זה שהוא מת לא אומר שהוא מפסיק לכתוב

הרולד רובינס

סופר-מארקט ליד ביתי החלו למכור לאחרונה לצד מוצרי המזון גם ספרים ובינם בולטים שלושה ספרים ישנים בהדפסה חדשה של סופר בשם הרולד רובינס: "אהבת זר", "האיש ללא כוכב" ו"בסמטאות החיים". במקביל, הופיע לאחרונה בהוצאת "שלגי" הספר "להט התשוקה", גם הוא של אותו הרולד רובינס. כלומר, שמו מופיע על הכריכה ככותב. זהו ספר שמתאר את חיי כורי היהלומים באפריקה של סוף שנות התשעים או ראשית המאה ה-21 ואמור להיות כתוב ב"סגנונו המיוחד של הרולד רובינס". אלא שזהו ספר חדש שהופיע בארה"ב רק לאחרונה ב-2003. וזה מוזר מאחר שהרולד רובינס הנ"ל נפטר עוד ב-1997 אם נאמין לטענות של המולים הרי הספר נכתב בידי רובינס מקברו, או יותר נכון בידי סופר צללים שמשתמש בשמו של רובינס.

ביוגרפיה מאומצת

למעשה זהו חלק מטרנד שמציף את ארה"ב בשנים האחרונות, שבו מופיעים ספרים של סופרים מצליחים שנפטרו, ושנכתבו על ידי סופרי צללים. במקרה אחד של הסופרת ו.ס. אנדרוז, מחברת רב המכר המצליח "פרחים בעלית הגג", שיצר ז'אנר שלם של מותחנים רומנטיים אפלים לנשים, שנפטרה עוד ב-1986, אך מדי שנה מופיע ספר חדש תחת שמה. על הפלא הזה אחראי אדם בשם אנדרו נידלמן, שטוען שהוא נמצא ב"תיקשור" עם רוחה של אנדרוז המנוחה וכותב "מפיה". הוא אף מופיע תחת שמה של אנדרוז בכנסי סופרים שונים.

מאחר שהרולד רובינס נחשב לאחד הסופרים הנמכרים בשנות השבעים והשמונים, אין זה פלא שגם הוא הפך לחלק מהתעשייה המעט נקרופילית הזו.

הרולד רובינס נולד כפרנסיס קאן ב-1916. הוא סיפר תמיד שהיה יתום ושמעולם לא הכיר את הוריו שנטשו אותו ליד בית יתומים קתולי, וכי גדל בבית מאמץ של יהודים.

הסיפור הזה נמצא כמעט בכל ביוגרפיה שלו. במציאות הוא היה בן של רוקח יהודי מצליח, מעולם לא היה בבית יתומים, וגם לא סבל ממחסור מיוחד. אך רובינס אהב תמיד לספר כיצד כבר בגיל 15, בימי השפל הכלכלי הגדול, נאלץ לעזוב את בית הספר ועבד כמפנה שלג, כנער שליחויות, כמוזג סודה, כדייל בחנות, כמוכר גלידה בחוף קוני איילנד, כעוזר לסרסור הימורים ולבסוף כפקיד מחסנאי בחנות מכולת, לפני שהקים עסק מזון עצמאי משלו. לטענתו כבר לפני שמלאו לו 21 שנים עשה את המיליון הראשון שלו, ואז איבד הכל. מה מכל זה נכון קשה לדעת, רובינס אהב להציג את עצמו כמי שדומה לגיבורי סיפוריו שהחלו תמיד את חייהם בלא כלום לפני שהגיעו לבסוף בעבודה קשה לעושר ולפעמים גם לאושר.

ב-1940 הוא החל לעבוד כפקיד משלוחים בחברת הההפקות יוניברסל, ועלה שם בסולם הדרגות לדרגת מנהל בכיר. לדבריו הוא כתב את ספרו הראשון בגיל 30 כתוצאה מהתערבות על 100 דולר שהוא יכול לכתוב ספר טוב יותר מהתסריטים שבהם השתמשה החברה. הספר התבסס לדבריו על חייו שלו כיתום ברחובות ניו-יורק. "אהבת זר", שכאמור ניתן לרכוש אותו גם היום בסופרמקרטים בישראל, הפך לרב מכר, בעיקר בגלל תביעה שהוגשה כנגדו על "פגיעה במוסר". בזמנו הוא נראה כנועז ביותר מבחינה מינית, אבל היום נקרא כספר תמים למדי. מאוחר יותר הספר הפך לסרט עם סטיב מקווין. ספר אחר שלו "האיש ללא כוכב"(1951), שנחשב לספרו הטוב ביותר מבחינה ספרותית ומתאר את חייו של מתאגרף, הפך לסרט מוסיקלי מפורסם של אלויס פרסלי.

