אומר זאת כך, מני

זה התחיל בהפצת תמליל התדרוך ההוא, שנועדה להוכיח שמזוז לא אמר שארבל תפרה תיק (אלא רק ש"סימנה מטרה"), זה המשיך בשטף של מחמאות לפרקליטים ולפרקליטות, ובקריאות לאיחוד שורות והושטת יד לשלום. אלא שמהר מאוד התברר למזוז שמה שעושים שניים שלושה משפטים לא מוצלחים במסיבת עיתונאים יתקשו למחוק עשרות רבות של משפטים מחושבים, מתוכננים, מתוזמנים ומלאי ליבובים.

אולי על הרקע הזה, אולי בלי שום קשר, החל בימים האחרונים שלב חדש: ההתנפלות על התקשורת. בשבוע שעבר אמר מזוז בכנס הפרקליטים כי החלטתו בפרשת האי היווני לוותה "פרסומים ושמועות שייחסו לי ביקורת והבעת אי אמון בפרקליטות ובפרקליטים שטיפלו בתיק. חשוב לי להבהיר ולהדגיש כאן שוב כפי שכבר עשיתי במספר הזדמנויות כי מעולם לא הבעתי חוסר אמון בפרקליטות כמערכת וגם לא בפרקליטים שטיפלו עם פרקליטת המדינה היוצאת בתיק הנדון".

במילים אחרות: למזוז, על פי מזוז שאחרי תסיסת הפרקליטים, אין ביקורת על הפרקליטות, זה הכל שמועות מהתקשורת. ומה עם ההכרזות על ניהול תיק האי היווני בשיטה של סימון מטרה והחלפת אנשים כדי להוביל למטרה שסומנה? זו לא ביקורת? ומה עם ההכרזות על שינוי שיטת הניהול, זו שלא סימנה עד כה סדרי עדיפויות? הלא מזוז פרש את ביקורתו הרחבה בפני פרשנים, עיתונאים ואנשי משפט. אז מה, כולם שמעו ביקורת במקום שזו אינה קיימת? והאם לא היה עדיף לומר את האמת: פרקליטים יקרים, עשיתי טעות של טירון תקשורתי, אמרתי דברים שאסור היה לי לומר, גרמתי נזק למערכת. אני מבטיח לכם שהלקח נלמד ודבר כזה לא יישנה, תודה וסליחה.

אלא שמזוז, כבר בשוונג, ניסה להוביל את הספין הזה הלאה. הוא חלק עם הפרקליטים סיפור מהחיים: "לפני כשלושה שבועות התקשר אלי עיתונאי מאוד בכיר ואמר שמטרת פנייתו היא מעין התנצלות על כך שהוא אחראי למונח, שיוחס לי בתקשורת, של האשמה כביכול ב 'תפירת תיק', מונח בו מעולם לא השתמשתי".

מי העיתונאי? הפרשן אמנון אברמוביץ' מודה מיד: "לפני כמה שבועות אכן דיברתי עם מני ואמרתי לו שהוא לקה בגללי, בגלל הפרשנות שלי. הלא מה קרה עם פרסום דו"ח מזוז בפרשת האי היווני? מזוז באמת לא אמר בתדרוך העיתונאים שניסו לתפור תיק לשרון. הוא אמר שמסמנים מטרות ומגייסים עמדות לצורך השגת המטרות.

"באותו שידור, באותו הערב, אמרתי אני שאם אני מתרגם לשפה אלמנטרית, עממית, לסלנג, את האמירות הללו אז מדובר בתפירת תיק. מאותו רגע והלאה כל הפוליטיקאים וכל מי שהגיב על הדברים השתמש במונח תופרים תיק. אז באמת אמרתי למני שהוא לקה בגללי".

* התנצלת? אתה באמת מרגיש שאתה חייב לו התנצלות?

"לא, זה בצחוק. אין לי הרגשה לא נוחה כלפיו. הפרשנות שלי הרי לא היתה רחוקה מהמקור. אמרתי לו שהוא לקה בגללי משום שנוצר אצלנו מצב שאנשים מתייחסים לפעמים למה שנאמר בטלוויזיה, יותר מאשר למקור. זה אבסורד".

השבוע, בטקס כניסתו של ערן שנדר לתפקיד פרקליט המדינה החדש, התברר שמזוז עוד לא סגר את החשבון שלו עם התקשורת. כמעט מחצית מנאום הברכה של מזוז לשנדר הוקדש לתקשורת העוינת. "למרות המאמצים של כולנו נמשכים גם בימים אלה פרסומים שונים בכלי התקשורת המעכירים את האווירה והגורמים תסכול וכעס לכולנו", התלונן מזוז.

"בשבוע עבר היה פרסום בעיתון אחד מסוים על דברים קשים נגד הפרקליטות שנאמרו כביכול על ידי מועמדים בוועדת האיתור. לפרסום זה אין כל שחר. הדברים שפורסמו לא נאמרו על ידי איש מהמועמדים בפני הוועדה וגם לא על ידי איש מחברי הוועדה במהלך דיוניה. אך הדברים גרמו נזק. נזק פנימי בהעכרת האווירה במערכת וגם נזק חיצוני בהתייחסות הציבור למערכת. תיקון שנעשה למחרת לפי דרישתנו לא יכול היה לתקן את המעוות. דוגמא נוספת היא פרסום חסר שחר בעיתון אחר בסוף שבוע זה על תכנית כביכול לפרק ולבטל את המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה. גם זה פרסום משולל כל יסוד. אין, ולא היתה מעולם כל כוונה כזו".

