צנצנת העוגיות המרוקנת של נורטל

ואז, השתנתה לפתע התחזית. באמצע פברואר, כך מדווח ה"וול סטריט ג'ורנל", התכווץ ההפסד הרבעוני הצפוי - בהתבסס על הגדרות החברה - ל-32 מיליון דולר, מעידים מקורבים לנושא. שבוע מאוחר יותר, תוקן ההפסד הצפוי ל-20 מיליון דולר. עד ה-30 במארס, עם סיום הרבעון, דיווחה נורטל על רווח של 40 מיליון דולר - התוצאה הרבעונית החיובית הראשונה בארבע שנים. בהתבסס על תוכנית בונוסים בשם "חזרה לרווחיות", נהנו כמעט כל העובדים ממענקי מזומן. אחרי שני רבעונים רווחיים נוספים, קיבלו מנהלים בכירים בונוסים של מיליוני דולרים.

אולם הרווחים התגלו ככוזבים. על פי מקורבים, מועצת המנהלים של נורטל קבעה כי החברה ביצעה תרגילים חשבונאיים שסייעו לה להיראות רווחית, כאשר למעשה היא לא הייתה רווחית. בכמה מקרים, השינויים הדולריים היו כה זעירים, עד שלא ניתן היה כמעט לזהותם.

בעקבות הגילוי, הדיחה מועצת המנהלים של נורטל את דאן ערב אחד בסוף אפריל השנה, ולצידו נשלחו הביתה גם סמנכ"ל הכספים של החברה והחשב. מועצת המנהלים התלבטה עד 10 בלילה לגבי ניסוח ההודעה לעיתונות, וביום שלמחרת הודיעה כי שלושת המנהלים "סיימו את תפקידם מסיבה מסוימת". החברה לא סיפקה הסבר מפורט באשר למניפולציה החשבונאית.

נורטל, מי שהייתה פעם היהלום שבכתר התאגידי הקנדי, המריאה לצד שחקניות טלקום אחרות כמו סיסקו ולוסנט. מכירות ציוד הרשתות שלה גדלו פי שלושה ל-30 מיליארד דולר ב-2000 מ-10 מיליארד דולר באמצע שנות ה-90. אחרי שהתפוצצה בועת הטלקום, התרסקה מניית נורטל והחברה קיצצה את כוח העבודה שלה מ-95,000 ל-35,000 עובדים. עכשיו מצויה נורטל בעיצומן של חקירות שעורכים נגדה רשות ני"ע האמריקנית (SEC), משרד המשפטים האמריקני ונציבות ני"ע של אונטריו. מבחינה טכנית, החברה נמצאת במצב של חדלות פירעון לנושיה והיא צפויה בקרוב לתקן את רווחיה ולמחוק את הרווחים המדווחים במחצית הראשונה של 2003.

צרותיה של נורטל מוכיחות כי השלכות בועת הטלקום - אחת מההפרזות הספקולטיביות הגדולות בהיסטוריית העסקים - עדיין עושות שמות בשחקניות הסקטור. גורמים המקורבים לחברה מאמינים כי על רקע מאמציה הנחושים של נורטל לעמוד ביעדי הרווחיות השאפתניים, נקטה החברה סדרה של תמרונים חשבונאיים בניסיון לתקן בצורה מלאכותית את מצבה הפיננסי, כשהיא מסתירה את מעשיה מעיני הציבור.

חברי מועצת המנהלים עדיין אינם יודעים אם קיים גורם יחיד בחברה שיזם את המעשים הלא כשרים, אומרים גורמים מקורבים, אולם חברי הדירקטוריון מאמינים כי הדברים נוהלו ככל הנראה ב"רמות הגבוהות". שלושת הבכירים המודחים, דאן, סמנכ"ל הכספים לשעבר, דגלאס ביטי, והחשב לשעבר, מייקל גולוגלי, סירבו להגיב לכתבה זו. תומאס ג'י. היינצמן, אחד מעורכי הדין של דאן, אומר כי המנכ"ל לשעבר לא היה מעורב בכל ניסיון לבצע מניפולציות בספרי נורטל. "בזמן הדחתו נאמר לדאן כי הוא מפוטר בשל בעיות עם הדיווחים הפיננסיים של החברה שאירעו בזמן ששימש כמנכ"ל", מסר היינצמן בתגובה כתובה.

בהודעה מטעמה אומרת נורטל כי היא משתפת פעולה עם חוקריה. לדבריה, "אם מועצת המנהלים תקבע כי הבונוסים שולמו ליחידים שפעלו שלא כשורה, היא מתכוונת לדרוש את החזרת הכסף". החברה מסרה עוד כי היא אינה יכולה להגיב על נושאים המצויים בחקירה.

