וכמעט קנינו גם את האו"ם

בקרוב יהפוך יצחק תשובה לבעליו הגאה של אחד האייקונים הבולטים של מנהטן, מלון הפלאזה, סמל תרבותי וסלבריטאי, עמוס היסטוריה ויוקרה שאין ולא יכולה להיות כמעט לשום בניין בישראל הצעירה. סילחו לנו על הרגשנות הקרתנית, אבל אי-אפשר שלא לשים לב לבניינים שהם נכסי צאן ברזל של התרבויות האמריקנית והאירופית, שנקנים על-ידי ישראלים. כן, אנחנו יודעים שמדובר בעסקות נדל"ן שהכדאיות שלהן נבדקה על-פי המקובל וכל זה, אבל בכל זאת, פלאזה של מנהטן בידינו. והלב גאה כמו ליבו של יפאני היודע שבעליהן הנוכחיים של רבות מיצירות האמנות של המערב, ואן גוך ופיקאסו וכל אלה, הם יפנים.

ולא רק פלאזה. מריל סטריפ גרה אצל לב לבייב; בבית הבלט של בודפשט ישב פעם פרנץ-יוזף, והיום הבניין הוא של מוטי זיסר; ממש לצד ארמון המלכה האנגלית, הבקינגהם פאלאס, יש גם לתשובה ארמון: בקינגהם גייט, מקום מושבו של משרד החוץ הבריטי. מה שהופך את שר החוץ הבריטי לדייר של תשובה; ואפריקה ישראל קנתה לפני כשנה ורבע, ממש מול הבורסה בוול סטריט, את הבניין של ג'יי פי מורגן, האיש שהאגדה אמרה עליו שהוא יותר עשיר מהמדינה. "כל ניו-יורק דיברה על העסקה הזאת", מתמוגג בכיר באפריקה ישראל, "לא היה אדם בתחום הנדל"ן בניו-יורק שלא ידע מי זה אפריקה ישראל, כמו שאין היום אחד שלא יודע מי זה תשובה. אני מעריך שלתשובה יהיה יותר קל עכשיו לקבל עסקות בארצות הברית".

נצב"א, כן כן, חברת הנכסים של הנהגים והגמלאים כחולי החולצות של אגד, רכשה לה קומה בטור דה מון פראנס הצרפתי. וקפיטל הישראלית כמעט כמעט רכשה מידי עיריית ניו-יורק חלק מבנייני האו"ם - שלושה בניינים המכונים UN PLAZA - אלא שמזכ"ל האו"ם קופי אנאן התנגד כי חשש שבעלות פרטית על הבניינים תהיה פחות סימפטית למטרות הארגון.

ומי היה מאמין שמחלציו של מגדל שלום האפרורי, המשקיף בכבדות על תל-אביב ומתקשר אצל רוב האנשים לעמידה בתור במשרד הפנים, ייצא מגדל פאר שבו ישתעשעו יחדיו סלבריטאי הסדרות הזוהרות מהטלוויזיה. ג'רי סיינפלד נישא שם, ופרק מפרקי סקס והעיר הגדולה וחלק מספיידרמן צולמו בדירת שלוש הקומות של יונתן לייטרסדורף, נכדו של שלום מאיר, שעכשיו גם רוצה לייבא את הזוהר אל המגדל התל-אביבי ולהפוך את קומותיו העליונות לדירות פאר.

ועוד לא אמרנו כלום על סדרה של בניינים שאולי אינם הפלאזה בעלי ערך היסטורי וסמלי, במנהטן, לונדון, מונטריאול, פריס, אמסטרדם, מבנים בעלי זהות, שם, תולדות, ובנייה תקופתית אופיינית, שמוחזקים בידי ישראלים.

מרכיב פסיכולוגי גבוה

אי-אפשר לחשוד באילי הנדל"ן שלנו, מלבייב ועד חיים כצמן, מיצחק תשובה ועד מוטי זיסר, שיעלה בדעתם לקנות דבר-מה שלא יניב תשואות שנמדדות במטבע קשיח יותר מאשר יוקרה, מוניטין ואפילו זוהר. סיפור הפלאזה צבעוני מכל זווית שלא נסתכל עליו - הוא נרכש מידי אחד הערבים העשירים בעולם, יורש העצר הסעודי אל-וליד בן טלאל (שהחזיק בו בשותפות שווה בשווה עם חברת קופתורן אנד מילניום), הוא ממוקם על פינת השדרה החמישית ורחוב 59, בפתח הסנטרל פארק, ופעיל מאז 1907. צולמו בו שוברי קופות כמו קרוקודייל דנדי, גטסבי הגדול, מועדון הכותנה, מייקל דאגלס המזדקן התחתן שם עם קתרין זטה-ג'ונס. אלא שאלעד-פרופרטיז של תשובה לא היתה רוכשת אותו לולי היתה משוכנעת שאפשר להסב את חלקו לפחות למגורים, מה שצופן בחובו סיכויי רווח נאים ביותר.

