בית המשפט הוציא צו האוסר על רשות שדות התעופה לממש ערבות בנקים של 8 מיליון שקל של סולל בונה

"מקום שדרישה להצגת ערבות בנקאית נדרשת זמן רב לאחר שנודעה עילה למימוש הערבות וניתן לייחס את מועד הצעת הדרישה לרצון להרתיע או לגמול תובע אשר הגיש את תביעתו כנגד הנערב ניתן לראות בכך בנסיבות המתאימות בסיס למתן צו המורה על עיכוב ביצוע מימוש הערבות הבנקאית", כך קובע בית המשפט המחוזי בת"א.

השופט יהודה זפט נעתר לבקשת סולל בונה להורות על עיכוב מימוש הערבות הבנקאית אוטונומית בסכום של 8 מיליון שקל שהופקדה ע"י סולל בונה בידי רשות שדות התעופה בקשר לפרויקט בניה של טרמינל 3 בנתב"ג. סולל בונה טענה בפנייתה לבית המשפט כי השימוש בזכותה של הרשות להציג למימוש את הערבות הבנקאית נעשה בחוסר תום לב וכאמצעי לחץ להרתעה כנגד סולל בונה בתביעה המשפטית שסולל בונה הגישה נגדה בסך של כ-23 מיליון שקל.

לדברי סולל בונה דרישת החילוט הוגשה כפעולת תגמול על כך שהעזה להגיש תביעה כנגד הרשות.

רשות שדות התעופה הכחישה את המניע המיוחס לה על ידי סולל בונה של שיקולי נקמנות גרידא וטענה בתגובה כי מימושה של הערבות כלל לא נעשה בתגובה לתביעה של סולל בונה נגדה, לא נעשה בהפתעה או בשרירות אלא כהמשך ישיר ומתבקש של מסכת אזהרות ארוכה שניתנה לסולל בונה אשר לדברי הרשות לא עמדה בהתחייבויותיה.

אולם השופט יהודה זפט השתכנע כי הנסיבות מאפשרות להניח במידה סבירה של ודאות שאכן המניע להצדקת המימוש הערבות הבנקאית היה הגשת כתב התביעה על ידי סולל בונה שאם לא כן לדבריו קשה להבין מדוע הערבות הבנקאית לא מומשה מאז יוני 2003. ולכל אורך התקופה שעד הגשת כתב התביעה כנגד הרשות שהוגשה לפני כחמישה חודשים. השופט הוסיף כי הדרישה למימוש הערבות היתה זמן רב לאחר שנודעה העילה למימוש וניתן לייחס את מועד הצגת הדרישה הרצון להרתיע או לגמול לסולל בונה בגין הגשת תביעתה. אשר על כן נעתר השופט לבקשה והוציא צו המורה על עיכוב ביצוע מימוש הערבות הבנקאית. השופט חייב את הרשות לשלם לסולל בונה את הוצאות הבקשה בסך 20 אלף שקל.

בתוך כך ובצעד יוצא דופן, אישר בית המשפט העליון צו מניעה שהוציא השופט יהודה זפט לפני כחודשיים לעיכוב ביצוע מימוש ערבות בנקאית שהופקדה על ידי חברת חשוב חיפויי שיש וגרניט בידי החברה הקבלנית א. ארנסון. זפט קבע בהחלטתו כי א. ארנסון נהגה בחוסר תום לב במימוש הערבות שניתנה להבטחת ביצוע העבודות בנתב"ג 2000 וכי מימוש הערבות היה כתגמול להגשת תביעה כספית כנגדה וכאמצעי לחץ. על החלטה זו של השופט הגישה א. ארנסון בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון

השופט אשר גרוניס דחה את הבקשה למתן רשות ערעור בציינו כי מועד הדרישה למימוש הערבות מעורר תמיהה. לדברי השופט במשך תקופה של שנה וחצי לא דרשה א. ארנסון את מימוש הערבות ואם אכן קיים חוב המגיע לה מדוע חיכתה תקופה יחסית ארוכה עד לדרישה ומדוע עשתה כן רק משהוגשה נגדה תביעה כספית? (ת"א 1051/04, רע"א 3779/04)