"כל הוני נמצא ברדוור. אני צריך להיות חכם"

כשאבא שלך שווה 450 מיליון דולר, ודוד שלך שווה 250 מיליון נוספים, קשה לברוח מהעסק המשפחתי. רועי זיסאפל ניסה - אבל היום, כמנכ"ל רדוור הנוסקת, הוא דווקא מרגיש נוח בנעליים של אבא

לפני שלושה שבועות הוזמן רועי זיסאפל, המנכ"ל הצעיר (33) של רדוור, לפתוח את יום המסחר בנאסד"ק - כבוד שזכו לו רק ארבע חברות ישראליות, עד היום. אחת התמונות מהאירוע מראה את אביו והיו"ר שלו, יהודה זיסאפל, עומד קצת מאחוריו ומניח יד קלה על כתפו, ספק תומך ספק משלח אותו לדרכו. "לרועי לא הייתה ברירה במסלול שלו בחיים", אמר יהודה זיסאפל בשבוע שעבר, כשהוא משיל מעליו לגמרי את יו"רותו ואת הענייניות האופפת אותו ונשאר אב בלבד. "הוא גדל לתוך זה. מגיל שש עבד בחופשים בבינת, מכיתה ג' הלחים אצלי. עד היום יש לו יבלות בידיים מזה".

סברו הרציני של זיסאפל, שמתקשה להסתיר גאווה הורית, עוזב אותו לחלוטין כאשר רועי מגיע לשולחן ומדביק אותו בצחוק מתגלגל. כשהשיחה סוטה מעולם השרתים והאפליקציות לעבר העולם הבלתי-ניתן-לפירמוט של השאלות האישיות, רועי נתקף מבוכה, ואומר שאם כבר צריך לעשות מה שגדלת לתוכו, מנכ"ל רדוור זו לא אפשרות רעה כל-כך, "אבל אני לא מתעסק בזה. אני לא הולך לפסיכולוג לנתח את היחסים עם המשפחה".

לא צריך להיות פסיכולוג בשביל להבין שאבא ויו"ר זו סיטואציה עם פוטנציאל בעייתי.

"אני לא רואה בזה סיטואציה של עימות, להפך. באתי ללמוד מכולם, ואנשים עם יותר ניסיון רק יכולים לעזור לי. זו לא פחיתות כבוד. אבא נותן לי המון עצות. זה יתרון אדיר. הפלוס בקרבה משפחתית הוא שאתה יכול לקבל עצה, ולדעת שהנותן חף מאינטרסים. אם אתה מנטרל את הצדדים האישיים שיכולים להעיב על הקשר הזה, אתה יכול רק להרוויח.

"כן חברה של אבא, לא חברה של אבא - אני לא מתעסק בזה. אלה שבתוך המערכת יודעים מה אני עושה, וכל היתר לא מטרידים אותי. שייתנו את הקרדיט לאבא".

איזה מין יו"ר הוא?

"יו"ר שנותן עצמאות, בכל החברות שלו. למנכ"לים בקבוצה שלנו יש חופש-פעולה מאוד גדול, יחסית למה ששמעתי ממקומות אחרים. אבל בן או לא בן, אם אעשה תוצאות לא טובות לא יוותרו לי. זו חברה ציבורית, ואני צריך לספק את הסחורה".

רד בינת

את המשפחתיות בקבוצת רד-בינת לא המציאו לכבוד רועי. הוא גדל לתוכה ממש כפי שגדל אל תוך ההלחמות בחופש הגדול. האחים יהודה וזהר זיסאפל (דודו של רועי) מנהלים אותה במשותף כבר למעלה מ-25 שנה, ומציגים מספרים שקשה להתווכח איתם: הונו של יהודה זיסאפל מוערך בכ-450 מיליון דולר, וזה של אחיו זהר מוערך ב-250 מיליון (רועי, אגב, מוערך בכ-40 מיליון). לתוצאות המרשימות הללו הם הגיעו למרות, ואולי בגלל, הדמויות השונות כל-כך שהם מהווים: זהר נחשב למוחצן יותר, איש נאומי החזון, ויהודה מציג לעולם יובשנות עניינית, ומינוריות מסוימת של ביטוי.

