אם ישאלו אני אינני

ארבעה ימים אחרי שנעמי שמר הלכה לעולמה, ישראל נפרדת מנציג נוסף של הדור הראשון והמפואר של הזמר העברי.

אריק לביא אמנם לא היה יוצר פורה כמו שמר, הוא כתב פחות וביצע בעיקר שירים שנכתבו והולחנו על ידי אחרים, אבל עובדה זו לא גורעת ממעמדו או מחשיבותו האמנותית, בעיקר בזכות תכונה אדירה שקרנה ממנו בעוצמה, והיא לרוב נעדרת גם מגדולי היוצרים במהלך שנות היצירה העברית, כולל כמובן כוכבי הפלסטיק המתבוססים במים העכורים של ימינו.

ללביא היה שפע של סגנון, שגרם לכל דבר שנגע בו, משירי תש"ח, שירי ברודווי ועד ללהיטי רוק, להישמע נכון. בסביבה תרבותית שקידשה את הסגפנות ולאחר מכן נבלעה בנובו-רישיות צעקנית, ללביא היה מספיק סטייל בשביל כולם.

הוא נולד בגרמניה לפני 77 שנה. "מיד הסתכסכתי עם המשטר ונסעתי בלי הורי לארץ ישראל", כותב לביא בהקדמה לאוסף שיריו המקיף "אתה ישראלי" שיצא ב-1998. הוא היה בן 9 אז. לאחר ששר עם להקת הכרמל של חטיבת כרמלי הוא פנה לבמה והצטרף ב-1950 לבית הספר של תיאטרון הקאמרי, שם הוא שיחק עד 1957, כולל בהפקה "תעלולי נאסר א-דין". ב-1955 הוא שיחק בלהיט התקופתי "גבעה 24 אינה עונה", הפקה ישראלית-אמריקנית שמילאה תפקיד חשוב בהסברה הישראלית בשנות היניקה של המדינה.

שנתיים מאוחר יותר נישא לשחקנית הקאמרי שושיק שני, ובאותה שנה נסע עם שמעון ישראלי וצבי בורדו כדי להקים שם את "שלישית הערבה", שכבשה את פריז, כולל אולם "אולימפיה" המיתולוגי, במיטב שירי הבוקרים והרועים שרצו בארץ באותה תקופה, כולל "שיר הבוקרים" ו"בוקרי לכיש".

כמו בגבעה 24 אינה עונה, לביא היה המייצג האולטימטיבי של הדימוי הישראלי הרומנטי של אותם ימים. הצבר המחוספס שמתנהל בחופשיות בשממה המדברית, וכובש אותה בעזרת כוח אדיר של רצון, עם מעט עזרה מהבלורית והעיניים התכולות.

אותה רוח מדברית, שהייתה אולי ביטוי מקומי לשאיפות רוחניות של צעירים במערב של אותם ימים, נכחה גם ב"שיר ההד" שהקליט לביא כשחזר לארץ ב-1958. שיר ההד ("בוקר עלה בהרים הכחולים..."), אחת היצירות המרגשות של המוזיקה העברית לדורותיה, היה שירו הראשון של יעקב שבתאי (לחן: יוחנן זראי), שיצירתו הפזמונאית, שירית, קולנועית, אך בעיקר הספרותית ("זכרון דברים") תהפוך לחלק מרכזי בקאנון התרבותי של אותם ימים.

לצד שיר ההד הקליט לביא את "הקטר 70414" של חיים חפר, ואת "הסלע האדום", שנאסר להשמעה בשלב מסוים כדי לא לעודד צעירים לעשות את המסע המסוכן לפטרה. הלהיטים האלו הובילו את תקליטו הראשון של לביא, "אריק לביא" (1959, הד ארצי), להפוך ללהיט ארצי.

כך שבזמן שצעירים אמריקנים ואנגלים רקדו לצליליו הבתוליים של הרוקנ'רול, הנוער הישראלי גיבש את זהותו סביב גיבורים מסוגו של מאיר הר-ציון. השירים ששר אריק לביא, והאופן שבו שר אותם בקולו העמוק והמשכנע, היו הדבר הכי קרוב לרוקנ'רול שהציבוריות הישראלית הייתה בשלה לקבל באותם ימי צנע ומלחמות קיום.

