לב העניין

לב לבייב חוגג. איש העסקים בן ה-48 שהחל דרכו כתלמיד חדר בטשקנט, אוזבקיסטן, קוטף היום את הפירות של שבע שנות עבודה קשה באפריקה-ישראל, בה הוא יו"ר ובעל 66% מהמניות. אפריקה-ישראל חוגגת היום 70 שנה להיווסדה. היא נוסדה על ידי קבוצת משקיעים מדרום אפריקה, השליטה עליה עברה לידי בנק לאומי, שב-1997 מכר אותה, די במפתיע, ללבייב. בראיון ל"גלובס" מסכם לבייב את שבע השנים הטובות של אפריקה-ישראל וחושף פרטים על עסקי החברה ועל עסקיו הפרטיים.

"קניתי את אפריקה-ישראל לפי שווי של כ-400 מיליון דולר", משחזר לבייב, "היום היא שווה 920 מיליון דולר, לאחר שחילקנו דיבידנדים בסך 180 מיליון דולר. כלומר, שווי החברה ברוטו 1.1 מיליארד דולר, וזה בשנים קשות של מיתון, אינתיפאדה, ירידה חדה בשווי הנכסים המניבים, הפסקת העלייה מחבר המדינות וקיפאון בשוק הדירות".

* איך הגעת לזה?

"קודם כל, עבודה קשה יום ולילה. החלפתי את כל הצוות המנהל של אפריקה-ישראל, מהמנכ"ל שלמה גרופמן ומטה. כי נחוצים לי אנשים בעלי חזון. היחיד שנשאר מהצוות הישן הוא סמנכ"ל הכספים, אברהם מירון. כשקיבלתי את אפריקה-ישראל, זו הייתה חברה שעסקה כמעט אך ורק בנדל"ן ובביטוח. קניתי אותה, בעצם, בעיקר כדי ליהנות מרווחי הביטוח של מגדל, אבל מגדל נמכרה לג'נרלי, ונשארתי עם חברה שמוכרת דירות ומחזיקה נכסים מניבים. קיבלתי החלטה אסטרטגית להפוך אותה לחברת אחזקות בינלאומית שתשקיע בחו"ל וגם תפזר פעילותה לתחומים נוספים, כדי להקטין ולפזר את הסיכון. היום, חלק גדול מפעילותנו הוא ב-26 פרויקטים של נדל"ן בארה"ב, קנדה, צ'כיה, רוסיה וסרביה, ועוד ידינו נטויה".

בחו"ל ביזנס, בישראל ציונות

* תאר את מדיניות ההשקעות שלך בחו"ל.

"בחו"ל, המדיניות היא להשקיע בכל דבר שמרוויח. יש פרויקטים חדשים בדרך (השקעות החברה בנדל"ן במיאמי, ניו-יורק, צ'כיה, עליהן דווח היום. א.ל). בישראל, לעומת זאת, אנחנו משקיעים גם מתוך ציונות. היום, כשהעלייה בירידה, הציונות האמיתית היא לדעתי להשקיע במפעלי תעשייה המהווים את הסמל והחזון של ישראל. קנינו את גוטקס כשהייתה בפשיטת רגל עמוקה, הצלנו את כבוד המדינה והפכנו אותה לחברה שיחד עם החברות הבנות והאחיות, כריסטינה, זארה, פלפל וגדעון אוברזון, מגיעה למחזור של כ-200 מיליון דולר בשנה. אתמול הנחנו אבן פינה למפעל החדש של פקר בקריית מלאכי, בצמוד למפעל שאיתו התמזגה".

* אבל, לעומת זאת, הערוץ הרוסי בטלוויזיה ממשיך להפסיד. עד עתה 70 מיליון שקל.

"אין לי צל של ספק שהערוץ הרוסי, בניהול נכון, ירוויח כסף. אנחנו עושים כעת עבודה מאוד מקצועית כדי לוודא שעד סוף 2004 הוא יהיה מאוזן. אני אישית רכשתי מאפריקה-ישראל 42% ממניות הערץ הרוסי, ב-10.6 מיליון שקל, ועכשיו אני ואפריקה שותפים שווים".

* מה התרומה החשובה שלך, כבעלים, להצלחת החברה?

"הבעלים חייבים להראות דוגמה אישית. אנחנו לא מנצלים את החברה לצרכינו, אנחנו לא מוציאים מהחברה משכורות מנופחות, אנחנו לא עושים עסקאות של בעלי עניין. נכנסו לנהל את החברה לא כדי למלא את כיסינו.

