעלי ערך, אין כל ספק שמדובר כאחד מהעסקים החמים ביותר היום בתעשיית התקשורת, ומן הסתם הוא ימשיך לתפקד ככזה"