"אנחנו הפכים בכל חתך, בכל פרמטר", אומר יהודה. "אנשים מבחוץ לא מבינים איך אנחנו מסתדרים. אבל אנחנו מכירים אחד את השני, ויודעים איך לחיות עם השוני ולנצל את היתרון שבו. אנחנו רואים דברים בצורה שונה, והדברים אמורים לגבי כל השקעה, מוצר, שוק או חברה חדשים. תוך-כדי הדיון הענייני אנחנו מצליחים לקבל הסכמה, ואז הראייה שלנו יותר עמוקה ושלמה, כי לכל נושא יש נקודת-מבט הפוכה, יש קונטרה. במשפחה יש הרבה סיבות למה דברים עלולים להיכשל. מעורבים בזה גם עניינים רגשיים, ומסובך לנהל עסקים בצורה רגשית. אנחנו מנסים לנטרל את הפן הזה, ונראה לי שדווקא מפני שאנחנו הפכים כאלה, יותר קל לנו לעשות את זה".

ואיך רועי משתלב בתמונה הזאת? למי משניכם הוא יותר דומה?

"הוא עוד צלע. הוא דומה לשנינו וגם שונה משנינו. בעצם, הוא דומה יותר לאמא שלו".

"אני לא רוצה לדבר יותר מדי על המשפחה", מתחמק בתחילה רועי, "זאת משפחה פולנית - מכל דבר נעלבים". אחר-כך הוא נעתר ואומר שהסוד של הדוד זהר ושל אבא הוא "שכל אחד מהם יודע מתי להתעקש ומתי לוותר. הם יודעים מה באמת חשוב ומה לא, ולא מתעסקים ב'מה יחשבו עליי ועל מי העיתונות כתבה', ואז הדברים נהיים יותר פשוטים. אני לא נשוי, אבל נראה לי שנישואים מוצלחים זה אותו הדבר".

לא נשוי, והמשפחה הפולנית שותקת?

"במשפחה מחכים, אבל מקבלים את זה. פחות או יותר", הוא מוסיף, פורץ באחד הצחוקים המתגלגלים שלו ומסמיק עד שורשי שערו.

הרפתקאות בוול-סטריט

רועי זיסאפל יכול להרשות לעצמו להצטנע. קבוצת רד-בינת, מוותיקות ההיי-טק הישראלי, אולי נחשבת לאחת ממקימות התעשייה, וב-2003 מכרה בכחצי מיליארד דולר; אבל אף אחת מחברות הקבוצה לא העניקה לה את סוג הנחת שהעניקה לה רדוור בסוף החודש שעבר. "זה מאוד נחמד", אומר זיסאפל ביובשנות מסוימת על חגיגת הנאסד"ק שלו. "העובדים פה כולם התרגשו".

ואתה?

"הטקס היה קצת אמריקני כזה, וישראלים הם ציניים, קשה להם להגיד שזו גולת-הכותרת. אבל זה אירוע מאוד נחמד.

"מה שהכי ריגש לא היה הטקס, אלא הדרך אליו. הלכנו ברגל וירדנו בטיימס סקוור לכיוון הבניין, ופתאום ראינו על כל הבניין 'נאסד"ק מקדמת בברכה את רדוור', עם הלוגו שלנו בענק. אתה רואה את זה ופתאום מבין, וואו, עשינו משהו. אחת העובדות כתבה לי אי-מייל שזה אחד מרגעי-השיא שלה כאן. אני לא מסכים עם הקביעה. בעיניי זה בעיקר סימן-דרך טוב, סייד-אפקט של התקדמות החברה. אבל בארצות-הברית זו חשיפה מאוד גדולה, וזה מועיל".

מה כן מרגש אותך?