המפתח: "התחייבויות מצטברות"

מקורבים למועצת המנהלים אומרים כי המניפולציה לכאורה התרכזה בשימוש הלא ראוי של סעיף חשבונאי הידוע כ"התחייבויות מצטברות". התחייבויות מצטברות נובעות מהפרשות שמבצעות בדרך כלל חברות בגין עלויות מיזוגים, מחיקות ובמקרה של נורטל, התחייבויות מתוקף חוזים. לדוגמה, חברה עשויה לבצע הפרשה אם לא עמדה בלוח הזמנים של חוזה בשווי 10 מיליון דולר והיא מאמינה בתום לב שהטעות תעלה לה 1 מיליון דולר בעתיד - אולי בשל החזר כספי ללקוח. החברה אמורה לחשב את ההתחייבות העתידית של 1 מיליון דולר כהוצאה, בצעד שיפחית את רווחיה ברבעון. הסעיף יוכנס לדפי המאזנים של החברה כהתחייבות עד לרגע שבו ישולם הסכום. עם הזמן, ההתחייבויות האלו עשויות לעתים להצטבר.

בכפוף למספר חוקים, חברות יכולות למשוך כספים מההתחייבויות המצטברות ולחשב את הסכום שמשכו כרווח. לדוגמה, אם חברה מסכימה לשלם ללקוח 600,000 דולר בשל אי העמידה בלוח הזמנים, במקום 1 מיליון דולר שהקצתה לצורך כך, היא יכולה לחשב את היתרה של 400,000 דולר כרווח ברבעון שבו הועבר התשלום ללקוח.

השיטה יכולה להיות מנוצלת לרעה בשתי דרכים. חברות יכולות להפריז בהתחייבויות או לשמור על קיומן בספרים על פני תקופות ארוכות, בשני המקרים מתוך תקווה לעשות שימוש ברזרבה כדי לנפח את הרווחים במועד מאוחר יותר. תרגיל זה ידוע בעולם הפיננסים כחשבונאות "צנצנת העוגיות", הנחשבת לאחת ההונאות הפיננסיות השכיחות ביותר, מעידים מומחי חשבונאות. "זהו ככל הנראה אחד משלושת התרגילים המובילים", אומר רוברט ווילנס, אנליסט חשבונאות ומיסוי בליהמן ברדרס.

לדברי מועצת המנהלים, ברבעון הראשון והשני של 2003 רוקנה נורטל את צנצנת העוגיות. הרזרבות הוסרו בצורה לא תקינה מדפי המאזנים של החברה והוספו לרווחיה. מועצת המנהלים לא מצאה סיבה לגיטימית שבעטייה צריך היה לעשות זאת.

נורטל גם הגזימה בתיאור הרזרבות, צעד שסיפק לה צנצנת גדולה יותר לדחוף אליה את ידיה. במסמכים שהגישה ל-SEC באוקטובר 2003 מסרה החברה כי חלק מהרזרבות "דווחו מעבר לסכומים... אשר היו אמורים להירשם בזמן הדיווח, כפי שעולה מהחקירה המתנהלת היום". למרות שנטילת רזרבות מנופחות הייתה מפחיתה את הרווח הנקי של החברה, נורטל, בדומה לחברות אחרות רבות, הגדירה את נטילת הרזרבות כאירוע "חד פעמי" או "מיוחד", סעיפים שהיא דירבנה את המשקיעים להתעלם מהם. רווחי הפרופורמה שפירסמה נורטל עד לא מכבר לא כללו את ההפרשות האלו.

נורטל מכרה ציוד טלקום יותר ממאה שנה כאשר הפכה לדרלינג של ההיי-טק. במהלך תקופת הגאות בשוק המניות, זינקו הביקושים לציוד אינטרנט ו-וויירלס, ובתגובה לכך פצחה נורטל במסע רכישות של 30 מיליארד דולר ויצאה בסדרת מסעי פרסום ראוותנית בכיכוב סלבריטיז כמו אלטון ג'ון. באמצע 2000 הגיעה מניית נורטל לשיא של 87 דולר בבורסת ניו יורק, מה שהעניק לה שווי שוק של כ-270 מיליארד דולר, יותר מפי 10 משווייה באמצע שנות ה-90.

