לא עומדים בקריטריון האולימפי

עוד 11 ימים לאולימפיאדת אתונה 2004 ועיניו של העולם כולו נשואות לעבר יוון בדאגה. ביקור באתונה, שבועיים לפני פתיחתם הרשמית של המשחקים האולימפיים, מעלה תמונה עגומה של מוכנות חלקית לקראת אירוע הספורט הגדול בעולם. הקמת האצטדיונים טרם הסתיימה והשטחים סביבם עודם נראים כמו אתרי בניה ענקיים, עבודות התשתית בעיצומן ועשרת אלפי מקומות הלינה, שנוספו במהלך השנה האחרונה, אינם צפויים להספיק לרבבות המבקרים מכל רחבי העולם. האם תעמוד יוון באתגר האדיר שלקחה על עצמה ותגיש לעולם ממתק ספורטיבי נוצץ ואיכותי? תריסר ימים לפני תחילת המשחקים הפיגומים לתשובה הזו נראים די רופפים.

עוד כמה ימים

את פניהם של הנוחתים בשדה התעופה החדש מקדמות כרזות צבעוניות, המכריזות בגאון על חזרתם ההיסטורית של המשחקים אל המקום בו החלה המסורת האולימפית לפני קרוב לשלושת אלפים שנה. בכל כיוון אליו נישאות העיניים מנצנצות חמשת הטבעות הצבעוניות ולצידן זר ענפי הזית הלבן, סימלה של אולימפיאדת אתונה 2004, המשורטט בסגנון ילדותי חינני על רקע כחול. דיילת אדיבה מפנה את תשומת לב הנוחתים לערימות שמנמנות של מפות, שיצאו זה עתה ממכבש הדפוס לטובת תיירי האולימפיאדה שבדרך.

בין המפות בולטת זו של תוואי הרכבת התחתית המשודרגת, שסלילתה הוחשה לרגל האירוע והיא כוללת כעת קו ישיר משדה התעופה אל מרכז העיר. נפעם מכבודת המעמד מיהרתי להתעניין היכן הרציף ממנו אוכל לעלות על אותה רכבת מהוללת, על מנת להתאכזב מן הגילוי כי זו עוד אינה פעילה. "עוד כמה ימים", הפטיר בחיוך מבויש צעיר שמנמן מאחורי דלפק המודיעין וחזר לשוחח בטלפון. נדמה כי היוונים אינם מצליחים להילחץ מן האירוע הממשמש ובא, שאולי מגלם על הנייר אפשרויות תדמיתיות וכלכליות יוצאות דופן, אך בפועל לובש צורה של פעלתנות שאננה ומפוזרת.

ההתנהלות היוונית השלומיאלית בולטת במיוחד על רקע ההצלחה יוצאת הדופן של האולימפיאדה הקודמת בסידני, שהוכתרה בידי רבים כמוצלחת ביותר בתולדות המשחקים האולימפיים. האוסטרלים סיימו את עבודות התשתית והקמת האצטדיונים שנה תמימה לפני מועד האירוע, שנה במהלכה נבדק כל פרט לפני ולפנים על מנת להבטיח את הצלחת המשחקים. במקרה היווני לעומת זאת, נראה כי רבים מן המתקנים לא יהיו מוכנים לחלוטין גם ביום הפתיחה, כך שבדיקתם תתרחש בזמן אמת בשיטת "כיבוי השרפות" כמיטב המסורת הים תיכונית.

מתקני הספורט השונים והכפר האולימפי נמצאים רובם ככולם בפאתי העיר, אך אותותיה של האולימפיאדה ניכרים היטב גם בליבה של אתונה. העיר כולה נראית כמו אתר בניה גדול, החל במנופים המתנוססים מעל גבעת האקרופוליס, דרך ערימות חומרי הבניה המקשטות חלק ניכר מתחנות הרכבת ועד לשלדי הבטון הערומים והזנוחים, שהיוונים נואשו מן הניסיון להכשירם בזמן למשחקים. אחד המחזות הנפוצים הוא זה של מלון או מבנה ציבור גדול עטור פיגומים, שלצידו שניים או שלושה עובדי בניין נינוחים, מעשנים ועובדים לאיטם תחת השמש היוקדת של שיא הקיץ. חדריו של אותו מלון ארכיטיפי, הנמצא כאמור בעיצומם של שיפוצים, מוזמנים כולם מראש והאורחים צפויים להגיע במהלך הימים הקרובים.

