לא רוצה יותר לשכב על הרצפה

"בישראל", אומר טאנוס, "קשה לעבוד. בעיקר בגלל הביורוקרטיה הקשה". בכך הוא מצטרף לשורה הולכת ומתארכת של חברות ושל יזמים המעבירים לחו"ל חלק מפעילותם בתחומי בנייה וייזום.

טאנוס, 60, הוא בעל השליטה בחברת הבניה ב.ס.ט, ראשי-תיבות של שמות בעליה, האחים בדיע וסובחי טאנוס, שהם ערבים-נוצרים, ובני המיעוטים היחידים, ככל הידוע, שהגיעו לצמרת ענף הבנייה בישראל. ב.ס.ט היא אחת מהחברות הגדולות בענף הבנייה, שנמצאת בבעלות פרטית, לא נסחרת בבורסה, ואינה מרבה לדווח על פעילותה. בראיון ל"גלובס" חושף טאנוס לראשונה מידע עסקי על פעילות החברה שלו, וגם על השלוחה הערבית של הענף.

האם ישנה אפליה נגד יזמים ערבים בענף הנדל"ן?

"אני לא מרגיש שום אפליה. אני עובד זה שנים רבות עם החברות הגדולות ביותר בענף, בתנאי שוויון מלא. בניתי במשך שנים רבות, מאות ואלפי דירות, כקבלן, לשיכון-עובדים, בעיקר באזור חיפה והצפון, ובימים אלו אני בונה בעבורם 300 דירות בחיפה, ו-120 דירות בירושלים. קודם לכן בניתי מבני משרדים בעבור חברות אזורים וגב-ים, לאחר שזכיתי במכרזים שהוציאו חברות אלו.

"באחרונה סיימתי לבנות בניין משרדים בן 6,500 מ"ר, ברמת-גן, בעבור חברת אמריקה-ישראל, שבשליטת שמשון הראל ודני מריאן. בשלוש השנים האחרונות זכיתי בשלושה מכרזים של 'עמותת ותיקי חיל האוויר', לבניית 550 דירות ברעננה, בנוה אפק ובכפר יונה. באחרונה, זכינו גם במכרז של המכללה הבין-תחומית בהרצליה, לבניית אגף נוסף, ב-30 מיליון שקל. בנינו ל'חברה לנכסים ובניין' מרכז מסחרי בנצרת, ב-60 מיליון שקל".

מהי העסקה הגדולה האחרונה שלך?

"לפני שלושה חודשים קניתי, יחד עם חברת אפריקה-ישראל, מגרש לבניית 144 דירות יוקרה ברחוב בן-גוריון 50 ברמת-גן, ליד השלישות הראשית. המוכרים הם קבוצה, בראשות עו"ד משה שוב, הקבלן ירון ישעיהו ואיש העסקים שאול לגזיאל, בעסקה לפי 34%. תמורת המכירות תגיע ל-42 מיליון דולר".

האם זו עסקה ראשונה שלך עם אפריקה-ישראל?

"לפני קרוב לעשר שנים הקמתי חברה בשם 'ארמון ההגמון', שהיתה שותפות שלי ושל אחי עם אחמד עפיפי מצד אחד, ועם אפריקה-ישראל מצד שני. יחד, רכשנו מהפטריאכריה הנוצרית מתחם גדול בנצרת, כדי לבנות עליו מאות דירות, מרכז מסחרי, בנייני משרדים וחניון.

"הפרויקט לא יצא לדרך עד היום. תחילה, הגישו גורמים בפטריארכיה תביעה נגד ביצוע העסקה, וטענו כי מי שמכרו לנו את הקרקע לא היו מוסמכים לעשות כן. בית-המשפט המחוזי בנצרת דחה את התביעה. לאחר מכן, התעוררו חילוקי-דעות בינינו לבין אפריקה-ישראל על קצב ביצוע ההשקעות והבנייה, והדבר הקפיא את הפרויקט".

ערבים לא אוהבים מגדלים

אז מה עשיתם בעניין?

"החוזה בינינו קבע, כי במקרה של מחלוקת תכריע בוררות המורכבת ממני ומשלמה גרופמן, שהיה אז מנכ"ל אפריקה-ישראל. בינתיים עזב גרופמן את החברה, ופנחס (פיני) כהן, בא במקומו. היתה בינינו מחלוקת בשאלה, אם גרופמן זכאי להמשיך ולהיות בורר, למרות שעזב. לבסוף, הוחלט להעביר את המחלוקת לבורר יחיד, לרואה-חשבון יחזקאל פלומין".

ואיך נגמר העניין?

"פלומין קידם את הבוררות במהירות, ולפני כחצי שנה הודיע לנו, כי בעצם הוא סיים והוא עומד להוציא פסק בעוד 90 יום. הוא נתן לנו פרק זמן זה, כדי שננסה להסתדר בינינו. פיני כהן, בחור נהדר, בא אלי ואמר, שבעצם חבל על כל המחלוקת, ושאפשר להסדיר את כל העניין בינינו. ואכן, לאחר מספר פגישות הגענו להסכם, והודענו לפלומין, כי הבוררות שלו מיותרת.