אולם גם כאשר זינקו הכנסותיה של נורטל, משהו מוזר החל להתרחש בתוצאותיה הפיננסיות. בין השנים 1998-2002 היא דיווחה על הפסד נקי בכל רבעון למעט אחד. לפני 1998, הייתה נורטל רווחית במשך 17 רבעונים ברציפות, על פי מאגר הנתונים רויטרס פנדמנטלס.

מאחורי ההפסדים הסתתרה שורה של הפרשות. מ-1989 עד 1997, ביצעה נורטל רק הפרשה אחת. ב-24 הרבעונים מ-1998 ועד סוף השנה שעברה, ביצעה נורטל הפרשות ב-19 רבעונים, כך על פי מסד הנתונים של רויטרס. מספר לא ידוע מתוך ההפרשות האלו קשור ליצירת חשבונות הרזרבות, שבהמשך נוצלו כדי להעלות את רווחיה, מאמינים במועצת המנהלים.

דאן, היום בן 50, מונה ב-1999 לתפקיד סמנכ"ל הכספים של נורטל אחרי יותר מ-20 שנות טיפוס בסולם התפקידים במחלקת הפיננסים. כפופים לו פחדו ממזגו, מעידים קולגות לשעבר. במקרים רבים הם התחילו שיחות במילים "פרנק רוצה...". גורמי פנים אומרים כי דאן היה מעורה מאוד בעניינים הפיננסיים של החברה גם אחרי קידומו בשלהי 2001 ואחרי ששימש לתקופה קצרה גם כסמנכ"ל כספים בתחילת 2002. המנטרה שלו הייתה כי הוא ישיב את נורטל לרווחיות.

משחק סוף רבעון שגרתי

ניפוח חשבונות הרזרבות היה משחק סוף רבעון שגרתי בין בכירי הפיננסים בנורטל במשך שנים, מעידים כמה בכירי פיננסים לשעבר. הפרקטיקה של שמירת רזרבות נוספות הייתה כה רווחת שבכירי נורטל העניקו לה שם: "מוצקות". בז'רגון של נורטל, פירוש המושג היה שיש ברשותם מספיק רזרבות שניתן יהיה לשחרר במועד מאוחר יותר כדי לסייע לחברה לעמוד ביעדי הרווח של וול סטריט.

כל אחד ממנהלי הכספים החטיבתיים שמר בקפידה על רזרבות משלו, והשתמש בהן בבוא הזמן כדי לעמוד ביעדים הפנימיים של החברה, כך מעידים בכירים לשעבר. פירושו של דבר היה שמנהלי הכספים המובילים בחברה לא ידעו למעשה מהו ההיקף המדויק של רזרבות נורטל. בכירי כספים לשעבר אומרים כי נורטל השתמשה לעתים בפרסומי דפי מאזנים כדי לשפר את רווחיה. "זה קרה. אני לא חושב שזה היה משהו מאורגן", אומר מארק לנגפורד, שעבד במשך 18 שנים במחלקה הפיננסית של נורטל ופוטר ב-2002 באחד מסבבי הקיצוצים. לדבריו, קבוצתו לא נהגה להשתמש בטקטיקה הזו.

המשקיעים נהגו להתעלם מהפרשות הקשורות לרזרבות, במיוחד אם הן נעשו בשנים שהיו ממילא טובות מאוד או רעות מאוד. בהתחשב בעובדה שנורטל הפסידה 34 מיליארד דולר בין השנים 2000-2002, המשקיעים לא הקדישו תשומת לב יתרה למאות מיליוני הדולרים בהפסדים קשורי רזרבות.

אולם בקיץ 2002, הביעו כמה משקיעים בפני בכירי נורטל חששות והתלוננו שההתחייבויות הצבורות של החברה התנפחו ל-5 מיליארד דולר. המשקיעים חששו שנורטל תקרוס אם מועד פירעון כל ההתחייבויות הללו יקרה במקביל. כדי להרגיע את חששותיהם, החל ביטי, ששימש אז כחשב החברה, בבדיקת דפי המאזנים של החברה, בדיקה שנמשכה על ידי גולוגלי, כאשר זה קיבל לידיו את התפקיד.

כתוצאה מכך, גילו בכירי הכספים התחייבויות בסך של כ-303 מיליון דולר אשר מסיבה כלשהי לא היו מדויקות, על פי מקורבים. התרגיל לא נחשף באוזני המשקיעים. גם לא ידוע במדויק מה נעשה עם אותן התחייבויות, אולם כמה בכירים העובדים היום בנורטל מאמינים כי חלק מהכספים נוספו לרווחי החברה ברבעון השלישי והרביעי של 2002. נורטל דיווחה על הפסדים בשני הרבעונים.

