מה עשה פריצקי בלונדון?

כולם תהו במהלך החדשים האחרונים באשר למוטיבציה הלוהטת שלו בפרשה. מדוע היה מוכן לסכן את יחסיו עם ראש הממשלה בקשר לזה? מדוע ניהל מלחמת עולם למען חברה בריטית שחברה לגז הפלשתיני? מדוע נלחם עד טיפת דמו האחרונה למענה?

אנו מלאים בהסברים מתחרים לשאלות הללו. חלקם, חשדניים במיוחד. אחרים מרושעים. וכל זה, כמובן, טבעי לגמרי. כל אחד אחר, היה אולי יוצא מזה איכשהו.

אבל פריצקי הסתבך בבעיה גדולה. קוראים לה: סוף שבוע ארוך שעשה בלונדון. ללא יועץ, ללא עוזר וכנראה שגם ללא מאבטח צמוד. לבד לבד. בלי אף אחד. אפילו בלי אשתו, גם בלי הבן המפורסם.

תמיד אהבנו לרכל על הרגלי הבילוי של גברים ישראלים בלונדון. על מה שקורה להם בדרך מהמסעדות לבתי המלון הנוחים. כדורגל, נשים וקזינו. נסים ונפלאות. אליבבה בארץ המלכות. פרשת "בראון-חברון", להזכיר, נשענה על חשיפת הרגלי ההימורים הלונדוניים של רוני בראון. אבל בראון היה אחר כך לחבר כנסת מצליח.

זו עובדה. כלומר, אנחנו רגילים "לסלוח" לבליינות מהסוג הזה.

אבל הפרשנות אודות סוף השבוע הארוך שעשה פריצקי בלונדון הלכה גם למקום אחר. התהיות באשר לפגישות האישיות שערך שם, העלו ספקות מביכים.

בלונדון ממוקמים המשרדים המרכזיים של בריטיש גז. יתרה מזו. אנחנו יודעים, ופריצקי מעולם לא הכחיש, כי באותו סוף שבוע ארוך נפגש עם בכירים מבריטיש גז. מה היה בפגישות ההן?

קשה לדעת. אבל אלה הפגישות שסיקרנו את שוק האנרגיה הישראלי בחדשים האחרונים. ועכשיו, יש להניח, שגם את המשטרה. זה מה שיוסי מימן רצה לבדוק. וזה טבעי, ממש כמו הגז.

בחודשים האחרונים גויסו כל יועצי התקשורת האגרסיביים לסיפור של פריצקי ובריטיש גז. כולם היו שם. תאמינו לי. הם דיברו אתנו, העיתונאים, בכל בוקר מחדש. הכנסת בלשים למגרש היתה רק צעד מתבקש. פלבסקי נכנס, והביא קלטת.

אלא שהקלטת, לא מספקת את התשובה לשאלה המסקרנת באמת: מה קרה בלונדון?

מצד שני, פלבסקי אוהב "בלגן תקשורתי". זה האופי שלו. ההובי שלו. אפשר להשוות זאת, למשל, לסגנון ההתנהגות של הבלש האחר שהוזכר בקשר לפריצקי: דוד ספקטור. הוא נוקט עכשיו באסטרטגיה אפרורית של שתיקה.