"החלטנו לבנות תחילה את בנייני המגורים, ולהקפיא עד לשיפור מצב השוק את בניית בנייני המסחר והמשרדים. כמו כן סיכמנו להרחיב את שיתוף הפעולה בין שתי החברות. העסקה ברמת-גן, שעליה סיפרתי קודם, היא ביטוי ראשון לכך. אני מניח, שיהיו עוד עסקאות כאלו בין שתי החברות, וששיתוף הפעולה יתהדק".

מה תבנו, אם כן, בנצרת?

"התוכנית שלנו היא לבנות 220 דירות בגבול שבין שני חלקי העיר, חלקן בנצרת הערבית וחלקן בנצרת-עילית היהודית. יהיה זה פרויקט משותף ראשון, שבו יוכלו בני שני העמים להתגורר זה בצד זה. על-פי בדיקותינו, יהיה ביקוש לדירות אלו, הן של יהודים בעלי אמצעים ומקצועות חופשיים, והן של ערבים אמידים. זה יהיה גם פרויקט מגורים גדול ראשון לציבור הערבי בנצרת זה שנים".

האם זהו פרויקט ראשון שלכם בנצרת?

"לפני כשנה וחצי קניתי מבעלים מקומיים, מתחם בן 47 דונם בכניסה לעיר, המיועד לבניית קניון בן 17,000 מ"ר. שילמתי 2 מיליון דולר. הבנייה תתחיל כאשר יהיה שיפור במצב הכלכלי. האמת היא, שהחלק העיקרי של הפעילות שלנו הוא בנייה למגורים ובניית נכסים מניבים מחוץ לנצרת, בערים הגדולות, שבהן נעשית עיקר הפעילות הכלכלית".

האם יש מי שבונים היום דירות למגורים לערבים בנצרת?

"קבלנים מקומיים בונים בנייני מגורים לא גדולים בכמה מקומות בנצרת, בעיקר בשכונת שנאלה".

האם לקוני דירות במגזר הערבי יש דרישות ייחודיות?

"הציבור הערבי איננו אוהב בניינים רבי-קומות, ערבים מעדיפים בניינים בני ארבע קומות לכל היותר, ובהתאם לכך נבנה אותם. רוב הציבור שלנו מעדיף לגור בקוטג'ים צמודי-קרקע, אבל אלו הם מגורים יקרים, גם בנצרת, שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו. לכן, אנחנו מקווים שיקנו מאיתנו דירות רגילות, ברמת גימור גבוהה".

יש יהודי שיעלה על פיגום?

האם האינתיפאדה השפיעה על שוק הדירות בנצרת?

"למיטב ידיעתי, לא היתה השפעה של ממש. המצב הכלכלי בנצרת טוב באופן יחסי. הביקוש לדירות לא נחלש. אבל האמת היא, שאינני מומחה לנושא זה, כי אני בונה בעיקר בשביל השוק היהודי, מחוץ לנצרת, ואני מדבר על-פי ידע כללי. היחסים בין יהודים לערבים בנצרת טובים, והמתיחות של אוקטובר 2000 היתה כנראה זמנית".

בדיע טאנוס מדבר מתוך ניסיון של שנים. הוא פעיל בענף הבנייה זה 40 שנה, תחילה באופן פרטי ואחר-כך באמצעות חברת ב.ס.ט. החברה משתתפת כל הזמן במכרזים לפרויקטים גדולים. וכך, פעם היא זוכה ופעם מפסידה לחברה אחרת. טאנוס מעריך, כי המכרזים מתנהלים ביושר, ואין לו טענות אליהם.

ב.ס.ט, כחברה פרטית אמנם אינה מפרסמת מאזנים ונתונים כספיים, אבל טאנוס לא מתלונן על המצב. במשך השנים הוא קנה לעצמו ולבני משפחתו דירות בחיפה, בתל-אביב, בקפריסין וגם במדינה אירופית. ביתו המרכזי ומשרדיו נמצאים כל העת בנצרת.

היכן ממוקמים המשרדים של ב.ס.ט?

"עוד לפני פרוץ האינתיפאדה העברתי את משרדי החברה לבניין מרווח בנצרת-עלית, בלב האזור היהודי. קודם לכן, הם היו בבניין קטן יותר בנצרת הערבית. אינני רואה שום בעיה במעבר. צוות העובדים שלנו מורכב מערבים ומיהודים כאחד".

כמה עובדים מעסיקה החברה? האם יש לכם בעיות תעסוקה?

"ב.ס.ט מעסיקה כ-500 עובדים, כולל עובדי המשרד הראשי, בקבוצות קבועות וקבוצות זמניות. הייתי יכול לקלוט עוד 200 עובדים ולבנות יותר, אבל קיים מחסור חמור בעובדים. כמעט שאי אפשר לקבל עובדים מעזה ומהגדה המערבית (טאנוס מעדיף ביטוי זה), ומספר העובדים הזרים שניתן להעסיק, הולך ויורד בשל מדיניות הממשלה. מדיניות זו פגעה בנו קשה. אנחנו פשוט לא יכולים לעמוד בכך. ובאשר לעובדים מקומיים - ישראלים כמעט שלא באים לעבוד בענף הבנייה. תביא לי יהודי אחד, שיהיה מוכן לעלות על פיגום, או להחזיק טורייה!"