רובינס הפך לגרסה אמריקנית מוקדמת של רם אורן. כל ספר שלו הפך לרב מכר גדול יותר מקודמו.

לאחר שכתב על חייו שלו בספרו הראשון עבר לתאר חיי אנשים אחרים בספריו הבאים. הוא התבסס על דמויות כמו מרילין מונרו, אריסטוטל אונאסיס, איש המכוניות לי איקוקה בספרו המפורסם על תעשיית המכוניות "בטסי" (1971), מנהיג האיגודים ג'ימי הופה שנרצח בידי המאפיה בספרו "יום אחר שנה אחרת" (1979), המו"ל של פנטהאוז בוב גוצ'יונה בספרו "אבק אשליות" (1977) ואפילו על סופרת עמיתה של רבי מכר קיטשיים ז'קלין סוזאן, מחברת "בית הבובות", בספרו "הפילגש" (1976).

למען האמת, למרות התנגדויות חלושות פה ושם, אף אחד מהאישים הנ"ל לא התנגד במיוחד להיהפך לגיבור רב מכר של הרולד רובינס, היה בזה אפילו סמל סטטוס מסויים.

הספרים שלו היו קיטש מוחלט והתבססו על הנוסחה הקבועה והמצליחה תמיד של סקס, מאבקי כוח, כסף, ועוד פעם סקס. הנושא היה קבוע: סיפור של אדם שעלה מאשפתות והפך את עצמו למיליונר במו ידיו, ואגב כך טועם מכל תענוגות החיים של חוג הסילון. אגב כך הקפיד תמיד לתת בכל ספר מוסר השכל פשטני עבור המוני הקוראים המקנאים בגיבוריו. אבל גיבוריו נשארו מצליחים וזוהרים למרות הגורל האכזר.

הוא מכר יותר מ-750 מליון עותקים בקריירה שארכה כמעט 50 שנים, עם תרגומים ל-32 שפות ועם חובבים ב-81 ארצות. עם מקדמה של שני מיליון דולר לספר, הוא היה אולי הסופר היחיד בעולם שהמהדורה הראשונה של כל ספר שלו נדפסה בשני מליון עותקים. ככל שספריו זכו להצלחה גודלת והולכת הוא חי את החיים הטובים במלואם, כולל יאכטה שנווטה בידי צוות קבוע בן חמישה איש והימורים בקזינו במונקו. הוא התחתן לפחות 5 ואולי 6 פעמים.

בגלל הנוסטלגיה

ההצלחה הגדולה של כל ספריו לא הפכה את רובינס לצנוע במיוחד. הוא הגדיר את עצמו כמחבר הרומאנים הטוב ביותר הקיים: "עובדה, אתה יכול למצוא את הרומנים שלי בכל העולם בכל שפה".

ב-1985 לאחר פרסום "מעיין הנעורים" הוא סבל מהתקף לב ולאחר מכן מאירוע מוחי. מכאן ואילך הירידה שהחלה עוד לפני שנים ב"איכות" של ספריו נעשתה לדראסטית. אבל לא הייתה לו ברירה: הוא נאלץ לכתוב עוד ועוד רומאנים כדי לקיים את סגנון החיים הראוותני שלו. ספריו האחרונים איבדו לגמרי כל עניין או חדות.

לפני מותו התחייב רובינס: אני לא אשאיר שום כתב יד לא גמור. אני אחיה עד גיל 200 ואכתוב את כל הסיפורים שיש בי ואז יכתבו על מצבת הקבר "הוא השלים את מלאכתו והלך הביתה". נראה שלמרות הכל מלאכתו של רובינס לא הושלמה, שכן ספרים ממשיכים לצאת בשמו גם לאחר מותו.

אורי שלגי הוא המוציא לאור של רובינס בעברית. הוא כמובן מודע לכך שרובינס כבר לא בחיים: "אני מקבל את הספרים שלו מבעלי הזכויות, שהם בני משפחתו. אני מאמין שהוא השאיר תקצירים לפני מותו, אבל באמת אינני יודע אם יש לו קשר לספרים שמופיעים תחת שמו. אני ממשיך להוציא אותו בכל אופן מאחר שפעם הרולד רובינס היה פופולארי מאוד בישראל".

* מישהו עוד קונה את הספרים היום?

"לא. זמנם חלף. היום אנשים לא מתעניינים ברומנים על סקס, כמו אלה של רובינס. תעשיית סרטי הסקס בוידיאו ובכבלים ובאינטרנט חיסלה לגמרי את הביקוש להם. אני ממשיך להוציא אותו לאור רק בגלל הנוסטלגיה". *