ואף על-פי כן, זה פלאזה. "אם יש בניין שנחשב נכס היסטורי, זה בהחלט שיקול כשמחליטים אם לקנות אותו", אומר הבכיר באפריקה ישראל, "זה עוזר לתדמית, זה כרטיס ביקור. באמריקה אוהבים לדבר עם גדולים, ופחות חשוב להם אם תשובה קנה את הבניין ב-90% הלוואות, חשוב להם שהם מדברים עם בעלבית של פלאזה. זה בהחלט פותח דלתות בעסקות אחרות". ואם או בלי להתכוון לכך, זו גם הקדמה דרמטית ביותר, תדמיתית, עבור תשובה לבנייה בארץ, עכשיו, לאחר שרכש את דנקנר השקעות.

"בכל עסקה", אומר רוני גבריאלוב מ"קשרי משקיעים", המטפלים בעסקות נדל"ן-חו"ל רבות, "המרכיב הפסיכולוגי יותר גבוה ממה שחושבים. אתה מוכן לשלם פרמיה על בניין מוכר. יש גורמים עסקיים מסוימים שצריכים יותר הכרה בנסיבות מסוימות. אם אגיע לאוסטרליה עם 10 מיליון דולר, אני אצטרך יותר הכרה מליברמן או גוטניק. אז אם הילטון אוסטרליה בלב סידני יעמוד למכירה, אהיה מוכן לשלם יותר.

"אנשי עסקים מתחלקים לשניים. כאלה שקונים מה שיקנה להם כבוד והוקרה מפני שזה יכול לקדם אותם מול הבנקים, גופים עסקיים וכו', וכאלה שפשוט אוהבים את זה, רוצים להרגיש גבירים".

פלאזה, כאמור, נקנה על-ידי חברת אלעד של תשובה, אולם חברת דלק בינלאומי מקבוצת דלק נדל"ן שבשליטתו, מחזיקה נכסים מניבים בשווי מוערך של כ-12 מיליארד שקל באנגליה, ארצות-הברית וקנדה. ביניהם למשל שותפות ברשת חניונים בבריטניה, עסקה הרבה יותר יקרה מהפלאזה - למעלה ממיליארד דולר, לעומת ה-675 מיליון דולר שבהם יירכש המלון - שהדהדה הרבה פחות. אבל גם לדלק בינלאומי אין מה להתבייש בתחום היוקרה והעתיקות. היא בעליה של בקינגהם גייט, מעין ארמון הצמוד לארמון המלכה, קומפלקס של ארבעה בניינים. מהגג אפשר לצפות בגני המלכה שנקנה ב-58 מיליון ליש"ט ומוערך היום בכ-100 מיליון ליש"ט. ויש גם שוכר מכובד ביותר, משרד החוץ הבריטי, ששכר את הבניין עד 2022 למשרד החוץ הבריטי.

לדלק בינלאומי יש גם בניין קינארד, שאותו רכשה בכ-40 מיליון ליש"ט. הוא אמנם לא עתיק כמו ארמונות ומבואות בקינגהם אבל עדיין בעל ותק נאה של עשרות שנים ומראה מיוחד, והוא יושב ומשקיף על כיכר טרפלגר, ברובע סנט ג'יימס, מהרבעים היקרים ביותר בלונדון, ומושכר עד 2021 לחברת מקנזי האמריקנית.

בניין נוסף שברשותה הוא האיגל האוז (נרכש בכ-27.3 ליש"ט), ברחוב ג'רמן, רחוב החנויות היוקרתי הצמוד לכיכר פיקדילי, מקביל לריג'נט סטריט. הדייר בבניין הזה הוא לא אחר מאשר מטה בריטיש גז על נשיאה הנכבד. ואם כבר מדברים על ערך היסטורי סמלי, לשם סר השר לשעבר יוסף פריצקי כדי לבקר. כך שמי יודע, אולי האיגל האוז יזכה לפרק מיוחד במדריכי הטיולים הישראליים שייכתבו בעתיד על לונדון.

מנכ"ל דלק נדל"ן ודלק בינלאומי, איליק רוז'נסקי, מסר כי מדיניות החברה בתקופה הקרובה הינה להמשיך ולרכוש בניינים באזורים בעלי ביקוש, עם שוכרים בעלי איכות, לטווח ארוך, כמובן תוך עמידה בכדאיות המקובלת בחברה, ותוך כדי בדיקת מימוש נכסים במקביל. מדיניות זו תמשיך להיות מדיניות מקובלת בחברה תוך כדי כניסה מבוקרת באמצעות דנקנר השקעות לבנייה בארץ.

כתבו עלינו בעיתון

בוול-סטריט פינת ברודסטריט, מול הבורסה של ניו-יורק, צופה אל הדגלים והשומרים ועל גגו פנסים המאירים אל הבורסה, ניצב בניין מ-1914 ששימש שנים מטה של ג'יי פי מורגן, ועכשיו, מזה שנה ורבע, הוא של אפריקה ישראל. "מורגן הוא הבנקאי הכי עשיר שהיה אי פעם בארצות הברית", זוקף הבכיר באפריקה ישראל את חזהו בגאווה, "הוא לא עושה עסקים עם כל אחד. צריך מוניטין בשביל שהוא יעשה איתך עסק.