* אתה מעורב בכל החלטה עסקית של החברה?

לבייב צוחק: "אני לא מעורב בפעילות השגרתית, אבל אני מעורב בכל פרויקט חדש. אחרי הכל, אני הרי היו"ר הפעיל וגם בעל השליטה". וכמו לחזק את דבריו, מסתודד לבייב לפתע עם בני כהן, מנהל החברה הבת אפריקה-ישראל נכסים. מן השיחה עולה כי כהן בדיוק מספר לבוס שלו על הצעה לפרויקט של הקמת קניון חדש.

* סליחה, איפה?

"אי שם באירופה".

כהן מנסה, 'בשידור חי', לשכנע את לבייב כי אפשר יהיה להביא למקום את איקאה השוודית ועוגנים נוספים, וכך יהיה הפרויקט כדאי. לבייב מקשיב בעניין. מי שמכיר אותו, יודע כי הוא עשוי לקבל את ההחלטה תוך 24 שעות, אולי אפילו פחות.

"לב הצביע על שני פרויקטים"

גם מנכ"ל אפריקה-ישראל, פיני כהן, מספר בהתלהבות על המעורבות האישית של לבייב בכל פרויקט: "לפני מספר חודשים החלטנו להרחיב את את פעילותנו בצ'כיה. איתרנו מספר פרויקטים. לב הגיע לצ'כיה, הסתובב איתנו יום שלם ובדק שישה אתרים. בתום הסיור, הצביע על שני פרויקטים, שאותם רכשנו ונתחיל לבנות תוך זמן קצר. אני צריך להודות ללב על התמיכה שנתן לנו ברגעים קשים וגם על הגיבוי שהוא נותן לנו כשיש בעיות".

פיני כהן הוא רכש מפתיע ומוצלח של לבייב. כשנכנס לאפריקה-ישראל, לפני שבע שנים, קיבל תוך זמן קצר את התפטרותו של המנכ"ל הוותיק גרופמן. לבייב לא היסס ובחר לתפקיד המנכ"ל באביגדור קפלן, אז מנכ"ל קופ"ח כללית שלא עסק כמעט מעולם בענייני נדל"ן. השידוך לא הצליח. לאחר 3 חודשים, התפטר קפלן בטריקת דלת ובמכתב זועם ששלח ללבייב. הבוס בלע את ההתפטרות, ותוך מספר ימים הכריז על מינוי חדש מפתיע לא פחות. פנחס (פיני) כהן, שניהל אז את חברת השכרת הרכב אלדן וקודם לכן את חברת הביטוח אררט. כהן, כמו קפלן, ובעצם גם כמו לבייב, לא עסק מעולם בנדל"ן. אבל עינו החדה של לבייב הבחינה באיש ארגון נמרץ עם מעוף.

השידוך בין השניים הצליח, יש כימיה, והיום הם מדברים בהערכה רבה זה על זה. כהן, כך נראה, נהנה מאמון מוחלט של לבייב, מתרוצץ סביב העולם לאתר השקעות חדשות. המילה האחרונה, היא, כמובן, של הבוס.

* נעבור לעסקיך הפרטיים. האם נכון שאתה המשקיע הפרטי הגדול ביותר בעולם בענף היהלומים?

לבייב נבוך משהו. "כן, אני חושב שזו הגדרה נכונה".

* האם נכונה ההערכה שכל עסקי אפריקה-ישראל שוליים בהיקפם ביחס לעסקי היהלומים שלך?

"אני לא יודע. זה לא בטוח. צריך לזכור שיהלומים זה ענף אחר לגמרי מנדל"ן ותעשייה. זה ענף מאוד מורכב וקשה. האם ראית פעם איך מוציאים חופן של יהלומי גלם מתוך המכרה?"

למרות זהירותו של לבייב, נראה שענף היהלומים שלו אכן גדול בהרבה מאפריקה-ישראל. מחזור ההכנסות של אפריקה-ישראל הגיע אשתקד לכ-580 מיליון דולר, מזה 66% של לבייב, כלומר כ-380 מילון דולר. לעומת זאת, מחזור עסקי היהלומים שלו נאמד על פי מגזין "פורבס" ומקורות אחרים ב-2-2.5 מיליארד דולר, כלומר פי 5 ויותר מעסקי אפריקה-ישראל. חלק מעסקיו נעשה באמצעות החברה הישראלית אל.אל.די. יהלומים, 99% בבעלותו ו-1% בבעלות קרוב משפחתו, מנשה לבייב. גם לגיסו, דוד אליושיב, יש חברת יהלומים, אך ככל הידוע שתי החברות פועלות בנפרד.

