נדחתה תביעה של זוכים בלוטו להצהיר כי הם הזוכים הבלעדיים

התובעים קיבלו שליש מהסכום מאחר ומפעל הפיס הודיעה כי שני משתתפים אחרים ניחשו אף הם את ששת המספרים הנכונים. התביעה הוגשה בעיקר בשל סירובו של מפעל הפיס לגלות לתובעים את שמותיהם ופרטיהם של שני הזוכים האחרים.

בשלבי הדיון הראשונים בתיק, החליטה השופטת ציפורה ברון להפוך את סדר הבאת הראיות, ולחייב את מפעל הפיס לפתוח בראיות כדי להוכיח את קיומם של שני הזוכים האחרים. השופטת קבעה כי למפעל הפיס לא היה צידוק חוקי לסירובו למסור לתובעים מידע על הזוכים הנוספים, וסירובו למסור פרטים לגוף שלישי כנאמן מהווה לכאורה ביסוס לעילת התביעה של התובעים.

השופטת דחתה את עמדתו של מפעל הפיס, לפיה חובתו לשמור על סודיות ולמנוע גילוי פרטים אף לגוף כמו נציג מבקר המדינה או לנאמן שימונה על ידי בית המשפט, העלולים לזהות את הזוכים האחרים. השופטת קבעה עוד, כי קביעת הזוכים בהגרלה ללא ביקורת חיצונית אינה תקינה ואינה רצויה מבחינה ציבורית. השופטת דחתה את טענות הסף של מפעל הפיס וחיבה אותו בהוצאות של 5,000 שקל.

בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של מפעל הפיס, וביטל את החלטתה של השופטת ברון להפוך את סדר הבאת הראיות בתיק ולקבוע כי על מפעל הפיס לפתוח בראיות. העליון קבע כי על התובעים מוטלת החובה להוכיח את טענתם העובדתית, לפיה הם הזוכים הבלעדיים בהגרלת הלוטו.

השופטת ברון ציינה כי מפעל הפיס המציא לבית המשפט העתקי צ`קים שנמסרו לזוכים האחרים באותה הגרלה ונפרעו על ידם, וכן מפעל הפיס הביא ראיות כי היתה ביקורת ממשית על קביעת הזוכים בשיתוף פיקוח של משרד רו"ח חיצוני המועסק על ידו, ובנסיבות אלה נחה דעתה כי אכן היו שני זוכים בפרס הראשון בנוסף לתובעים.

לדברי השופטת, יש לקוות כי מפעל הפיס הפיק את לקחו ממשפט זה, שגרם להשתתפות פיקוח ציבורי חיצוני על קביעת הזוכים בהגרלותיו. עוד ציינה השופטת, כי העובדה שמפעל הפיס לא קיים מערכת בקרה חיצונית לבדיקת הזוכים בהגרלותיו היא זו שעוררה את חשדם של התובעים, שתביעתם הוגשה בעיקר משום סירובו של מפעל הפיס לגלות לתובעים את פרטי הזוכים האחרים, סירוב שאין לו צידוק והוא זה שגרם לחשדות מובנים. אשר על כן החליטה השופטת לדחות את התביעה ללא צו להוצאות. (ת.א 1212/00).