במחצית הראשונה של 2003 הפרקטיקה הוותיקה הזו של שימוש ברזרבות הפכה משמעותית יותר, כאשר נעשה בה שימוש כדי להפוך הפסדים לרווחים. בכירי כספים הפיצו מסמך שהציג את יעדי הרווחיות לרבעון, כך עולה מעותק שהגיע ל"וול סטריט ג'ורנל". עם חלוף השבועות, השתפרו המספרים עד שההפסד הצפוי הפך לרווח. כל אימת שנתון הרווח או ההפסד השתנה, השתנה גם מספר אחר בגיליונות הנתונים, מה שרמז שהגידול ברווח מומן על ידי חשבונות הרזרבות של נורטל.

רווח ברבעון הראשון

ברבעון הראשון רשמה נורטל 40 מיליון דולר ברווחי פרופורמה. נורטל נקבה במספר הזה - המדד שלה לרווח - גם בדיווחי הרווחיות שלה. אחרי שהמשקיעים מתחו ביקורת חריפה על הנוסחה ועל העובדה שלא עמדה בעקרונות החשבונאיים המקובלים, הפסיקה נורטל ב-2003, בדומה לחברות רבות אחרות, לדווח על רווחים לפי נוסחת פרופורמה. היא עדיין עושה שימוש פנימי במספר הזה בתחומים שונים, ביניהם חישובי בונוסים. באותו זמן, הסתכם הרווח הנקי של נורטל ברבעון הראשון ב-54 מיליון דולר.

הרחק מעיני הציבור, כללה נורטל ברווחי הרבעון הראשון רזרבות של כ-361 מיליון דולר. כ-160 מיליון דולר מתוכם - קבעה מועצת המנהלים של החברה - דווחו שלא כדין. באותו זמן, זיהתה נורטל 80 מיליון דולר מהכספים במסמכים שהעבירה ל-SEC, באומרה כי לא נדרשה להם יותר. כאשר הדירקטורים לחצו על בכירי החברה בפגישת מועצת המנהלים באפריל 2003, נאמר להם כי הכספים הנותרים קשורים לפעילויות עסקיות רגילות שלא דרשו גילוי, אומרים אנשים שנכחו באותן פגישות.

נורטל ביצעה תרגיל חשבונאי כמעט זהה ברבעון השני. רווחי הפרופורמה של נורטל הסתכמו ב-34 מיליון דולר כתוצאה משחרור רזרבות. לעיני הציבור, נורטל דיווחה למעשה על הפסד נקי של 14 מיליון דולר.

היקף הכספים ששוחררו ברבעון הראשון היה נמוך יחסית בהשוואה להכנסות נורטל - החברה דיווחה על מכירות של 2.3 מיליארד דולר - אולם הם עשו את ההבדל בין רווח להפסד. בכפוף לחוקי החשבונאות, יש לחשוף לעין הציבור גורמים מיוחדים המובילים לשינויים כאלו. "אם אתה עושה רווח בכך שאתה עושה משהו שאינו רגיל, אתה מחויב לומר את זה לאנשים", אומר צ'רלס מלפורד, פרופסור לחשבונאות במכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה.

של אותו רבעון ראשון רווחי, נהנו מרבית העובדים מתשלומים מקבילים ל-10% עד 25% מהשכר השנתי שלהם, שהוענקו להם על ידי תוכנית הבונוסים של נורטל. אחרי שהחברה דיווחה על ארבעה רבעונים של רווחי פרופורמה מצטברים, קיבלו מנהלים בכירים סכומים שהיו גבוהים פי שניים עד פי ארבעה ממשכורותיהם. ממסמכי תוכנית הבונוסים עולה כי דאן קיבל פי ארבעה משכרו השנתי של 900,000 דולר, ביטי הרוויח 1.3 מיליון דולר וגולוגלי לקח הביתה 300,000 דולר, מעידים מקורבים לתוכניות התגמולים של נורטל.

חששות בקומת ההנהלה

ולם בקומת ההנהלה, גרמה חשבונאות הרזרבות לחילוקי דעות. כמה בכירים חששו כי הרזרבות משתחררות בחוסר עקביות, בעיה שעלולה הייתה להפוך את ההחלטות קשות להצדקה במקרה הצורך, כך טוענים מקורבים.

