כשלים במודל השוודי

כלכלנים, אנשי רוח ופוליטיקאים בישראל התומכים בהמשך קיומה של מדינת הרווחה מתלהבים ממה שמכונה "המודל השוודי". הם סבורים כי ישראל צריכה ללמוד מהניסיון השוודי שהצליח לטענתם לשלב בין כלכלת שוק למדיניות רווחה סוציאליסטית. הבעיה היא שיש כשלים רבים ביישום המודל השוודי ובחינה היסטורית רחבה שלו מלמדת כי מדובר בשיטה המובילה דווקא לשפל כלכלי וחברתי. השוואות כלכליות בינלאומיות הן בעייתיות בדרך כלל ומחייבות זהירות רבה בפרשנות הנתונים. התומכים במודל השוודי טועים, מציגים חצאי-אמיתות ומטעים את הציבור.

אך מה רע בשוודיה? הרי היא נמצאת ביחד עם ארצות הברית בראש הרשימה של המדינות התחרותיות. בדירוג של הפורום הכלכלי העולמי לשנת 2004-2005, מדינות סקנדינוויה ובכללן שוודיה הצליחו להגיע לצמרת התחרותית העולמית למרות שהיו בהן מאפיינים הנחשבים לחסרונות מבניים איומים הדורשים רפורמה מיידית (מדיניות רווחה המתאפשרת באמצעות הטלת מיסים גבוהים, מגזר ציבורי גדול, איגודים מקצועיים חזקים).

המתבוננים בנתוני המאקרו עשויים לטעות בהבנת המצב האמיתי בשוודיה. למעשה, הצמיחה של שוודיה עד שנות ה-60 התבססה על עקרונות של שוק חופשי וסחר חופשי. בנוסף לכך, היא נהנתה מאי-הצטרפות למלחמות העולם. מילטון פרידמן אמר פעם שהמזל של שוודיה הוא היותה נייטרלית במלחמות העולם, כך יכלה ליהנות מצמיחה כלכלית שנמנעה מעמי אירופה.

בשנת 1970 שוודיה היתה מבין ארבע המדינות העשירות ביותר במועדון ה-OECD, אלא שהחל משנות ה-80 ירד קרנה של שוודיה, ומדינות אירופה עברו אותה בהרבה מבחינת הפיתוח הכלכלי. זאת ועוד, בשנות ה-80 שוודיה היתה על סף קריסה כלכלית כמו ארגנטינה. עסקים רבים עזבו למדינות אחרות, והמדינה סבלה מ"בריחת מוחות" מאסיבית.

בשנת 1989 שיעור האבטלה בשוודיה עבר את קו ה-12%. אולם בתחילת שנות ה-90, כששוודיה היתה על סף משבר כלכלי, קואליציה של שוחרי השוק החופשי תפסה את השלטון והצליחה להבריא את הכלכלה באמצעות הפחתות מיסים ודה-רגולציה בתחומי התקשורת והבנקאות. מאוחר יותר נתפס השלטון שוב על ידי הסוציאליסטים שהחליטו לשמר במעט את הרפורמות וכך נהנו השוודים מהמשך פריחת הכלכלה. אולם, לא לעולם חוסן. שוודיה היא עדיין מדינת רווחה, וסכנת הקריסה עשויה להכות בה במוקדם או במאוחר. למרות שיעור המיסוי הנמוך יחסית על חברות (28%), שיעור המס השולי על יחידים (58%) גבוה בצורה ניכרת ביחס למדינות אחרות במערב. שיעור המע"מ גם הוא מהגבוהים בעולם (25%). כך יוצא כי נטל המס הכולל בשוודיה הוא מהגבוהים בעולם.

שיעורי המיסוי הגבוהים גורמים כיום צרות רבות בשוודיה. קיימות הערכות לפיהן הכלכלה השחורה מהווה כחמישית מהתוצר במשק, שיעור גבוה יחסית למקובל במדינות מערב. תושבים ועסקים רבים טרודים בתכנוני מס מורכבים, המפחיתים את הכנסות המדינה ומגדילים את הנטל על עובדים שאין באפשרותם לשלם ליועצי המס.

שיעורי המס הגבוהים על עבודה מהווים תמריץ שלילי לעבוד, ורבים פורשים ממעגל העבודה ונהפכים לנטל על תקציב המדינה. צעירים שוודים רבים מהגרים למדינות אחרות והאוכלוסייה המזדקנת תופסת חלק גדול מכלכלת המדינה, דבר המהווה פגיעה בבסיס המס.

חשוב להדגיש כי עיקר הכלכלה בשוודיה מבוסס על חברות גדולות ומוצלחות בקנה מידה בינלאומי, כדוגמת אריקסון, סאאב, וולבו ואיקיאה. חולשתה של שוודיה היא בכך שאין בה בסיס איתן של חברות קטנות ובינוניות. יש סימנים לכך, שהחברות הגדולות בוחנות הגירה למדינות אחרות, דבר שיתרום לקריסה הדרגתית של כלכלת שוודיה.

הניסיון השוודי מלמד, לפיכך, שיש לבחון את האינדיקטורים הכלכליים בטווח הארוך: מדינת הרווחה בשוודיה "אוכלת" את העושר שהשוק מייצר, ומקשה על המשך ייצור העושר בטווח הארוך. מדינת ישראל חייבת ללמוד מהניסיון השוודי הכושל ולהסיק כי הוא מסכן את יציבות המשק. *