בנק ישראל: שיעור התעסוקה בשנת 2003 הסתכם ב-55% בלבד - מהנמוכים במדינות המפותחות

עוד עולה מהדו"ח כי שיעור זה נמוך ב-10% מהשיעור הממוצע במדינות ה-OECD * שיעור ההשתתפות בכוח העבודה - 61.7%

ממחלקת המחקר בבנק ישראל נמסר היום (ב'), כי בשנת 2003 עמד שיעור התעסוקה בישראל חלקם של המועסקים באוכלוסייה - בקרב גילאים 15 עד 64 על 55%, מהנמוכים בקרב המדינות המפותחות, ונמוך בכ-10 נקודות האחוז משיעור התעסוקה הממוצע במדינות אלו. פער זה משקף בעיקר את שיעור ההשתתפות בכוח העבודה חלקם של האנשים המעונינים לעבוד, ורובם אף עובדים, בסך האוכלוסייה - הנמוך בכ-8 נקודות אחוז בישראל מהממוצע במדינות OECD, ובמידת מה גם את שיעור האבטלה הגבוה השורר בישראל בשנים האחרונות בהשוואה למדינות אלו.

במחלקת המחקר מציינים, כי שיעור התעסוקה וההשתתפות בכח העבודה בישראל בגילאים 15 עד 64 נמוך יחסית למדינות המערב, בין השאר, בשל חלקם הגבוה יחסית באוכלוסייה של בני הנוער, המאופיינים בשיעורי השתתפות נמוכים בכוח העבודה ובתעסוקה. כמו כן, האחוז הגבוה של המשרתים בצבא בישראל בקרב קבוצת הגיל 15 עד 24 מקטין מאוד את שיעורי התעסוקה וההשתתפות בכח העבודה בישראל בקרב קבוצת גיל זו 24.4% בישראל לעומת 43.2% במדינות ה-OECD בשנת 2003. עם זאת, הפערים הניכרים בשיעורי ההשתתפות בכח העבודה והתעסוקה בין ישראל למדינות המפותחות נשמרים גם לאחר התחשבות בגורמים אלו. כך למשל, כאשר בוחנים את שיעור התעסוקה בגילאי העבודה העיקריים 25 עד 54 מוצאים, כי שיעור התעסוקה בישראל בקבוצת גיל זו היה ב-2003 נמוך בכ-6 נקודות האחוז מהממוצע ב- OECD. ראוי לציין כי גם בקרב קבוצת גיל העבודה העיקרי 25 עד 54 מצויים אנשים המשרתים בצבא קבע ואינם נחשבים כמשתתפים בכוח העבודה, ומשקלם בישראל גבוה יחסית למדינות ה-OECD. עם זאת, בהיעדר נתונים סטטיסטיים זמינים לא ניתן לחשב את השפעת היקפם על שיעורי ההשתתפות בכח העבודה והתעסוקה. ראוי לציין עוד, כי בקרב קבוצת הגיל 65 ומעלה, הפער בין שיעור התעסוקה בישראל לשיעור התעסוקה במדינות ה-OECD נמוך יחסית 2.5 נקודות האחוז.

כמו במדינות רבות נוספות, קיימים גם בישראל הבדלים בין שיעורי ההשתתפות בכח העבודה והתעסוקה של קבוצות אוכלוסייה שונות. עיקר הפער בשיעורי התעסוקה של הגברים בגילאי העבודה העיקריים בין ישראל למדינות ה- ,OECDנובע מפער של כ-15 נקודות האחוז בשיעור התעסוקה של בעלי השכלה נמוכה (עד 10 שנות לימוד) יחסית למדינות אלו. אולם, משקלה של קבוצה זו, המהווה כרבע מסך האוכלוסייה בגיל העבודה בישראל, יורד במהלך השנים. גם לגברים בעלי השכלה תורנית שיעורי תעסוקה נמוכים. עם זאת, ראוי להדגיש, כי גם בקרב בעלי השכלה גבוהה (15 שנות לימוד ומעלה) שאינם חרדים שיעור התעסוקה בארץ נמוך (בכ-5 נקודות האחוז) בהשוואה לשיעור התעסוקה של בעלי 15 שנות לימוד ומעלה במדינות OECD. בקרב הנשים נמוכים במיוחד שיעורי התעסוקה וההשתתפות בכח העבודה בקרב נשים ערביות, בפרט אלו בעלות השכלה נמוכה. לעומת זאת, בקרב נשים יהודיות שיעור התעסוקה עולה על זה של נשים במדינות OECD.

עוד מציינים בבנק ישראל כי בקרב קבוצת גילאי העבודה העיקריים התרחב הפער בשיעור התעסוקה בין ישראל למדינות ה-OECD מ-4 נקודות האחוז בשנת 1995 ל-6 נקודות האחוז בשנת 2003. עיקר הגידול בפער זה, נבע מירידה חדה יותר של שיעורי התעסוקה וההשתתפות בכח העבודה של גברים ישראליים לעומת המדינות המפותחות, בעוד ששיעורי התעסוקה וההשתתפות בכח העבודה של נשים ישראליות גדלו במהלך העשור האחרון בקצב מהיר יותר מאלה של נשים במדינות אלו. כך, עמד בשנת 2003 הפער בשיעור התעסוקה בגילאי 25 עד 54 בין ישראל לממוצע ה-OECD על כ-11 נקודות האחוז בקרב הגברים והצטמצם לכ-0.5 נקודת אחוז בלבד בקרב הנשים.

במחלקת המחקר מדגישים, כי שיעור תעסוקה נמוך אינו מאפשר מיצוי של כושר הייצור של המשק, פוגע ברמת החיים, מרחיב את ממדי העוני ומרחיב את ההוצאה הממשלתית על תשלומי העברה. שיעור התעסוקה הנמוך בישראל, והשלכותיו על הצמיחה ורמת החיים, מדגישים את החשיבות בנקיטת צעדים שיתמכו בהעלאתו בטווח הארוך, תוך צמצום הפערים מול המדינות המפותחות. לצורך כך יש לנקוט במדיניות מאקרו-כלכלית שתסייע להתבססות הצמיחה ותפעל להרחבת הביקוש לעובדים במגזר העסקי. במקביל, יש לשים דגש על יישום התוכניות התומכות בשילובן של אוכלוסיות חלשות בתעסוקה, תוך המשך צמצום ממדי ההעסקה של העובדים הזרים.