"זה מקצוע קשה, אין לך הרבה רגעים של התרפקות. אם אתה מתרפק יותר מדי, אתה מאבד חלק מהחדות שלך. מה שבעיקר מרגש הוא שמדי פעם אתה עוצר שנייה לחשוב ואומר, 'הנה, אנחנו עושים משהו, חברה ישראלית שמוכרת בכל העולם'. אני עוד מתייחס לרדוור כמו אל סטרט-אפ. לפעמים אני נוסע בראול ולנברג ורואה את הלוגו על הבניין, וזה מפתיע אותי מאוד".

אלה ימים טובים לרדוור, יצרנית מתגים לניתוב תעבורת עומסים באינטרנט. לאחרונה העלתה החברה את התחזיות לרבעון השלישי, מהכנסות של 17 מיליון דולר ל-17.6 - מה שיסכם בעבורה את שנת 2004 בהכנסות של 70 מיליון דולר, כלומר 25% יותר מאשר בשנה שעברה. ברדוור רואים בכך אפילוג נאה לפרק דרמטי בחיי החברה: בתחילת השנה, בעקבות מכירות חלשות בשוק האמריקני, היא נאלצה לפרסם אזהרת-רווח, מה שהוריד את המניה ממחיר-שיא (שאליו טרם שבה) של 32.4 דולר, לסביבות ה-25. שבועיים לאחר מכן מכר רועי זיסאפל 100 אלף מניות בכ-27 דולר למניה, כלומר ב-2.7 מיליון דולר. אביו מימש כך 9.6 מיליון. המניה המשיכה וירדה עד ל-15 דולר למניה, ואז החלה לטפס שוב למעלה. היום היא עומדת על 22.2 דולר למניה.

מימשת במחיר גבוה, ולאחר מכן המניה ירדה.

"כל רבעון מימשתי 100 אלף מניות. ברבעון הראשון או השני ב-2003 מימשתי ב-13 דולר, אחרי זה ב-18, אחר-כך ב-23 ולאחר מכן ב-27. כאשר מכרתי מניות ב-13 דולר למניה והמניה עלתה, אף-אחד לא אמר כלום, אבל כשמכרתי והמניה ירדה, אמרו 'הוא עשה מימוש לפני ירידה'. כשהמניה נפלה הפסקתי למכור, המחיר הממוצע שבו מכרתי נמוך מערך המניה היום.

"אני מציע לכולם לא כל-כך לעקוב אחרי תנועות בעלי-העניין שלי. אני לא מוכר וקונה לפי כמה שהעסקים חזקים או חלשים, ואני רחוק מלהיפטר בחלקי ברדוור. אני מאוד מאמין בחברה. אבל אני בחור צעיר, כל הוני נמצא ברדוור, ואני צריך גם להיות חכם".

למה בעצם המניה נפלה אז?

"קטונתי מלפרש את שוק המניות. אין לי השפעה גדולה על זה. אני מומחה מאוד קטן, ויעידו על כך ההשקעות שאני עושה בכספיי הפרטיים. לדעתי, לא השתנה כלום בחברה. במהלך 12 הרבעונים האחרונים אנחנו מגדילים מכירות, ויש לנו קצב גידול שנתי של 25% כבר שנתיים. קצת התאכזבו מהתחזית הרבעונית הקודמת שלנו, ואחרי שראו שלא רק שיש ירידה, אלא יש שיפור, השוק תיקן בחזרה. ברגע שהמניה נפלה, אמרתי לעובדים שלא צריך להתייחס יותר מדי לכך שהמניה עולה, ולא צריך להתרגש כשהיא יורדת: המניה מתנהגת בסופו של דבר לפי העסקים, והעליות והירידות בדרך - יש סוחרי מניות שמרוויחים מזה.

"העובדים גם לא דואגים, כי אף פעם לא פיטרנו. אפילו כשהייתה נפילה בהיי-טק, ופספסנו ב-11 בספטמבר את התחזיות, והחברה עברה להפסד, לא פיטרנו ולא קיצצנו שכר. היה קשה והבורד לחץ לפטר, אבל אנחנו אמרנו שאנחנו מאמינים בחברה ובתחום. אמרנו שנאיץ את הגידול כי אחרים מצמצמים. אולי זו הייתה החלטה של חוסר ניסיון, אבל בדיעבד היא התבררה כנכונה".