הביורוקרטיה כאן הורגת הכל

האם לך, כיזם ערבי, לא קל יותר לקלוט פועלים ערבים מהשטחים או מישראל?

"לצערי, לא. היום, לא הלאומיות של הקבלן היא הקובעת, אלא הכסף. חסרים עובדים, הקבלנים מתחרים ביניהם על השגתם, והעיקרון פשוט - מי שמשלם משכורת גבוהה יותר, יוכל לקבל עובדים".

אחרי שהענף התבסס במשך שנים רבות על פועלים ערבים-ישראלים, האם זה המצב גם כיום?

"לא בדיוק. המצב הורע מאוד בשנים האחרונות. היום, ערבי שמכבד את עצמו ואת משפחתו, לא ישלח את בנו לעבוד על הפיגומים, כי זו עבודה קשה מאוד. הוא יעדיף, שלבנים שלו יהיה מקצוע קל ומכובד יותר. אפילו בנצרת, שפעם היתה שולחת מאות פועלים לענף, המצב איננו מה שהיה".

מה עוד מפריע לך בישראל?

"הביורוקרטיה כאן נוראה. עד שאפשר להתחיל לבנות יוצאת לך הנשמה. יש ראשי עיריות, שהמומחיות שלהם היא כנראה לבנות מחסומים שיפריעו לכל פרויקט. אינני רוצה להזכיר שמות, כי אני חושש שיתנכלו לי. מינהל מקרקעי ישראל הוא בעיה בפני עצמה. סחבת שפשוט אי אפשר להבין אותה".

אז מה המסקנה שלכם?

"אנחנו ממשיכים לבנות בארץ, בעיקר עם אפריקה-ישראל ועם שיכון עובדים, אבל מעבירים חלק גדל והולך של הפעילות שלנו לחוץ-לארץ. זה שנים שאנחנו בונים מאות דירות בפולין, בוורשה ובערים סמוכות לה, בפרויקט משותף עם חברות סולל-בונה (מטעם שיכון ובינוי) ואשטרום, 33% לכל אחד. לפני שלושה חודשים קנינו מתחם נוסף בפולין, לבניית 300 דירות נוספות ליד ורשה. בסך-הכל, אנחנו בונים, או עומדים לבנות, 900 דירות בפולין".

אתם בונים בעוד ארצות בחו"ל?

"אנחנו שותפים ב-20% בחברה הונגרית, הרוכשת דירות יד שנייה, משפצת אותן ואחר-כך מוכרת אותן, בקצב של 15-20 דירות בחודש. אנחנו פעילים גם בקנדה. יש לנו 50% במדיקל-סנטר בטורונטו. קנינו, עם שותפים מקומיים, בניין בן 300 דירות בטורונטו, קנדה. בכל פרויקט השקענו כמה מיליונים טובים של דולרים. ואנחנו בודקים השקעות נוספות בקנדה".

מה קורה עם הבנייה ברומניה?

"עד היום היתה לנו רק השקעה אחת לא גדולה במדינה זו - מלון בן 90 חדר, בבנייה, בהשקעה של 8 מיליון דולר. אנחנו שותפים בפרויקט ברומניה עם רמי שני, מבעלי חברת חד-מתכת, שהוא יבואן ברזל גדול, ועם רואה-חשבון ישראלי. בעבר, נמצאו 40% מהפרויקט בבעלות שמואל דנקנר. אבל לפני שנתיים הוא מכר לי ולשותפים האחרים את חלקו, בכמיליון דולר".

האם ביקורך בקונסוליה הרומנית מצביע על תוכניות חדשות?

"כן. ביום א' הקרוב אני אמור לצאת לבוקרשט, כדי לבדוק תוכניות לבנייה למגורים ברומניה. הקרקע במדינה זו זולה יחסית, ואני רואה אפשרויות לעסקה מעניינת".

השורה התחתונה היא שאתה מעדיך לבנות לפולנים ולרומנים באירופה, ולא לערבים וליהודים בישראל.

"נכון. אבל מה אני יכול לעשות. הביורוקרטיה כאן הורגת הכל. אתן לך דוגמה אחרונה. לפני שלושה חודשים קנינו, עם סולל-בונה ועם אשטרום, כפי שאמרתי לך, מתחם לבניית 300 דירות בוורשה. המצב כרגע הוא, שבעוד ארבעה חודשים כבר נוכל להתחיל בבנייה.

"בפרק זמן כזה, של שבעה חודשים, לא היינו יכולים להספיק לסדר כלום בארץ, כאשר בינתיים הוצאות המימון הולכות ועולות, וגם מחמיצים הזדמנויות עסקיות נוספות. בישראל, אם אתה רוצה לקדם פרויקט במשרדי המינהל, עליך לשכב על הרצפה מאה פעמים בפני הפקיד הממונה!"