לבייב החל דרכו כלוטש יהלומים זוטר בגיל 15. בגיל 22 פתח מפעל ראשון משלו, שהתרחב ל-12 מפעלים. אחד החידושים שלו הוא שימוש בטכנולוגיית לייזר לחיתוך יהלומים, על פי צורכי השוק. את הפריצה הגדולה עשה לפני 15 שנים, כאשר סייע לאלסורה, חברת היהלומים הממשלתית הרוסית, להקים מלטשות יהלומים משלה, במקום למכור את יהלומי הגלם לסינדיקט דה-בירס במחירים נמוכים יחסית.

לבייב קונה כיום יהלומי גלם בכמויות עצומות מרוסיה, אנגולה ובאחרונה גם נמיביה. הוא מוכר יהלומי גלם בכמיליארד דולר בשנה לתעשייה הישראלית, וכך סייע לה לשבור את המונופול של דה-בירס באספקת יהלומי גלם. נוסף לכל, לבייב הוא גם יצואן היהלומים מספר אחת של ישראל ואחד הגדולים בעולם. אשתקד ייצא ב-577 מיליון דולר, סכום שהוא כשלעצמו שווה לכל מחזור ההכנסות של אפריקה-ישראל. אין ספק שלבייב הוא כיום המתחרה העיקרי של סינדיקט דה-בירס, והיחסים בין שני הארגונים אינם מן המשובחים, אם לנקוט באנדרסטייטמנט.

* מה אתה עושה בנמיביה?

"לפני 4 חודשים סיכמתי על רכישת 36 זיכיונות לחיפוש יהלומים לאורך קרקעית הים. נמיביה היא אחת ממפיקות היהלומים הגדולות בעולם.

ומוסיף פיני כהן: "אפריקה-ישראל עומדת לחתום על חוזה עם ממשלת נמיביה לבניית 20 אלף מ"ר משרדים לצורכי הממשלה בבירת המדינה, ווינדהוק, בשיטת BOT. נעזרנו בקשרי היו"ר שלנו שפתח לנו את הדלתות. בזכותו, קיצרנו הליכים ארוכים".

* האם נכון הפרסום שניהלת, ללא הצלחה, מו"מ לרכישת מכרה יהלומים באוסטרליה?

לבייב כועס: "לא ניהלתי מו"מ כזה! לא היה ולא נברא. זה סתם כזב".

* האם היהלומים הם עדיין ענף רווחי?

לבייב מפתיע: "כיום אין רווחיות בענף היהלומים. הדבר נובע מהביקוש ההולך וגובר בעולם ליהלומים מלוטשים, דבר שהביא לגידול מקביל בביקוש לחומרי גלם. אבל אין בעולם די יהלומי גלם ולכן, מחיריהם הולכים ועולים. לא ניתן להעלות במקביל את מחירי היהלומים המלוטשים, כי בעולם יש רבבות סוחרים ותכשיטנים המתחרים זה בזה".

* אז מי מרוויח מהמצב החדש?

"לא התכשיטנים, לא הסוחרים ולא הקמעונאים. רק מפיקי יהלומי הגלם" - מה שמסביר, כמובן, מדוע נכנס לעסקי כריית יהלומים בנמיביה ומדוע הוא כורה זה שנים בהצלחה יהלומים בכמויות גדולות באנגולה.

* מה התחזית שלך לגבי ענף היהלומים?

"יצרן יהלומים בארץ ובחו"ל שאין לו מקורות אספקה משלו, לא ימצא מקומו, נוכח המחסור בחומרי גלם ועליית מחיריהם. במצב שנוצר, הרווחיות בענף היא על הגבול".

* היו שטענו שלא כדאי להשקיע ביהלומים כי מיד כשקונים תכשיט או טבעת, ערך השוק שלהם יורד ב-20%. זה נכון?

"זה לא נכון. לדוגמה, מי שהשקיע ביהלומים, הרוויח כ-30% בחצי השנה האחרונה, בין היתר, בגלל עליית מחיר הזהב. חוץ מזה, אני מעריך שרוב הגברים והנשים קונים יהלומים לא כדי להרוויח, אלא למטרות אחרות".

ומה עם חוצה ישראל וזארה?