ומה שלום השוק האמריקני היום?

"אנחנו מתקדמים. ברבעון הראשון היו מכירות קצת חלשות, אבל זה מתקדם יפה. 42% מכלל המכירות של רדוור הן לשוק הזה. בשנה שעברה גדלנו שם ב-20%".

"באתי בשביל האתגר"

רועי אומר שגדל בבית שמדברים בו "או על היי-טק, בגלל אבא, או על מדע, בגלל אמא". האם היא פרופ' נאווה זיסאפל, ראש מרכז המוח בבית-הספר לרפואה באוניברסיטת תל-אביב. למרות הנכונות שלו להיטמע במסר המשפחתי הכללי, והצהרותיו על העדר הצורך בקרדיט אישי, היו לזיסאפל הצעיר מחשבות עצמאיות: כאשר סיים בגיל 23 את הצבא, בפרויקט תלפיות, "היה לי אז אידיאל להצליח לבד, לראות מה אני שווה. הלכתי לעבוד בכל מיני חברות היי-טק כמו אלגוטק (שהייתה חברה-בת של אלסינט ונמכרה מאוחר יותר לקודאק), ומאדג' (שקנתה אגב לפני-כן מקבוצת רד-בינת את חברת לננט)".

אבל אז הוא נקרא לדגל: לקבוצת רד-בינת הייתה חברה בשם RND, שהייתה "במצב כזה שאף קרן הון סיכון לא רצתה להשקיע בה, ולא משנה על-פי איזה ערך", הוא מספר. "אבא וזהר השקיעו בה מכספם האישי, מיליוני דולרים כל שנה, בחברה מפסידה. המצב היה כל-כך קשה, שאבא שלי הלך אישית לנהל את החברה. האלטרנטיבה הייתה לסגור אותה".

"כשנכנסתי לחברה לא ידעתי שהמצב כל-כך קשה, למרות שהייתי היו"ר", מחזק יהודה זיסאפל.

"כשאבא הצטרף ל-RND, באתי", מוסיף רועי. "אמרו לי, 'בוא תעזור. RND במצב כל-כך קשה, שזה מספיק אתגר. תהיה לך מספיק הזדמנות להוכיח את עצמך'. הייתה שם טכנולוגיה מובילה, אבל אנשים, אפילו בתוך החברה, לא האמינו שהיא יכולה להצליח. היו הרבה עזיבות. לא פשוט להוציא מחשבונך האישי מיליוני דולרים, כאשר כולם מסביב אומרים שאתה עושה טעות ואין לך סיכוי".

לאחר שנה חולקה RND: רועי זיסאפל הקים את רדוור, על בסיס הטכנולוגיה שנקנתה מ-RND. את שאר החברה פיצלו לרדוויז ולרדלן. רדוויז נקנתה על-ידי טריון, ב"מחיר שלא יפחת מ-50 מיליון דולר במזומן" ובמניות טריון - "אבל משקיעים עם עצבים חזקים שנשארו, הרוויחו הרבה יותר: המחיר עלה ל-250 מיליון", אומר יהודה. רדלן נמכרה למרוול, גם כן במחיר יפה, ואפילו גוף הייצור נמכר לחברה הישראלית USR.

"זה לקח מאוד גדול, שמחברה שכולם אמרו לסגור אותה יצאה חברה שנסחרת בנאסד"ק ועסקות מכירה יפות", אומר רועי.

מה אומר הלקח?

"צריך להאמין. נכון, אסור להיכנס לרגשנות עיוורת, כי זה עלול לגרור אותך למטה. אבל צריך אמונה ביכולת, בעצמך".

במקרה הזה זה הצליח, אבל הדעה הכללית היא שאתם נשארים בחברה גם כשיש הפסדים - נשבים ברעיון, ופחות חושבים מה טוב ביותר למניות.

