אנחנו העולם (השלישי)

עם שם שנשמע כמו וריאצייה על שמה של להקת רגאיי משנות השבעים, הרכב שחבריו מפוזרים בין שלוש יבשות ומוסיקה שמשלבת ג'אז מתקדם, ג'אז סטנדרטי, אוונגרד, פאנקי, השפעות רוק, מוסיקת עולם (שלישי) ואפילו שיר אחד ארוך ויפה בעברית, "אהבת העולם השלישי" היא אחת ההפתעות הגדולות במוסיקה הישראלית של העת האחרונה. לא, אין להם קליפים בערוץ המוסיקה, ספק עם תראו אותם בערוץ 2, והם כנראה לא יופיעו בכפר המוסיקה בניצנים. גם ברדיו תשמעו אותם בעיקר ב-88 אפ-אם ואולי אצל דני קרפל בגלי צה"ל. ובכל זאת "אהבת העולם השלישי" נחשבת להצלחה גדולה בקנה מידה מקומי. הם סיימו לאחרונה סיבוב הופעות עולמי שכלל גם תריסר הופעות מוצלחות בישראל ויותר מכך: עצם העובדה שאלבומם החדש, "אבנים", יצא עכשיו בהדפסה מקומית הוא הישג נאה. בכלל לא משנה אם הם מכרו "זהב" או הסתפקו בינתיים במכירת כמה מאות עותקים. בתוך המשבר של תעשיית המוסיקה, במצב הלא פשוט של חברות התקליטים בישראל כיום ובמיוחד לאור העובדה שמדובר במקרה זה במוסיקה לא קלה לעיכול ולא "מסחרית", הוצאת האלבום היא הצהרה חשובה ומשמחת. זה אומר שיש מקום אצלנו גם למוסיקה שאינה ממוסחרת ולא אופנתית. "אהבת העולם השלישי" וחברת התקליטים שהוציאה את האלבום (NMC) מוכיחות שיש סיכוי אצלנו לג'אז מודרני, מורכב, חכם ומלא רגש. האירוע הזה נותן תקווה לא רק ללהקה הספציפית הזו אלא לכל סצנת הג'אז הישראלית שפועלת וחיה ונושמת בשוליים ומצליחה, למרות הכל, לייצר לא מעט מוסיקה נהדרת.

אז מי אלה החבר'ה האלה? הנגן המוכר בחבורה (לפחות למי שאינו ממש בקי בג'אז, אבל מתעניין באותיות הקטנות בתקליטי הרוק), הוא החצוצרן אבישי כהן (לא להתבלבל עם נגן הבס המעולה אבישי כהן). אבישי החצוצרן החל לנגן בגיל 8, נחשב לילד פלא וקיבל פרסים ומלגות שהביאו אותו ללימודים בארה"ב, ב"ברקלי" ובבית ספר הגבוה למוסיקה ע"ש ת'לוניוס מונק. במקביל למעבר לארה"ב הוא הספיק, כבר לפני עשר שנים, לנגן בלהקת הג'אז הישראלית LEMON JUICE שקמה ברחובות ופעלה בארה"ב (ואף הוציאה שלושה אלבומים). בשנים האחרונות הוא גר בניו יורק, מנגן עם שמות גדולים בג'אז כמו דייב ליבמן, ג'ימי ווית'רספון, קלארק טרי ורבים אחרים, עובד על מוסיקה משלו (כולל אלבום סולו בשם "החצוצרן") וגם מגיע מידי פעם לישראל להשתתף בהופעות והקלטות. הוא עשה את זה, בין השאר, עם "ביקיני", אסף אמדורסקי, ברי סחרוף, אביתר בנאי, גידי גוב, שלום חנוך, אלון אולארצ'יק, שלמה ארצי, עופר אקרלינג, מיקה קרני ויובל בנאי. בכל ההקלטות האלה הוא בלט בצליל החם, המיילס דיוויסי שלו, וביכולתו להשתלב בכל סגנון מוסיקלי אפשרי.

נגן הבס והעוד (שגם שר) של "אהבת העולם השלישי" הוא עומר אביטל. גם הוא מנגן מגיל צעיר (תחילה גיטרה ואחר כך קונטרבס) וגם הוא זוכה להכרה והצלחה בניו יורק מאז עבר לשם ב-1992. הוא ניגן עם מוסיקאים רבים, ביניהם רוי היינס, מארק טרנר וג'ושוע רדמן והוא גם הקים את "שישיית עומר אביטל" שהוציאה שני אלבומים. בשנת 2001 הוא חזר לישראל וגר בירושלים, שם הוא מלמד באקדמיה למוסיקה.

הפסנתרן של הלהקה, יונתן אבישי, למד בילדותו מוסיקה קלאסית והחל להופיע בהרכב משלו כבר בגיל 14. הוא הופיע בפסטיבלים רבים ברחבי הארץ ובעולם, יצר מוסיקה למחול, לקולנוע ולתיאטרון והיה בין מקימי תוכנית המוסיקה של "הגדה השמאלית" שם עסק רבות בפעילויות חברתיות. כיום הוא מתגורר בדרום צרפת, עוסק בתרפיה דרך מוסיקה ועומד בראש הרכב בינלאומי בשם "קונקו-טו".

הרביעי בחבורה הוא דניאל פרידמן, מתופף, נגן כלי הקשה ומלחין, יליד ארה"ב. הוא למד אצל המתופפים מקס רואצ' ובילי היגינס והשתלם בלימוד נגינה בכלי הקשה באפריקה ובאמריקה הלטינית. גם פרדימן ניגן עם מוסיקאים רבים ביניהם ווינטון מארסליס ועומר פארוק טקבילק. הוא הוציא אלבום סולו (בו השתתף גם עומר אביטל) ובמקום מגוריו בניו יורק הוא גם מפיק וטכנאי ומלחין מוסיקה לקולנוע ולטלוויזיה.

ארבעת החברים נפגשו בברצלונה בשנת 2002, החלו לנגן ביחד סתם ככה בשביל הכיף, הופיעו מעט והקליטו אלבום ("סיפורי אהבה מהעולם השלישי") שהפך אותם ללהקה של ממש. למרות המרחק הגיאוגרפי ביניהם ופעילויותיהם האינדיבידואליות הם מצליחים להיפגש ולפעול ביחד בהופעות ובהקלטות. באלבומם החדש "אבנים" (כולל שיר הנושא בעברית, וקטעים ששמותיהם מרמזים על המגוון הסגנוני: "סוויטה אפריקנית", "עין כרם", "ג'ודית", "מרקש" ועוד) הם מוכיחים שהעולם הוא באמת כפר קטן. הם נשמעים מאד מגובשים, מנגנים נהדר, ונשמעים בבת אחת ישראלים ובינלאומיים. אחלה גרוב.