שימור מזכרת בתיה: טוסקנה בשפלה

המושבה הוותיקה מזכרת בתיה זוכה בימים אלה לעדנה, עם קידומה של תוכנית פיתוח מיוחדת לרחוב ההיסטורי של המושבה - רחוב רוטשילד, בסיוע תקציבי של משרד התחבורה. השנה יציינו 100 שנה לביקורו של הברון רוטשילד במושבה, ונערכים לחגיגות מיוחדות במסגרתן ייחנכו מספר אתרים היסטוריים נוספים, בהם בית הקזרמה המשוקם, שיציג בית איכרים וחצר משק משוחזרת של מייסדי המושבה, גן אקולוגי מיוחד ושיפוץ באר האנטיליה. ניכרת גם תנופה בשיקום ושיפוץ הבתים ההיסטוריים ע"י אנשים פרטיים לאורך הרחוב.

ראשיתה של המושבה מזכרת בתיה שליד רחובות ב"שיגעון לדבר" של איש אחד, הרב שמואל מוהליבר. הפרעות ברוסיה בשנים 1882-1881 הביאו להקמת אגודת "חובבי ציון", שהרב מוהליבר היה בין מייסדיה. אנשי אגודה זו תלו תקוות גדולות בארץ ישראל, והאמינו שאם יעלו אליה יהודים, אשר יעבדו את אדמתה, הם יוכיחו לעולם כי הארץ מתאימה לחקלאות, וכי היהודים יכולים לחיות ולפרנס עצמם כחקלאים. בהתאם לתפיסה זו יצא הרב מוהליבר לפריס, כדי לנסות לשכנע את הנהגת "כל ישראל חברים" (כי"ח) לתמוך ברעיונו. הוא נכשל במשימה זו, אך הצליח להתקבל אצל הברון רוטשילד.

הפגישה ביניהם התקיימה בא' סוכות תרמ"ג (אוקטובר 1882), ואפשר לכנותה היסטורית: היא זו שהביאה את הברון רוטשילד לעצם רעיון התמיכה בהתיישבות בא"י. באותה פגישה התייחס הברון בספקנות לנושא ההתיישבות, אך הסכים לתמוך בקבוצת יהודים, אם תמצא כזו, עובדי אדמה מנעוריהם, אשר יהיו מוכנים לעלות ארצה מרצונם ועל חשבונם.

בכפר פבלובקה, הסמוך לעיר רוז'נוי בפלך גרודנה בפולין, נמצאה קבוצת איכרים יהודים, מתוכם נבחרו 10 עימם נחתם הסכם שיעלו על חשבונם לא"י, יעברו הכשרה בת עשרה חודשים בבית ספר החקלאי מקווה ישראל (שנוסד ע"י כי"ח), ואם יוכיחו עצמם כחקלאים, יקים עבורם הברון מושבה אליה יוכלו להעלות את בני משפחותיהם. בדצמבר 1882 הגיעו 11 גברים (נוסף אחד) לארץ.

באוקטובר 1883 נרכשו עבורם 2,660 דונם מאדמות הכפר עקיר. מיד עם רכישת הקרקעות, עזבו הגברים את מקווה ישראל ועברו להתגורר בכפר הערבי, החלו מעבדים את אדמותיהם ולבנות את בתיהם. זמן קצר אח"כ הגיע המשפחות, שמנו 110 נפשות, ואליהן הצטרפו עוד 7 משפחות.

תחילה, הם קראו למושבה עקרון, ע"ש העיר המקראית, אך כעבור מספר שנים שונה שמה למזכרת בתיה, על שם אמו של הברון (כמו זיכרון יעקב ע"ש אביו). במשך עשרות שנים נשארה מזכרת בתיה מושבה קטנה. התרחבות היישוב החלה עם גלי העלייה בשנות ה-50 וה-60, אך אלו לא פגעו בצביונה.

שנים רבות נאבקו אנשי המושבה בקשיים, בפגעי הטבע ובגזרות השלטון הזר, ורק בשנות ה-30 הגיעה המושבה לביסוס כלכלי, שאפשר קיום מחקלאות. המושבה נטלה חלק חשוב במלחמת הקוממיות כמרכז נוטרים שאבטחו דרכים וכנקודת ההתארגנות של השיירות בדרכן לירושלים הנצורה. כן שימש המתחם כבית חולים שדה לנפגעי הקרבות בלטרון.

לפני מספר שנים הבינו פרנסי היישוב את הפוטנציאל הטמון בו, והחלו לפעול למען שיקום אתריה ההיסטוריים של המושבה, בשיתוף החברה הממשלתית לתיירות והמועצה לשימור אתרים.