"אומרים עלינו גם את ההפך", אומר יהודה זיסאפל. "יש הרבה חברות שסגרנו בשלבים מאוד מוקדמים, לפני שמשקיעים חיצוניים נכנסו. השיקול מאוד ענייני. באופן כללי, זה נכון שישראלים דבקים יותר במטרה. יש הרבה מאוד סטרט-אפים בארץ שהאמריקנים היו סוגרים מזמן, ובארץ ממשיכים להשקיע בהם. יש גם הרבה מאוד סטרט-אפים שגם המשקיעים וגם העובדים ממשיכים לא לוותר, כמו RND עצמה. בסוף תמיד נוח להיות חכם לאחר מעשה: אם זה הצליח, ברור שההחלטה הייתה טובה; אם זה נכשל, אומרים שאנחנו נדבקים ומשקיעים ושמים כסף טוב אחרי כסף רע".

קשה לכם למכור חברות?

"אנחנו אוהבים לפתח חברות, רוצים שחברה תגדל כמה שיותר, אבל תנאי השוק דורשים מאיתנו לחשוב גם בצורה עסקית מפעם לפעם, ולא רק להיות שבויים במה שאנחנו אוהבים".

"יש לנו עוד המון לאן לגדול"

מאוד ייתכן שרדוור עצמה, בהיגיון עסקי שונה של בעלי השליטה, הייתה היום בבעלות אחרת. מתחרתה ארופוינט נמכרה ב-2000 לסיסקו בלא-פחות מ-7.5 מיליארד דולר. ככל שיגדל שווי השוק של רדוור (המוערך ב-300-400 מיליון דולר), הוא עדיין רחוק מהסכום הזה. אולם רועי זיסאפל, שיודע שאפשר היה למכור את החברה בכסף רב, מתעקש שלא מדובר רק בהסתייגות ממכירה, אלא גם בשיקול עסקי. "הפוטנציאל גדול, יש כאן יכולת ליצור חברה מובילה, וחוץ מזה אנחנו נורא נהנים.

"מכירות הן לפעמים הדבר הנכון לעשות. אני לא רוצה להישמע צדקן, אבל אם רוצים להתחרות עולמית, ושתהיה כלכלה ישראלית, צריך שיהיו חברות ישראליות, כמו אי.סי.איי ודומותיה, ולא צריך לספור להן את כל הכישלונות והפספוסים. אנשים לא מבינים במה מדובר: חברות שלמרות הקשיים לא נמכרות, זו הגאווה הכי גדולה שיכולה להיות".

בגיל 26, לפני שבע שנים, הוא מונה למנכ"ל רדוור. "מה זה מנכ"ל, הייתי לבד. כתבתי קוד של מוצרים. זה היה הימור ענק עליי. הייתי מהנדס פיתוח, בלי שום ניסיון עסקי או שיווקי-מעשי - וכשאין לך ניסיון, אתה עושה טעויות. יש לזה גם יתרון, אתה לא חושש מכלום. זו הייתה חוויה אדירה בשבילי". לאחר כמה חודשים הצטרפו אליו אנשים שחלקם נשארו בחברה עד היום, כמו אמיר פלס ה-CTO, שרון טרכטמן, סגן-הנשיא לשיווק, ודורית ערן, האחראית על האירועים. לאט-לאט התקדמו, קיבלו השקעות מפולריס ומאוורגרין. "אני לא בטוח שעבורן זו השקעה טיפוסית או בורד טיפוסי, כי יש את אבא וזהר. ההשקעה אצלנו היא מהרבה בחינות פיננסית בעיקרה".

בתום 2003 רכשה פידליטי, חברת קרנות הנאמנות הגדולה בארצות-הברית, בסביבות 10% מרדוור, והפכה להיות בעלת המניות השנייה בגודלה אחרי יהודה ורועי זיסאפל, המחזיקים כ-15%. "אין לי בעיה עם זה", אומר זיסאפל, "אני לא מפחד מהשתלטות עוינת, אני חושב שזו תעודת-כבוד לחברה, שפידליטי מחזיקה 10% ממנה".

לרדוור כ-3,000 לקוחות מכל העולם; בין היתר, נמנים עמם הבורסה של ניו-יורק, בלומברג, רויטרס, הבנקים הגדולים בארץ ועוד רבים-רבים אחרים.

