ביהמ"ש גזר 5 מאסרי עולם מצטברים ו-40 שנות מאסר על מרואן ברגותי

"מן הדין שהנאשם יענש בגין כל נפש ונפש שנרצחה בהוראתו", כך קבע היום (א') בית המשפט המחוזי בת"א בהטילו עונש של חמישה מאסרי עולם מצטברים על מרואן ברגותי, שהיה מפקדם של ארגוני הטרור, התנזים וגדודי חללי אל-אקצה, שפעלו בגדה המערבית במסגרת הפתח', בגין רציחתם של חמישה בני אדם וכן עונשים מצטברים נוספים של 40 שנות מאסר בגין ניסיון רצח, חברות ופעילות בארגון טרור.

ברגותי, שהתקבל בתשואות של תומכיו, עם כניסתו לאולם הדיונים, ביקש את רשות הדיבור. הוא קרא להמשך האינתיפאדה כנגד הכיבוש וביקש לעזוב את האולם עוד לפני הקראת גזר הדין.

ברגותי הורשע ברצח של חמישה בני אדם, בשלושה פיגועים שונים. התביעה טענה, כי ברגותי אישר לבצע את הפיגוע במסעדת סי פוד מרקט בת"א, בו נרצחו שלושה בני אדם וגם הורה לאנשיו לבצע את פיגוע הנקם במהלכו נרצחה יואלה חן בתחנת הדלק בגבעת זאב וכן הורה לאחד מאנשיו לבצע פיגוע ירי במהלכו נרצח נזיר יווני במעלה אדומים.

כמו כן אישר לאנשיו לבצע פיגוע התאבדות באמצעות פיצוץ מכונית תופת בגדה המערבית אך המכונית התפוצצה ליד קניון מלחה בירושלים בעת שהמחבלים שהיו בתוכה הסיעו אותה למקום הפיצוץ המיועד.

השופטים שרה סירוטה, אברהם טל וד"ר עמירם בנימיני קבעו בגזר הדין כי לא מצאו נסיבות מיוחדות המצדיקות להימנע מהטלת עונשי מאסר עולם מצטברים בגין רצח של כל אחד מן הקורבנות שברגותי הורשע ברציחתם.

השופטים הדגישו בגזר הדין, כי אחריותו של הנאשם כמנהיג ארגוני הטרור איננה יכולה להיות קלה מזו של מבצעי הפיגועים עצמם, אשר נדונו למספר מאסרי עולם מצטברים. "אחריותו של הנאשם כבדה יותר בשל מעמדו וסמכותו כמנהיג", ציינו השופטים.

לדברי השופטים, הטלת מאסר עולם, בגין כל קורבן שנרצח, מתחייבת מן האמונה בקדושת חיי אדם ועל מנת לתת ביטוי נאות לעומק הזוועה שבמעשהו של אדם אשר רצח רבים. בהתייחסם לדברי הנאשם, כי הוא חותר לשלום ציינו השופטים בגזר הדין כי נראה כי מבחינתו של הנאשם הדרך לשלום עוברת בנתיב הדמים של הטרור. עוד הוסיפו כי הנאשם ביקש להציג עצמו "כדמות פוליטית" ואף הצהיר כי הוא נגד הרג חפים מפשע ואולם הצהרות אלו עומדות בניגוד למעשיו כפי שהוכחו בבית המשפט.

השופטים ציינו, כי גם על-פי הודאת הנאשם עצמו בחקירותיו וגם לאור ראיות רבות אחרות הוא היה מעורב עד צוואר בפעילות טרור. השופטים הוסיפו כי הנאשם בחר להסתתר מאחורי הטענה המופרכת של חוסר סמכות בית המשפט לדון אותו לאחר שהבין היטב שאין כל הגנה כנגד המעשים הנפשעים שביצע וכי גם טענתו בדבר הצורך בהתנגדות לכיבוש איננה יכולה להוות הצדקה לרצח אזרחים חפים מפשע ללא כל הבחנה.

לדברי השופטים, קו ההגנה של הנאשם היה ניהול משפט פוליטי, שכן היה ברור לו כי במישור הפלילי אין לו מה לומר להגנתו. (תפ"ח 02/1158)