זה שנים שלבייב מנסה לשכנע את שרי הממשלה להפוך את בורסת היהלומים ברמת גן לאזור סחר חופשי, פטור ממע"מ, כדי לעודד את התעשייה. הוא קיבל הבטחות לרוב, תחילה, מאהוד אולמרט, אחר-כך, מבנימין נתניהו. עד היום לא זז כלום. לבייב ממשיך להאמין שפתיחת אזור סחר חופשי ברמת גן תשפר בהרבה את מצב הענף, בייחוד נוכח הקשיים כיום.

* האם לדעתך כבר יצא המשק מהמיתון?

"אני לא יכול להיות שותף לאופטימיות של האוצר ולפרסומים בתקשורת, כאילו המיתון נגמר. מתחילים לראות סימני יציאה מהמיתון, אבל עוד לא יצאנו ויש דרך ארוכה לעשות עד שתהיה התאוששות אמיתית".

* כל הפעילויות שלך מרוויחות?

"אנשי עסקים אמיתיים לא מעריכים מי שמתחנף אליהם. הם בזים לו. לכן, עלינו לקחת את החברות הכושלות, כמו כביש חוצה ישראל וזארה, ולהפכן לחברות ענק שמגלגלות מאות מיליוני דולרים. חברת הדלק אלון היא דוגמה טובה לחברה קטנה שקנינו, פיתחנו, והיום היא שווה לפחות 500 מיליון דולר, בין היתר, בזכות בתי הזיקוק שלה בארה"ב. כל הכבוד למנכ"ל, דודי ויסמן.

אכן, לא הכול נוצץ באפריקה-ישראל, למרות התמונה הכללית החיובית, ולבייב הוא הראשון היודע כל פרט. רק לפני כשלושה שבועות, לדוגמה, הפסידה החברה, בהפרש של 300 אלף דולר, מכרז לקניית מגרש לבניית 79 דירות יוקרה ליד מוזיאון ישראל בירושלים. גם רשת בתי המלון הולידיי-אין ממשיכה להפסיד, 19 מיליון שקל ברבעון הראשון של 2004, ללא שיפור לעומת אשתקד. החברה הבת לנכסים מניבים מתכננת הנפקה, אך זו עדיין לא יצאה לפועל. לבייב בטוח שלקבוצתו יש היכולת הפיננסית לגייס את הכספים הדרושים להרחבת הפעילות, בעיקר בחו"ל.

בדרך לסביון

לפני כ-3 שנים, כשהחלה אפריקה-ישראל ליזום ולבנות בארה"ב, שאל כהן את היו"ר היכן תשיג החברה את האשראי מבנקים ישראלים. לבייב, בתגובה: "כשאתה עובד בחו"ל, אל תיקח אשראי מבנקים ישראלים. קבל את כל האשראי הדרוש לך מבנים מקומיים". מדיניות זו פועלת, כנראה, בהצלחה.

החברה בונה כיום 26 פרויקטים בצפון אמריקה ובאירופה, בשטח כולל של 810 אלף מ"ר. היום הפתיע לבייב כשהודיע על השקעה חדשה: החברה רוכשת מבנק UBS השוויצי וממשקיעים אחרים, 50 דונם במיאמי ב-90 מיליון דולר ותבנה עליהם 550 אלף מ"ר מגורים, משרדים, מסחר וחניונים, בשווי מכירות של כמיליארד וחצי דולר. החברה גם תרחיב השקעותיה בצ'כיה ובמקומות אחרים בארה"ב.

מול כל המיליארדים האלו, חי לבייב בצניעות (הכל יחסי) בווילה נאה ברח' רבי חייא בבני ברק, מנהל אורח חיים דתי קפדני, תורם 30 מיליון דולר בשנה לחינוך היהודי ברוסיה, תחת רשת המוסדות "אור אבנר", על שם אביו. בפסח האחרון חילק מיליון חבילות מצות ו-250 אלף בקבוקי יין. גם תרומותיו בארץ מגיעות למיליונים, כמעט ללא פרסום.

* זה נכון שאתה עובר להתגורר בסביון?

"לא מדויק. קניתי מגרש בן 5 דונם, ב-2.5 מיליון דולר, ואני מתכנן לבנות עליו את ביתי. אבל אני עוד לא יודע מתי. מצד אחד, בני ברק היא עיר צפופה ורועשת ואני רוצה לגור במקום שקט. מצד שני, בבני ברק יכולים הילדים שלי לקבל חינוך דתי טוב יותר מאשר בסביון".