העיר עצמה, הגם שחזותה השתפרה פלאים בשנתיים האחרונות, עוד רחוקה מרחק רב מן התואר "בירת דרום אירופה" אותו היא מעוניינת לנכס לעצמה דרך אירוח המשחקים. הרחובות אפופי עשן, הבניינים אפרוריים ומוזנחים והכיכרות הכעורות עטופות בתנועה כאוטית של מכוניות, אופנועים והולכי רגל. גם המתחמים המשופצים, וישנם לא מעט כאלה ברחבי העיר, נראים בחלקם הגדול כאילו זכו לעזרה ראשונה קוסמטית שטחית במיוחד. אין ספק כי המדינה הצליחה, בזכות לוח הזמנים הצפוף והלוואות הסיוע הנדיבות מן האיחוד האירופי והוועד האולימפי, לשדרג כמה ממערכות התשתית המרכזיות באתונה. עם זאת, ברור גם כי ההזדמנות החד פעמית נוצלה באופן חלקי בלבד וגורל המשחקים עודנו לוט בערפל.

במסגרת שדרוג התשתיות ניתנה שימת לב מיוחדת למערך התחבורה הציבורית והדבר ניכר היטב בתחנות הרכבת התחתית, במיוחד באלה הסמוכות לאתרי המשחקים. הרכבת התחתית בעיר פועלת מזה שלוש שנים וקוצרת מחמאות לרוב, אותן ניתן רק לחזק בעקבות השדרוג האחרון, שכולל את הרחבת הקווים הקיימים, הוספת קווים חדשים ושיפוץ מקיף לכל התחנות. לקראת המשחקים שובצו במרבית התחנות פסלים סביבתיים, תערוכות אמנות ומוצגים ארכיאולוגיים (לרבות שלד אדם בתחנת Syntagma בלב העיר!), מה שהופך את הירידה אל בטן האדמה לנעימה בהרבה.

בלי חידושים

שיפור רמת התחבורה הציבורית באתונה הוא ככל הנראה ההישג המשמעותי ביותר עבור תושביה, 5 מיליון, הסובלים מזיהום אוויר איום, בעטיו הוטלה כבר לפני עשור הגבלה על כניסת מכוניות לעיר. אך על ראש גאוותם של היוונים נישא האצטדיון האולימפי המרכזי, המכיל 75 אלף מקומות, פרי תכנונו של האדריכל הספרדי הכוכב סנטיאגו קלאטרווה. מעל גבי האצטדיון האובאלי, העתיד לארח את טקסי הפתיחה והנעילה ואת תחרויות האתלטיקה היוקרתיות, מתנוססות זוג קשתות ענק במשקל 9,000 טונות כל אחת. מבצע הנפת הקשתות נמתח על פני ימים ארוכים וזכה לכיסוי תקשורתי נרחב ביוון ומחוצה לה. האצטדיון והקומפלקס המקיף אותו משורטטים בקווים האורגאניים האופייניים לקלאטרווה וחורגים לטובה על רקע הסגנון הפונקציונאלי והמשעמם המאפיין את האדריכלות היוונית המודרנית. עם זאת, אין מדובר במונומנט ייחודי ופורץ דרך כראוי למעמד, אלא על יצירה טיפוסית לקלאטרווה, שהתברג היטב ללב הקונצזוס העולמי בשנים האחרונות. אם להודות על האמת, הרי שהאדריכל הספרדי יצר באתונה מבנה שדומים לו מפארים עשרות ערים נוספות באירופה ומחוצה לה.

הבחירה בסגנון אדריכלי שכבר הספיק להפוך לבנאלי מדגישה, למצער, את הפרובינציאליות היוונית. גם קשתות הפלדה הלבנות, הנישאות מעל לאצטדיון האולימפי, אינן מסיחות את הדעת מאופייה של הבנייה באתונה: שימוש בחומרים שגרתיים וזולים, גימור בינוני ותכנון שהוא ברובו פונקציונאלי ונעדר מעוף. בין אם משיקולי תקציב ובין אם משיקולי טעם, נראה כי היוונים ויתרו על מפגני כוח אדריכליים והסתפקו במרבית המקרים במינימום ההכרחי.

