הסרט הטוב של השנה (שעברה)

והנה עוד יצירת ביכורים. הפעם משלנו. מה לא נאמר על סרטו הראשון של רענן אלכסנדרוביץ', "מסעות ג'יימס בארץ הקודש". היו שטענו שמדובר בפנינה קולנועית, היו שאמרו כי מדובר בסרט הישראלי הטוב ביותר לשנת 2003. ובכן, כולם צדקו.

הסרט מגולל את סיפור המסע של ג'יימס הצעיר (סיאבונגה מלונגיסי שיבה) שנבחר על-ידי האנשים במולדתו, אי שם בדרום אפריקה, לעלות לרגל לירושלים אשר בארץ הקודש. מסעו התנ"כי של ג'יימס נקטע עד מהרה כשהוא נעצר בחשד להיותו עובד לא חוקי. כמנהגו של איש מאמין הוא מתפלל לחסדי השמיים,

אך במקום שהמשיח יתגלגל לתאו, יהיה זה קבלן עובדים זרים (סלים דאו) המציל עובדים בלתי חוקיים מגירוש בתמורה להעסקתם בעבודות כפיים. תחילה, ג'יימס ינסה להיאבק במעסיקו החדש ועדיין יחלום על ביקור בירושלים, אך עד מהרה, בעקבות המגע עם טיפוסים שונים ומגוונים, ובראשם אביו של הקבלן (אריה אליאס שזכה על תפקידו באוסקר הישראלי), הוא לומד שבמדינה הזו, ובחיים האלה, "אסור להיות פראייר", ומתחיל לאמץ לו את מנהגי המקום הכוללים את מדיניות הקומבינה ועסקי החלטורה.

יצירתו של אלכסנדרוביץ' היא סאטירה פיקחית וערמומית שכן דרך ג'יימס וחבריו היא משכילה לשרטט, בהומור ובעצב רב, את ההוויה הישראלית הקשה שאיבדה כל קשר עם מסורתה, אמונותיה וחלום הציונות. ישראל של "מסעות ג'יימס" היא מעין חור שחור הבולע לתוכו אפילו את הגדול שבצדיקיה. ואכן, באמצעות השחקן המופלא, סיאבונגה מלונגיסי שיבה, אלכסנדרוביץ' משכיל לשרטט את מסע ההתפכחות הזה. מסע שהתחיל בעיניים גדולות תמימות ומלאות תקווה, ומסתיים עם הרבה חול בעיניים.