לאחר הצלחת האלבום נסעו לביא ורעייתו לניו-יורק ללימודי קולנוע ומשחק, שם השתתף לביא במחזמר "אירמה דה לוס" על בימת ברודווי. לאחר מאות הצגות חזרו לארץ ב-1963, שם כיכבו בלהיט הבימתי של אפרים קישון "הוא והיא". ב-1965 השתתף בהפקה של "עוץ לי גוץ לי" בתיאטרון הבימה, ועלה במופע משיריו של המחזאי המרקסיסט ברטולט ברכט, לפי תרגומיו של דן אלמגור.

ב-1967 לביא נוטל חלק בעוד אבן דרך בקולנוע הישראלי, "חור בלבנה" של אורי זוהר. "חור בלבנה" הוא אולי הניסיון הישראלי הנועז ביותר לקחת חלק במהפכת הגל החדש שהתרחשה באותם שנים בעיקר בצרפת ובאיטליה בהנהגתם של במאים כמו פייר פאולו פזוליני וז'אן לוק גודאר.

לביא משתתף בניסיון של זוהר להביא את השפה הקולנועית החדשה למדבר הישראלי. באותה שנה פורצת מלחמת ששת הימים ולאחריה מקליט לביא מספר מחוות לצבא הישראלי הנערץ של אותם ימים. הדרך לליבו של הקהל באותם ימים עוברת דרך שם.

ב-1971 לביא מוציא את מה שנחשב על ידי רבים כתקליטו הטוב ביותר, "שיר הוא לא רק מילים", כולל הלהיטים "שיר סתיו" ("כל הנחלים הולכים לים..."), ו"למה לא אמרת לי", שניהם לפי המילים של עמוס קינן והלחן של יוחנן זראי, שעד היום זוכים לזמן אוויר מכובד בתחנות הרדיו.

התיווך של לביא לאקסיסטנזיאליזם המזכך של קינן ב"שיר סתיו", והערמומיות הכיפית שהוא מעביר ב"למה לא אמרת לי", כולל הפקה מוזיקלית עדכנית ועשירה, הם מופת של עשייה מוזיקלית מתריסה, שבולטת במיוחד על רקע המורשת השמרנית לרוב של אותם ימים, כולל ביצירתו של לביא עצמו. לא במקרה בחרו שניים מבשרי הרוק של שנות התשעים, מאור כהן ודן תורן, לחדש דווקא את "למה לא אמרת לי" במסגרת להקתם "הזבובים". אין עוד הרבה דמויות מפתח ראויות להערצה ולחיקוי ברוק הישראלי לדורותיו.

לאחר השיא הזה ביצירתו לביא המשיך לשיר ולשחק באינספור סרטים ומחזות, ולהקליט עוד מספר שירים בלתי נשכחים, כולל "אני אשיר לך שיר" הכובש, שכתב בעצמו, "הפרוטה והירח" המשעשע של חיים חפר, שביצע יחד עם שלישיית "שוקולד מנטה מסטיק", "נעה" של נעמי שמר, שביצע יחד עם ביתו שעונה לשם השיר, וכמובן, את אחת הבלדות היפות והמרגשות שנשמעו אי פעם בעברית, "זה קורה", שכתב והלחין שמוליק קראוס.

לביא כנראה לא יזכה לתואר של "משורר לאומי", והלווייתו לא הועברה בשידור חי מבית העלמין ירקונים. אבל מקומו בפנתיאון הישראלי מובטח, הודות לנוכחות בימתית אדירה שתהווה השראה לעוד דורות רבים של יוצרים ישראלים שיבקשו ללמוד איך מגישים שיר באופן הכי קולי שאפשר. כרגע, לצד העצב והתוגה, יש משהו כמעט מנחם בלהספיד אדם ששר בצורה כל כך משכנעת את השורות האלמותיות: "שום דבר לא ידוע/ לא שנה לא שבוע/ יש לנוע לנוע/ ולחשוב שהייתי יכול/ לחזור על הכל/ אבל בן אדם/ זה קורה.