הכפר האולימפי, האתר בו עתידים להשתכן 16 אלף האתלטים ומלוויהם, מעורר גם הוא עניין רב במדינה. מדובר בקומפלקס הכולל, בנוסף על מתחמי המגורים והפנאי, את מגרש הכדורסל האולימפי, אולם התעמלות המכשירים, הבריכות השונות למקצועות המים, היכל המרוצים לאופני-מסלול ואת מרכז הטניס האולימפי, המונה חמישה עשר מגרשים. כל הכבודה הזו נבנתה על שלדו של מיזם נדל"ן מפלצתי שהוקם ב-1982 וכעת שופץ והותאם לתפקידו החדש בהשקעה של 3.5 מיליארד יורו. היוונים גאים במיוחד בעובדה שכל אתלט יזכה לשטח מגורים של 16 מטרים רבועים בממוצע, מרחב העולה על זה שהציע כל כפר אולימפי קודם.

לפני הביקור במקום שבתי ועיינתי בהצעות התכנון הגרנדיוזיות למתחם מקביל בעיר ניו-יורק, המתמודדת בימים אלה על אירוח אולימפיאדת 2012. ששת ההצעות שעלו שם לשלב הגמר בתחרות אדריכלית נוצצת אפופת ניחוח עז של יחסי ציבור משומנים, מציעות פתרונות יצירתיים ושופעי עניין מטעמם של כמה מבכירי האדריכלים בעולם. אולי לא הייתי צריך להתבונן בתמונות הללו, שכן המפגש עם הקומפלקס היווני הסתיים באכזבה כבירה. הבניינים הגודשים את המתחם באתונה יזכירו למבקר הישראלי את הבנייה החדשה ביבנה או ראשל"צ, שכן מדובר בטורים של בלוקים נמוכים סטנדרטיים למראה, מוקפים בצמחייה מאולצת הכורעת תחת השמש המסנוורת של אוגוסט. בין המבנים הגיאומטריים, אותם עוד ניתן לפרש כמחווה לסגנון הים תיכוני הפשוט, בולטים למרבה הזוועה בניינים נמוכים עטורי גג רעפים אדום, במין הצהרה פומבית על תכנון סר-טעם ומנותק מסביבתו.

אז נכון שאין דין אתונה כדין ניו יורק, לא מבחינת תקציבים ולא מבחינת רמת החיבור לאדריכלות העכשווית, אך בכל זאת, איפה לעזאזל מסתתרת היצירתיות היוונית? נראה כי האחרונים התחשבו יתר על המידה בכך שהמקום עתיד להפוך לשכונת מגורים עם תום התחרויות, ובהתאם בנו פרוור נדוש וסתמי, כזה שיענה על המכנה המשותף הזעיר-בורגני הנמוך ביותר. אם חשבתם לנסוע לאתונה המתחדשת ולהתבשם בה מן הבנייה החדשה, מומלץ בחום לשקול זאת מחדש.

לפני מספר ימים, במהלך טקס חנוכת הכפר האולימפי, אמרה הגברת אנגלופולוס-דסקלקי, רעיית השר הממונה על ההכנות לאולימפיאדת אתונה 2004, כי "יוון הצליחה לעשות מה שנתפס בעיני רבים כמשימה שמעבר לכוחותיה". הדברים תואמים אולי את המעמד, אך חוטאים למציאות בשטח ומכסים על ארגון והיערכות לקויים. התהייה הגלובאלית האם העבודות השונות יסתיימו במועד כבר אינה מעוררת סימני שאלה, לא בקרב האתונאים ולא אצל חברי הוועד האולימפי. ניתן לקבוע בוודאות, שחלק ניכר מההכנות הדרושות אינן צפויות לעמוד בתאריך היעד.

השאלות שנותרות פתוחות הן עד כמה ישפיע הדבר על הצלחת המשחקים ועל האופן בו תוצג יוון בכלי התקשורת, לעיני 4 מיליארד צופים ברחבי העולם. התשובות על השאלות הללו קריטיות להמשך התפתחותה של יוון ולמקום שתתפוס במסגרת האיחוד האירופי, והן שיעידו בדיעבד על כדאיות אירוח האולימפיאדה באתונה. לא נותר אלא לקוות לטוב ולספור לאחור עם כל שאר העולם בהמתנה לטקס פתיחת המשחקים.