ההיגיון בבסיס הטכנולוגיה הוא שעל רשת האינטרנט עוברים יישומים רבים, חלקם הגדול מיועד לקהל הרחב - למשל, אתרים של בורסות, בנקים וגופי שירות דומים. יחד עם זה מגיעה פגיעות גדולה לתקיפות, מווירוסים ותולעים שונים ועד להתקפות "מניעת שירות" (DOS), שבהן האקר שולח המון פניות "רגילות" לאתר כדי לסתום את המערכת. פיירוול יכול לחסום את ההתקפות הללו, אבל במחיר נפילתו-שלו, יחד עם הרשת. "ככל שאנחנו מעלים יותר דברים על הרשת, אני צריך שהיא תהיה אינטליגנטית ושתדע להבחין בין יישומים", אומר זיסאפל. "למשל, בין ילד שמוריד שירים, ובין האינפורמציה של בנק הפועלים, שרצה על אותה רשת.

"מה שמיוחד ברדוור זה השילוב בין זמינות של היישום, ביצועים בזמן סביר ובטיחות. אין לנו מתחרה אחד. בתחום חוות-שרתים, כלומר הזמינות והביצועים, סיסקו היא המתחרה הגדול. מקאפי עושים את צד הסקיוריטי, אבל אין אחד שעושה הכול במשולב".

כמה אתה יכול לגדול עוד?

"המון, כי שני התחומים - גם מתגי האפליקציות וגם הבטיחות - רק מתחילים עכשיו. כל ארגון שיש לו אפליקציות קריטיות צריך את זה. השוק רק בתחילתו, בעיקר השוק של אבטחה אפליקטיבית. לדעתי אפשר לבנות חברה של מאות-מיליוני דולרים. אם בשנה הבאה נמשיך באותו קצב גידול, ניגע ב-100 מיליון".

פס-ייצור לחברות סטרט-אפ

קבוצת רד-בינת, המעסיקה כיום כ-3,000 עובדים, נולדה לפני 30 שנה: יהודה זיסאפל, שהיה שכיר במוטורולה, החליט לצאת לעצמאות והקים עם שותף את ביטקום סוכנויות. לאחר שנתיים-שלוש התפרקה השותפות, וב-1975 נולדה "בינת תקשורת מחשבים", כחברה שעוסקת בייצוג חברות אחרות. לאחר מכן החל השילוב של פיתוח לצד ייצוג, וב-1981 הוקמה "רד תקשורת מחשבים", ואז גם הצטרף זהר לקבוצה. "רד קמה כאשר איתרנו נישה עסקית בתחום תקשורת מחשבים - מודמים מיניאטוריים", אומר יהודה זיסאפל, "זה העניק לנו יתרון תחרותי ברמה עולמית, וסביב הרעיון הזה פיתחנו משפחה של מוצרים".

העולם השתנה מאוד מאז, אומר זיסאפל. אין הרבה חברות שנשארו מ-1981. "סיסקו ומייקרוסופט לא היו קיימות אז, והסיסקו והמייקרוסופט של אז לא קיימות היום. אז אפשר להגיד ששרדנו".

כאשר רד התחילה, היא קיבלה את השירותים הבסיסיים מבינת. "ראינו שרד מצליחה, ושכפלנו את המודל: בכל פעם שמזהים הזדמנות, מקימים חברה מאפס. מתחילים עם המנכ"ל ומו"פ, ומיד היא מקבלת עזרה בשיווק, שירותי רכש, כוח-אדם. המיוחד הוא שאין לנו חברת אחזקות, והקבוצה היא וירטואלית; פורמלית או ריאלית - אין שום דבר. השירותים ניתנים על-ידי רד, ולפעמים על-ידי בינת על בסיס כלכלי, כלומר באאוטסורסינג. כשהחברה גדלה, היא מגיעה להחלטה מהי הליבה שתהיה בתוך החברה, ומה יישאר באאוטסורסינג".

