להיכנס לאותו נהר שלוש פעמים

***** זה לא רעיון נבון לרדת מהמונית בכניסה לנמל בצהרי יום קיץ. הכמה דקות הליכה עד מול ים מספיקות לדכא את העין ולייבש את השכל, וכשהגענו סוף סוף לפתח המסעדה הכי טובה בעיר, אם תרשו לי להקדים מסקנה לראיות, כבר לא היה לנו בראש אלא שהמיזוג אוויר פועל. כלוב הזכוכית המואר והמרווח היה מלא ואפילו מקום על יד הבר לא היה, אז עמדנו בכניסה והתפללנו שיתפנה שולחן ותקענו עיניים בפרצופים של האנשים שישבו ונראו מרוצים, ובצדפות שחייכו מהראי שמאחורי הבר למעלה, ובלובסטרים החומים כהים שזחלו בתיבת הזכוכית לא רחוק מהדלת, ובלובסטר ורוד ענק שרבץ דומם לגמרי על הרשת במוזיאון הימי הקטן שלידה. הרקליטוס הגזים, אמרה הגברת שלידי, שאת הדוקטורט שלה בפילוסופיה באנו לחגוג, אפשר להיכנס לאותה מסעדה פעמיים. שלוש פעמים במקרה שלי, אמרתי, על פני כמה שנים, ונדמה לי שבאמת שום דבר לא השתנה. אותם כסאות הקש הנוחים, אותו שקט יחסי במקום עמוס כל כך, ואותה תנועה עניינית של מכונה משומנת היטב, יעילה ולא בהולה.

בן יהודה היה מרוצה, אמרה הגברת, כשישבנו סוף סוף וקראנו את התפריט, הכול עברית בלי שגיאות ובלי פלצנויות, מדויק ופשוט, כך שאפילו הקוקי סן ז'אק החליק בטבעיות ילידית אל בין המילים. וגם הרצל, כי מול-ים מייבא את פירות הים הטובים שלו מקצות תבל ומקיים מפעל ציוני שיכול לעמוד בכבוד בין אחיו בעולם; אחת מ-140 המסעדות הטובות בעולם, קראתי באתר אחד.

עמדנו בפיתוי לאכול צדפות, אחת האופציות למנה ראשונה בתפריט העסקי צהריים (130 שקל לראשונה ועיקרית), ובחרנו שתי וריאציות על אספרגוס (מנה אחת) ושרימפים וקלמרי על בריוש בניחוח הדרים. האספרגוס בא בלזניה קטנה בצד אחד של הצלחת ועם מלון בשני, ונבלע במהירות ובהנאה ככל הנראה, שכן לא זכיתי לטעום ממנו. רצועות הקלמרי היו דקות ורכות, בלי שמץ של אותה צמיגות שמאיימת תדיר על היצור הנפלא הזה, והשרימפים נאים ומוצקים, ופרוסת הלחמניה מוזהבת ונימוחה, וההדרים יותר מניחוח, והכל משביע רצון ביותר.

לא מפריע לך שהאוכל לא ממש יצירתי, שאלה בת זוגי לארוחה בחיוך שלבקבוק המוסקאדה (130 שקל) היה חלק בו. לא, לא מפריע לי. וגם לא שהוא לא מתאמץ להיות רלוונטי, או להציע אמירה על זהות ישראלית. כמו לאחיו הבשרי, יועזר, למול-ים יש אידיאה ברורה של טוב, והוא נצמד אליה בלי לדפוק חשבון, וזה נראה לי מכובד, וגם טעים. תקחי למשל את החצי לובסטר הלא גדול הזה, העיקרית בעסקית שלי, מה הוא כבר צריך, סחוג? מחית זיתים ושום? חמאה ופטרוזיליה לא טוב? היה טוב מאוד. ולפי הדיווח (היא לא מעודדת שיתוף במזון) גם הטריו שרצים שלה - סקאלופ על חציל, שרימפס על רשטי, ומה שנראה כערימת תלתלי קלמארי - היה מצוין.

השולחנות מסביב הלכו והתרוקנו, שיחה לא מפוקסת התגלגלה בנחת, רצופה אנחות עונג מהסוג שהיהודים מהאגדות היו נאנחים על הקוגל בשבת. הזמנו עוד חצי בקבוק יין וקינוחים שלא מתפריט העסקית וגם לא מהעולם הזה (לפני כמה שנים אכלתי כאן עם אשתי, אשה ביישנית למדי שלא ממהרת לטפוח על השכם, אבל בסוף הארוחה היא אמרה מוכרחים למצוא את האיש שאחראי על המתוקים ולהגיד לו תודה. וכך גם הפעם). אני לא ערב לקרם ברולה שלקחה הדוקטורית הטריה, אבל הקרם-שניט פירות יער הזניק אותי עוד שלב אחד בסולם שקצהו בשמים. וגם האספרסו היה טוב.

אלא מה, לא זול. עסקית עסקית, אבל עם האפריטיף, היין והקינוחים והקפה והטיפ (השירות מצוין, כבר אמרתי), זה עבר את השבע מאות. *

מול ים נמל תל אביב, 5469920