"לקנות בניין כזה כמו הבניין בוול-סטריט זה ליגה לאומית, כל העיתונים של ניו-יורק כתבו על העסקה הזאת. אסור לנו לשנות את החזית שלו, הוא נחשב בניין בעל ערך היסטורי, בניין לשימור. היתה תלויה בו הנברשת הכי גדולה בעולם, שיושבת כרגע בתוך איזה 400 ארגזים במרתף, ויש פרק מיוחד בחוזה האוסר עלינו להוציא אותה מהבניין. יכול להיות שנחזיר אותה, אבל קשה לי להאמין שזה ישתלב עם הקו של פיליפ סטארק שלקחנו בתור מעצב לבניין".

ג'יי פי מורגן פינה את הבניין ב-2001, ועיריית ניו-יורק התכוונה לבנות על שטחו שני בניינים בני 50-60 קומות ולהעביר אליהם את הבורסה. בא ה-11 בספטמבר וטרף את הקלפים, הביקוש למשרדים בעיר ירד, וכל העניין נתקע. הבניין עמד ריק שנתיים, והבנק החליט שזהו, מוציאים את הבניין לשוק, "ומי ששילם הכי הרבה היה אנחנו", אומר הבכיר, "מראש ידענו שאנחנו מתכוונים להפוך אותו למגורים, לרוב המתחרים לא היה אומץ לחשוב בכיוון הזה, כיוון שלא מדובר באזור מגורים, והם תמחרו אותו פחות. כמו שמתמחרים בניין משרדים בשוק קשה. אנחנו שילמנו טיפטיפה יותר, 100 מיליון דולר".

עוד בניין לשימור שרכשה אפריקה ישראל הוא הריבר לופט בטרבקה, בניין מהמאה ה-19ברחוב האחרון לפני המים, עם נוף להדסון. "בעצם, למעט הקירות החיצוניים בנינו אותו מחדש. הוא היה עשוי כולו עץ והעבודה ההנדסית היתה מאוד מסובכת. זו עסקה מאוד משתלמת, הדירות מאוד יקרות, וגמרנו למכור הכל. מריל סטריפ קנתה פנטהאוז בבניין, רוברט דה-נירו גר לא רחוק".

בניין שלישי של החברה, מ-1931, עם 14 קומות בלבד, מחזיק בתואר הבניין הכי גבוה בסוהו. הוא עומד ברחוב ספרינג 60, בקצה "איטליה הקטנה", מגגו אפשר לראות גם את ברוקלין וגם את ניו-ג'רסי. בשני הבניינים הללו, מחיר הדירות נע בין מיליון לעשרה מיליון דולר. לאחת.

20 מיליון, מחיר מציאה

פרויקט השימור הרביעי נמצא ב"דמבו", האזור שבין גשר ברוקלין לגשר מנהטן, בצד של ברוקלין. שם, על שפת המים, ניצב בניין עתיק בן 150 לפחות. בימים שהיה שם נמל, הוא שימש מחסן.

אפריקה ישראל זכתה במכרז, והיא תהפוך אותו לקניון, מרכז תרבות, ויהיה גם אולם חתונות על הגג שישקיף לעבר מנהטן.

מוטי זיסר קנה לפני כעשר שנים מידי השלטונות ההונגריים בעסקה שגבריאלוב מגדיר אותה יפהפייה בשל מחירה הזול - זה היה לפני הימים שכולם גילו את הנדל"ן המזרח אירופי - את בניין הבלט של בודפשט. אחד הבניינים המרכזיים והמוכרים של בודפשט, עם נברשות עתיקות, חללים גדולים, ואווירה קיסרית של הימים האוסטרו-הונגרים.

ואילו לייטרסדורף רכש ושיפץ לפני 12 שנה בניין שנבנה 1894 ושימש בית חרושת לכובעים, בסמוך לאוניברסיטת ניו-יורק. הוא מכר דירות למייקל דל, למקולי קלקין ואחרים, ולעצמו השאיר למגורים צנועים רק את שלוש הקומות העליונות של הבניין, העשירית עד ה-12. כיום הוא מנסה למכור את הדירה בעלת תקרת הבדיל המשוחזרת בסגנון ויקטוריאני עם רצפת עץ כהה, אח בת 400 מבלגיה, בר מביסטרו בצרפת ועוד ועוד. הוא התחיל ב-27 מיליון. היום הוא מוכן להתפשר על 20.

אז נכון שכל היוקרה הזאת עשויה להביא רווחים נאים, ונכון שכל אחת מהחברות תגיד ש"היא לא צריכה ארמון בשביל לחזק את המוניטין הטוב ממילא שלה", אבל אי-אפשר להתעלם מהתחושה להיות בעל בית של משהו עם ריח של בקינגהם, או פלאזה, או וול-סטריט, או פרנץ-יוזף. או האו"ם, לולא קופי אנאן התערב. *