את המבנה הזה פרטו הזיסאפלים לשתי זרועות: רד, בראשות זוהר זיסאפל, שעוסקת בהיי-טק ובתקשורת, ובינת, שעליה אחראי יהודה זיסאפל, ומתפקדת כזרוע השיווקית בישראל (ראו מסגרות). תחת המטרייה הזו, הוקמו עד היום עשרות חברות תקשורת ותוכנה, חברות בתחום הרפואי ובמיזמים נוספים. החלוקה המקובלת בין האחים היא שיהודה מחזיק בכ-70% ממניות הקבוצה, וזהר באחוזים הנותרים.

הגדולה והמצליחה מבין כל חברות הקבוצה היא רד הפרטית. שתיים מהחברות נסגרו (רדגארד וראן), חמש נמכרו (רדלינקס, רדנט, ארמון, רדלן ולננט), ושבע הונפקו (רדוור, רדוויז'ן, רדוויו, סרגון, ריט, רדקום, סיליקום ולננט). "היחס עד עכשיו", אומר רועי, "הוא 12-13 הצלחות לעומת שני כישלונות. זה יחס כמעט הפוך למקובל בתעשייה. וזה בזכות ההכוונה שהקבוצה יכולה לתת". דרור גולדשמיד, יו"ר בינת, אומר שקבוצות כמו נס או מטריקס מחקות היום את המודל הזה בישראל.

מעבר למיזמים הכבדים שלהם, הזיסאפלים גם מקימים חברות סטרט-אפ: ב-2000 הקימו את מודולוס ואת סנראד, ב-2001 את וויזר, ב-2003 את רדאופ, והשנה את פאקטלייט, "שהיא קצת שונה", אומר יהודה זיסאפל, "כי בה לא התחלנו מאפס, היו בה משקיעים אחרים, והיא עמדה בפני סגירה. צירפנו אותה לקבוצה, ובכך היא דומה לשאר החברות שלנו".

מה שלומה עכשיו?

"שלומה עכשיו בסדר. יש לה משפחה של מוצרים מאוד מעניינים. למעשה, זו התקופה הכי טובה. בשלב לפני שאתה מוכר - הכול הבטחות".

"כסף הוא תוצר-לוואי"

רדוור כבר הגשימה חלק מההבטחות, אבל רועי זיסאפל אומר שהעבודה עדיין רבה. בשעות הפנאי הוא מבלה "בילויים רגילים", משחק כדורסל, הולך לפאבים, למסעדות, להופעות ולמסיבות. הוא מעדיף להיראות אנונימי בכל המקומות האלה, ושואל בדאגה אם התמונה בעיתון לא תקלקל לו את זה. "פעם ניהלתי אורח-חיים, שבמסגרתו עבדתי שמונה חודשים וטיילתי ארבעה", הוא אומר. "אם אני יכול להמליץ לקוראים, זה אורח-חיים אופטימלי. אבל פרשתי מזה. אני נוסע לפעמים, אבל לא לפרקי-זמן כאלה".

יש לך די הרבה כסף, בעצם.

"נכון. אבל אני לא משתמש בו כל-כך הרבה. אמא שלי אומרת, כל אחד יכול לאכול רק עם כפית אחת. צריך לעשות את השיקולים הנכונים ולהשקיע, אבל לא מעבר לכך. יש שלב שאתה מגיע להבנה שאין בעוד כסף עוד יתרון".

בגילך הצעיר כבר הגעת לזה?

"הרי יכולתי לא לעבוד בימי חיי, עם הכסף של המשפחה. אבל החיים היו מאוד משעממים ומנוונים אם לא היו נותנים לי את הרעב הזה, והרעב הוא ליצירה, לא לכסף. הכסף הוא תוצר-לוואי. אתה מצליח - יש כסף".

ואם לא היית נולד זיסאפל?

"אולי הייתי יוצא שחקן כדורסל. שיחקתי במכבי תל-אביב ובבית"ר תל-אביב עד גיל 18, בליגה לאומית לנוער. אבל אני לא מצטער. אני לא גבוה מספיק, לא מהיר מספיק ולא חזק מספיק. שתי מכות מכושי חסון, והייתי פורש גם ככה".