מספר אתרים שומרו, בהם בית הכנסת, המוזיאון, בית המרקחת, בית משק הברון ועוד, ונעשתה עבודת שיקום ראשונית לרחוב ההיסטורי ולרחבה הסמוכה לו. תחילה היה זה תהליך איטי, שלא זכה בהכרח לאהדה רבה בקרב התושבים הוותיקים, וחלקם אף זעמו על הנחיות הבינוי החדשות והמגבלות התכנוניות באשר לבתים ההיסטוריים. חלפו מספר שנים, וניתן לחוש שהציבור מבין טוב יותר את החזון וצמא ליותר, וכתוצאה מכך השתפר גם שיתוף הפעולה.

כעת נערכים לעליית מדרגה להחייאת ושדרוג המתחם ההיסטורי, הכולל הסדרי תנועה חדשים, השקעה בתשתיות, שיקום מבנים ועידוד משקיעים לפתוח מסעדות ובתי עסק שיתרמו למתחם התיירותי. על המלאכה מנצח ראש המועצה החדש, מאיר דהן, שסימן זאת כפרויקט מרכזי תוך הבנת הפוטנציאל הערכי, התיירותי הכלכלי והנדל"ני האמיתי של המתחם, ותרומתו והשלכותיו החיוביות על היישוב כולו.

כל תקציב אפשרי מגויס לטובת המטרה, וכך, גם בתקופה שנאבקים עם הקיצוצים - נפתח חלון הזדמנויות במסגרת תקצוב פיתוח תחבורתי של משרד התחבורה. לתכנון הפרויקט גויס משרד קרטס גרואג, לו ניסיון עשיר בשימור מתחמים היסטוריים. התוכנית, המבוססת על תיעוד היסטורי של הרחוב, מלווה בוועדה מקצועית של מתנדבים תושבי היישוב.

לדברי אדריכל השימור, גבריאל קרטס: "התוכניות יבטיחו את שמירת צביונה הכפרי של המושבה, שהשתמר למרות הפיתוח. הגרעין ההיסטורי השתמר בצורה טובה, ואנו נעשה כל מאמץ להחזירו לאוטנטיות הראויה והפיכתו למתחם תיירותי מזמין יותר, תוך התחשבות בדיירי המקום. תוכנית הדרכים יבטיחו עדיפות למבקרים, והתחשבות בהולכי הרגל".

תמר טוכלר, מנהלת המחוז מטעם המועצה לשימור אתרים, אמרה: "אנו פועלים במרץ לקדם פרויקטים נוספים לאורך המתחם ההיסטורי. אנו מקדמים גם נוהל מעודכן להליכי השימור והפיקוח ביישוב, לסייע ליוזמים מחד ולאכיפה ראויה מאידך".

ראש המועצה, מאיר דהן, אמר: "זהו חלום שמלווה אותי כמי שגדל במקום. אפשר להפוך את היישוב הזה לטוסקנה המקומית, ויחד עם ועדת התיירות ותושבים נוספים אנו פועלים במרץ להגשמת החלום".

מזכרת בתיה היא המקום היחידי בו קיימים מבני "קזרמות". מבנה המושבה המקורי כלל מתחם של שני דונם בסך הכל, ובו ארבעה בתי מגורים טוריים, בעלי שתי קומות וביניהם שני מבני ציבור: בית הפקידות (כיום מוזיאון מזכרת בתיה) ובית הכנסת. בית המגורים נועד למספר משפחות, וכונה קזרמה בשל אורכו. בנייה זו היתה כורח המציאות, בגלל השטח הקטן שהתירו להם נציגי השלטון התורכי לבנייה, וכאילו לא די בכך - ההיתר היה לרפתות בלבד. מסיבה זו נבנו מבנים שכאלה, מבנים בני שתי קומות: קומת קרקע למגורי הבהמות, ומעליה חדרים למגורי המשפחה.

המבנים שנבנו במזכרת בתיה נבנו מאבני כורכר מחוברות בטיט. הרפתות התייחדו בחלונות המשולשים הקטנים, למבני המגורים נבנו גם מרתפי יין, וכן בלטו קופסאות פח מרובעות שחוברו לארגזי הרוח של המבנים, ושימשו כשובך ליונים.

מזכרת בתיה היא מושבת העלייה הראשונה היחידה שהוקמה ע"י איכרים בעלי ניסיון, והיחידה בה היה מעורב הברון רוטשילד כבר מההתחלה.