אינטרנט? לא בדיוק כוס הקפה שלהם

שפע של "מועדוני אינטרנט" ובתי "קפה אינטרנט" שצצו בשנים החולפות כפטריות אחרי הגשם בוחן מדי יום את גבולות האיסור שבחוק. לא כולם, כמובן, עוסקים בהימורים. רבים מהם מציעים קישור כשר לרשת, אבל לרבים אחרים יש משום מה חלון ראווה אטום. כמה החלטות שניתנו בחודשים האחרונים בבתי משפט השלום מלמדות שהמשטרה חדלה לראות במועדונים ובתי קפה אלה עסקים לגיטימיים והיא פועלת נגדם.

ב-9 ביוני השנה הכריע השופט ד"ר אברהם טננבוים מבית משפט השלום בירושלים בדינו של שמואל חיים. טננבוים הוא שופט בעל עניין והבנה מובהקים במחשבים. הכרעת הדין בעניינו של הנאשם שכאן, שמואל חיים (ת.פ. 1351/04) נסבה על הפעלת וארגון משחקים אסורים. הנאשם כפר באשמה. לא מועדוני הימורים הפעיל, לדבריו, אלא "אינטרנט קפה" למתן שירותים שונים ובהן צ'אט, דואר אלקטרוני וגם אתרי הימורים. עשרה אישומים כלל כתב האישום, והוא הורשע בכולם.

העדים תיארו כיצד שחקן נכנס למועדון, ניגש לקופאי וזה מטעין כרטיס לשימוש במחשב בגובה הסכום שהשחקן שילם. לאחר שהשחקן מכניס את הכרטיס למחשב, מופיע על המסך גלגל המציע מספר אפשרויות ובהן משחקים. השחקנים, "ברובם אנשים מבוגרים אשר אינם מבינים במחשבים", נדרשים ללחוץ על מקש מסוים ואז עולה מסך המשחקים. או אז הם משחקים עד אשר נגמר הסכום במחשב. אם הרוויחו, הם יכולים לגשת לקופאי ולדרוש את סכום הזכיה.

"מדובר באנשים שרובם אינם יודעים מה זה אינטרנט", קבע השופט. "עובדה זו יכולה גם להילמד מלשונם הם, כאשר הם נוהגים לומר 'שיחקתי' באינטרנט ולא גלשתי' באינטרנט". כמה שוטרים העידו שניסו לגלוש באינטרנט באותם מועדונים - אך לא הצליחו. מעבר לדלפק נמצא כפתור שבאמצעותו יכולים היו העובדים להפיל את התוכנה או להפעילה, וכך גם עשו בשעת הפשיטה המשטרתית. "למותר לציין, כי כפתור כזה לא היה נחוץ אילו באמת דובר בשירותי אינטרנט בלבד", קבע בית המשפט בפשטות. אכן, אין סיבה שעסק לגיטימי יבקש להפיל את תוכנות המחשב שלו באופן יזום.

לדברי הסנגוריה, התביעה לא הוכיחה את הדבר הפשוט ביותר. היא לא בדקה את המחשבים התפוסים בידה. אין ממש בטענה, קבע השופט טננבוים. "ידוע הדבר כי כאשר פועלת רשת מחשבים אין צורך בהתקנת תוכנה בכל עמדת מחשב וניתן להפעיל את המחשבים כולם משרת מרכזי אחד. יתרה מכך, שרת מרכזי לא חייב אף להיות במקום בו נמצאות עמדות המחשב". נראה שדברים אלה לא הוכחו בפני בית המשפט והוא שואב בפסיקתו מידיעותיו הרחבות. "אין זה המקום לרקע טכני, אולם ישנן דרכים רבות לאפשר לאנשים להמר במחשבים", הוסיף ופסק. "ניתן לעשות זאת בתוכנה מקומית, תוכנה היושבת במחשב אחר, תוכנה בשרת המפעילה את עצמה עם הסגירה ועוד ועוד. ריבוי האפשרויות איננו מאפשר כל קביעה מוצקה בעניין. במקרה שלפנינו היות והנאשם לא שיתף פעולה אין טעם לנסות להעלות גרסאות". משכך, התבססה ההרשעה על העדויות שלימדו כי נוהלו משחקים אסורים במקום. לחובת הנאשם עמדה העובדה שלא הביא אפילו עד אחד שהעיד כי נכנס למועדוניו רק כדי לגלוש באינטרנט או לשלוח דואר אלקטרוני. "הייתי אף מסתפק בעד שיעיד כי גלש באתרי צ'אט או מין", העיר השופט, "אך אף עד כזה לא הובא בפנינו". למיטב ידיעתנו, ההכרעה היא ראשונה מסוגה בישראל.