בסיום נאומו קרא מזוז לפרקליטים להתרחק מהתקשורת ולהתרכז בעשייה המקצועית. זוהי "עת לאיחוי קרעים, לריפוי פצעי עבר, להשלמה ולהושטת יד", אמר. בעניין זה נראה שהפרקליט החדש, ערן שנדר, רואה אתו עין בעין. שנדר, בנאום קצרצר, מצא לנכון להזהיר: "נאמרו דברים ונכתבו דברים והכל מפי השמועה ואנחנו יותר מכולם מצווים להיזהר בעדויות שמיעה".

2. תיק שבס: הדרך עוד רחוקה

בבית המשפט העליון נערך השבוע דיון נוסף בתיק שבס. מאז קיבל השופט מישאל חשין את הבקשה לדיון נוסף חלפה שנה ועוד ארבעה חודשים. זה לא פרק זמן חריג כשמדובר בהרכב של תשעה שופטים, אבל במקרה הזה יש לזמן משמעות משלו: עדנה ארבל, פרקליטת המדינה, שניהלה את המלחמה על המשך קיומה של עבירת הפרת האמונים בידיים חשופות ואפילו התייצבה במו גלימתה בבית המשפט העליון כדי לשכנע מדוע ראוי התיק הזה לקבל דיון נוסף, היא כידוע כבר איננה בפרקליטות. זה שינוי פרסונאלי שהוא שינוי מהותי: לא ברור אם יורשיה של ארבל בפרקליטות מבקשים להמשיך את המאבק הבלתי מתפשר על דמותה של עבירת הפרת האמונים, די ברור שאין להם בעניין זה את אותו הלהט.

גם לבית המשפט עשה הזמן את שלו: תאודור אור, המשנה של אהרן ברק, כבר פרש מבית המשפט העליון לגמלאות. כמוהו גם השופטת דליה דורנר. את מקומם בהרכב תפסו השופטים אשר גרוניס ומרים נאור. גם זה שינוי פרסונאלי שהוא שינוי מהותי: דורנר, יחד עם מצא, היו מי שזיכו את שבס מעבירת המרמה והפרת האמונים כשהם קובעים כי בהתנהגותו לא היתה מידת החומרה המעבירה התנהגות מהשדה המשמעתי לפלילי. השופטת מרים נאור, בדעת מיעוט, היתה מי שהרשיעה את שבס. נאור קבעה, כי התנהגותו אינה מצויה בתחום האפור אלא כל כולה בתחום הפלילי. החילופים בין נאור לדורנר משפרים אפוא את מצבה של המדינה באופן משמעותי.

ההחלטה על צירופם של השופטים גרוניס ונאור להרכב החסר ניתנה בסוף יולי, לפני פחות משבועיים. זה קרה חצי שנה בדיוק אחרי שבינואר שמע בית המשפט את הטיעונים בעל פה והודיע כי ייתן החלטה על פי החומר שהונח לפניו. מועד פרישתם המיועד של דורנר ואור, במרץ, היה כמובן כבר גלוי וידוע. מדוע אם כן לא נעשה מהלך להחלפתם עוד טרם שמיעת הטיעונים בעל פה? מה הטעם לכנס את ההרכב לשמיעת הטיעונים באמצע ינואר כשבראשית מרץ פורשים חלק מחבריו?

בבית המשפט העליון אומרים שבינואר, ערב הדיון, היתה הערכה כי ניתן יהיה לסיים את התיק הזה עד ליוני, המועד שבו הסתיימו שלושת חודשי ההארכה שבהם מותר לשופטי עליון לכתוב פסקי דין לאחר פרישתם. ההערכה הזו התבדתה ובגדול. השבוע, בדיון המיוחד שנקבע רק כדי לאפשר לצדדים לטעון בפני השופטים החדשים בהרכב, אמר נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, שלבית המשפט יידרש עוד זמן עד לכתיבת החלטתו. אם מתרגמים את האמירה הזו לשפת בני אדם פירושו שעדיין רחוקה הדרך לפסק דין. ואנחנו באוגוסט כאמור.

בסופו של דבר, צריך לומר, מי ששילם את המחיר הוא בעיקר בית המשפט. שינוי ההרכב לאחר שמיעת הטיעונים גרם לכך שבית המשפט נאלץ לשוב ולהתכנס השבוע כדי לאפשר לפרקליטי הצדדים לטעון בפני שני השופטים החדשים. בית המשפט אמנם ביקש להתחמק מהמטלה הזו שפירושה השבתתם מאונס של שבעה שופטים, מחציתו של בית המשפט העליון כולו, שכבר שמעו את הטיעונים הללו לפני כמה חודשים ונאלצו עכשיו לשבת בפנים קפואות ולשמוע אותם שוב. אלא שפרקליטיו של שבס סירבו ועמדו על זכותם לטעון בפני ההרכב החדש. אפשר להבין אותם, קשה יותר להבין את התנהלותו של בית המשפט. כל כך הרבה מדברים על העומס הרב על בית המשפט, אולי כדאי להתחיל לחשוב קדימה ולנסות לגבש כלל מוסכם: עד איזה מועד טרם פרישתו ישובץ שופט עליון לדיונים עקרוניים בהרכבים מורחבים. *