בהחלטה אשר בסופו של דבר הציתה את חשיפת הפרשייה, דירבנה מועצת המנהלים את בכירי החברה לנקות את דפי המאזנים של החברה ולצמצם את הבלבול שנגרם בשל שנים של חשבונאות של רזרבות מצטברות. גולוגלי, החשב, השיק את המאמץ במאי 2003. כתוצאה מניקוי האורוות, תיקנה נורטל בדצמבר 2003 שלוש שנים וחצי של דיווחים פיננסיים. החברה הודיעה כי גילתה 950 מיליון דולר ברזרבות בעייתיות; כמה נלקחו שלא כדין ואחרות אמורות היו להשתחרר בשלבים מוקדמים יותר. נורטל הוסיפה אותם לרווחים רבעוניים בעבר, כולל שני הרבעונים הראשונים של 2003 שהיו מוטלים בספק.

במסמכים שבהם פורטו התיקונים בדיווחים הפיננסיים, כתבה דלויט אנד טוש, מבקרת נורטל, כי החברה סובלת "מחולשה מהותית" בביקורת הפנים כשהיא מתייחסת ספציפית לחשבונות הרזרבות בדפי המאזנים. בעוד נורטל טענה בזמנו שהרזרבות שלה היו גבוהות באופן מלאכותי, היא לא הודתה שנעשה בהן שימוש לביצוע מניפולציות ברווחיה.

חברי מועצת המנהלים ביקשו להבטיח שנורטל לא תידרש לתיקון נוסף של רווחיה וגייסו את וויליאם מק'לוקאס, דירקטור אכיפה לשעבר ב-SEC, היום שותף בווילמר פיקרינג הייל אנד דור, כדי להבין כיצד אירעו הטעויות. מק'לוקאס גויס בעבר כדי לחקור שערוריות הן באנרון והן בוורלדקום.

חקירת מועצת המנהלים החלה בשלהי דצמבר. עד האביב, היא גילתה משהו שכלל לא חיפשה: את המניפולציות לכאורה של חשבונות הרזרבות בחברה. בהנהגת היו"ר לינטון אר. ווילסון, שניהל בעבר את בל קנדה, ויו"ר ועדת הביקורת, ג'ון אי. קלגהורן, המנכ"ל לשעבר של רויאל בנק אוף קנדה, השעתה מועצת המנהלים במארס את ביטי וגולוגלי.

כמה עובדים לשעבר ומבקרים טוענים כי חברי מועצת המנהלים, שרבים מהם היו שגרירים לשעבר ומנהיגים בקהילת העסקים הקנדית, היו אמורים לחשוף את הבעיות החשבונאיות בשלב מוקדם יותר.

דונלד תאיין, פרופסור חבר בבית הספר לניהול ריצ'רד איביי בלונדון, אונטריו, אומר כי לחברי הדירקטוריון היה רקורד מרשים, אבל הם התפרסו על פני עיסוקים רבים מדי. רבים מהם שימשו כחברים במועצות מנהלים רבות. "לרוע המזל, הם לא היו מסוגלים או שלא היו להם כלים או מספיק זמן לעשות את העבודה שנדרשה מהם", אומר תאיין.

אנשים המקורבים לדרך החשיבה של מועצת המנהלים אומרים כי הדירקטורים חשים כי הוטעו על ידי בכירי החברה. דוברת דלויט טוש, מבקרת החברה, אמרה כי חוקי הסודיות מונעים מהחברה מלהגיב על עסקי לקוחותיה.

בסוף אפריל, קיימה מועצת המנהלים ישיבה שהתפרסה על פני יום שלם במטה החברה בפרברי טורונטו, ואשר במסגרתה הציגו החוקרים את ממצאיהם. בשעה 5 אחר הצהריים בערך פסעו קלגהורן ווילסון ב"שורת המהגוני" , המסדרון המחבר בין המשרדים של בכירי נורטל, וגילו את המנכ"ל עובד בחדרו. הם פיטרו אותו. בשורות דומות העביר הדירקטוריון לגולוגלי ולביטי. רק שבאמצעות הטלפון. מועצת המנהלים גם השהתה את מנהלי הכספים של ארבע החטיבות הפעילות של נורטל. ארבעת מנהלי כספים סירבו להגיב לפניות אליהם.

ויליאם אואנס, דירקטור בנורטל שנבחר כיורשו של דאן, נשבע לבדוק את שערוריית החשבונאות ולהגיע לחקר האמת; בין שאר הדברים, הוא מספק הכשרה נוספת ל-1,500 עובדי המחלקה הפיננסית של נורטל. נכון להיום, נורטל מתמקדת בגיבוש התוצאות הפיננסיות לרבעון הראשון של השנה, שכבר נמצאות באיחור של חודשיים. *