נכונות מטרידה

החלטות אחרות שניתנו לאחרונה עסקו בתפיסת מחשבים במועדוני "אינטרנט קפה" המשמשים להימורים. ניכרת בהם נכונות מטרידה להקל בדרישות החוק מפני תפיסה כזו. סעיף 23 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) קובע שחיפוש בחומר מחשב טעון צו שיפוטי. על הצו לציין במפורש את ההיתר לחדור לחומר מחשב ולהפיק פלט ממנו, ואת תנאי החיפוש ומטרותיו. החיפוש ייעשה על ידי בעל תפקיד מיומן לביצוע חיפוש כאמור. כיוצא בזה מגבילה הפקודה בסעיף 32 את הסמכות לתפוס חפצים שבהם נעברה עבירה. היא מורה שאין לתפוס חומר מחשב אלא על פי צו בית משפט, בעוד שכל חפץ אחר ניתן לתפוס בלא צו. לצד הוראות אלה, שמקורן בחוק המחשבים משנת 1995, מעוגנת בחוק העונשין הוראה ותיקה יותר: סעיף 235 לחוק קובע כי אם "היה לשוטר יסוד סביר להניח כי כלים או מכשירים, שימשו לארגונם או לעריכתם של משחק, הגרלה או הימור אסורים, רשאי הוא לתופסם", כך ותו לא. אילו מההוראות תגבר במקום שמדובר בתפיסת מחשבים שעל פי החשד שימשו להימורי אינטרנט?

בב.ש. (שלום, ראשל"צ) 4018/04 הייזנר נ' משטרת בת ים, נדונה בקשה להחזרת מערכות מחשב, שנתפסו בלא צו בית משפט בעת פשיטה על דירה ששימשה לעריכת הימורי אינטרנט. נפסק: כניסת שוטרים למקום פתוח לקהל, מתוך מטרה ברורה למנוע ביצועה של עבירה מתמשכת במקום, תוך תפיסת החפצים שנועדו לביצועה - כניסה כדין היא. סעיף 235 לחוק העונשין מסמיך שוטר לחלט כלים ששימשו לארגון או עריכת משחקים אסורים, הגרלות והימורים. גם אם מבחינה טכנית התפוסים הם מחשבים, לא מדובר בתפיסת מחשב שהוא כלי בידי עסק לניהול עסקיו. החוק לא נועד להגן על מחשבים המשמשים למשחק אסור ואין הבדל כלשהו בינם לבין גלגל הרולטה שבקזינו.

גישה מודרנית

ב-27 ביולי התקבלה החלטה נוספת ברוח זו - ב.ש. (שלום, עכו) 3751/04 מדינת ישראל נ' רונן ברוור: שוב נדונה תפיסת מחשבים בבית "קפה אינטרנט" המשמש לטענת המדינה כעסק להימורים. אלא שלטענת המשיב החיפוש בחלקו נעשה במקום אסור שאליו לא התייחס הצו; דו"ח החיפוש והתפיסה נעשה שלא בנוכחות עדים ושלא בהסכמתו, ולבסוף - משהסכים כעת להעתקת חומר המחשב, יש להחזיר לידיו את המחשבים. בית המשפט קבע שוב כי ניתן היה לבצע חיפוש על יסוד סעיף 235 לחוק. גם אם היתה חריגה מצו החיפוש - אין הדבר הופך את החיפוש לבטל מעיקרו ומצדיק החזרת המחשבים על אתר. הצו ניתן כדין, החיפוש נעשה כדין ודרישת המשטרה להעתקת החומר שבמחשבים כדי לבדוק אם בוצעה העבירה - לגיטימית היא. בתוך 45 יום על המשטרה לתת הודעה באשר לתוצאות הבדיקה וכוונתה להגיש כתב אישום, שאז יכריע בית המשפט בגורל התפוסים.

למקרא ההחלטות מתעוררת שאלה נוקבת: אם החוק לא נועד להגן על מחשב תמיד ובכל תנאי, מתי יפרוש עליו את הגנתו? אם החוק לא נועד להגן על מחשב כאשר יש חשד שהוא משמש לביצוע עבירה, מה טעם בכלל יש בהוראות פקודת סדר הדין הפלילי המגנות עליו? קשה להניח שהן ביקשו להגן על מחשב בשמשו לעיסוק לגיטימי, מפני שאז אין יסוד מלכתחילה לתופסו.

דווקא החוקים הייחודיים לתפיסת מחשב צריכים לחול גם כשיש חשד שהמחשבים שימשו לעריכת הימורים: הן מפני שהחוקים הללו מהווים דין מיוחד (Lex Specialis) והן מפני שהם מאוחרים להוראה הכללית שבסעיף 235 לחוק העונשין. המחוקק ביקש להגן על מחשבים טוב מכפי שהגן על חפצים אחרים המשמשים לפי החשד לעבירה בגלל חשיבותם הקריטית בניהול עסקים מודרניים. לעתים קרובות המחשב הוא-הוא העסק ואין בלתו. תפיסתו משתקת את העסק ועלולה להביא את קיצו. וגם - אם תאמר שמחשב אינו אלא מכונת משחק, ממילא תגיע למסקנה שאין צורך שבעל מקצוע מיומן יחפש בו ויפיק ממנו חומר, בניגוד לדרישות פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש). התוצאה עלולה להיות כשל ראייתי: הוכחות שבידי התביעה יותקפו בידי הסנגוריה מפני שלא נאספו במומחיות ראויה, או לא נתפסו כלל ועיקר.

ימים יגידו אם העדפת הליך השגרתי לתפיסת מכונות הימורים על פני ההליך המיוחד המיועד לחיפוש במחשב היא תחילתו של מדרון חלקלק שסופו פיחות בהגנה המעשית על מחשבים מפני תפיסה וחדירה של רשויות החקירה.