סיפור בכמה עותקים

בתחילת שנות השלושים של המאה ה-20, במסגרת עבודתו כמנהל מחלקת הפטנטים בחברת אלקטרוניקה, הבחין צ'סטר קרלסון שלעולם אין מספיק עותקים של מפרטי הפטנט ולא קיימת דרך מעשית ומהירה ליצור עותקים נוספים. הוא החליט לבדוק את תחום המוליכות בהשפעת האור (Photoconductivity). עד מהרה החל הממציא החרוץ לערוך ניסויים ראשוניים במטבח דירתו, שם חשף את העקרונות הבסיסיים של התהליך לו קרא מאוחר יותר 'צילום חשמלי' (Electrophotography). את העקרונות שמאחורי תהליך זה הגדיר בבקשה לפטנט שהגיש באוקטובר 1937. מכונת הצילום נולדה.

"לפני 6,000 שנה החלו בני האדם לכתוב על קירות מערות ולוחות אבן" מסביר ד"ר דוד פסיג, עתידן וראש המגמה לטכנולוגיות תקשורת באוניברסיטת בר אילן. "לפני כ-3,000 שנה עברנו לקלף, אחר כך לנייר ולדפוס, והמצאת צילום המסמכים הייתה שלב נוסף בהתקדמות האנושית לעבר שיטות שיתוף מידע טובות יותר".

קרלסון חיפש במשך שנים אחר חברה שתשקיע בפיתוח ההמצאה למוצר שימושי. משנת 1939 ועד 1944 קיבל הודעות סירוב מיותר מעשרים חברות. בשנת 1944, התעניין לבסוף בהמצאה מוסד בשם Battelle Memorial Institute, שבשנת 1947, חתם המוסד חוזה עם חברה קטנה לנייר צילום בשם Haloid ומסר לה את הזכות לפתח את מכונת הצילום. בשלב זה, הסכימו שני הצדדים שהשם 'אלקטרו-פוטוגרפיה' מסורבל. המכון פנה לפרופסור לשפות קלאסיות מאוניברסיטת אוהיו, שטבע את המילה 'Xerography', הנובעת מהמילים היווניות "יבש" ו"כתיבה".

בשנת 1949 הציגה Haloid את מכונת הצילום הראשונה שלה שנקראה Xerox Copier, מכונה איטית ומלכלכת שדרשה ביצוע פעולות ידניות קפדניות. ב-1959 הוסר הלוט מעל מכונת צילום המסמכים המשרדית הנוחה הראשונה. המכונה שנקראה 914, יצרה עותקים במהירות במגע כפתור פשוט. במרץ 1960, כשה-914 הראשונה נשלחה ללקוח, עמדו התחזיות להזמנות על היקף משוער של 5,000 יחידות לשלוש השנים הקרובות. עד סוף 1962, נשלחו 10,000 יחידות, ואנשי הייצור כרעו תחת עומס ההזמנות. דגם 914 היה אחד המוצרים המוצלחים ביותר שיוצרו אי-פעם. מ-1959 ועד 1963 גדלה הכנסת החברה מ-2 מיליון דולר ל-22.6 מיליון. בשנת 1963, היה כל אדם שלישי שעבד בחברה עובד שנשכר באותה שנה. עד כדי כך היתה ההצלחה מרשימה, שהחברה החליטה לשנות את שמה ל-Xerox ונרשמה למסחר בבורסה של ניו יורק.

כאשר נפטר צ'סטר קרלסון בשנת 1968 בגיל 62, עמדו ההכנסות השנתיות של חברת זירוקס (Xerox) על מיליארד דולר בקירוב, וכל העולם יצר עותקים בלחיצת כפתור. הוא היה אחד מהממציאים הבודדים שזכה לראות את ההמצאה שלו משנה את העולם.

הפספוסים הגדולים

בעקבות הצלחתה המטאורית, החליטה זירוקס על הקמתו של פארק טכנולוגי ענק בפאלו אלטו, קליפורניה, ובו ריכזה את כל מעבדות המחקר והפיתוח בתחום המיכון המשרדי. מיטב המוחות עמלו על המצאות שעתידות היו לשנות את פני עולם העסקים בעשורים הקרובים. למרבה האירוניה, חלק ניכר מהמצאותיהם זכו להתעלמות רועמת מצד החברה. הפספוסים של זירוקס הפכו למיתולוגיה לא פחות מההצלחות שלה.

בתחילת שנות השבעים, בעקבות עבודתה של חברת IBM בתחום המחשוב, החליטה החברה להקצות משאבים לפיתוחו של מחשב אישי. המחשב האישי אותו אנו מכירים היום הומצא בזירוקס פארק עוד בשנת 1973 ונקרא ALTO. סטיב ג'ובס צפה בהמצאה בעת ביקור במקום ב-1979 ושנה לאחר מכן כבר הוציא לשוק את הדגם הראשון שנקרא Lisa. על בסיס המחשב הזה ומערכת ההפעלה שלו הרכיב מאוחר יותר בחור צעיר בשם ביל גייטס את Windows, והשאר נכתב בדפי ההיסטוריה. זירוקס הוציאה אמנם מחשב אישי בשם Star שיתחרה ב_Lisa, אולם שני המוצרים היו כשלון כלכלי עקב מחירם הגבוה וזירוקס החליטה שלא להקצות משאבים נוספים לעניין.

"זוהי דילמה שמלווה אירגונים טכנולוגיים גדולים גם היום" מסביר ד"ר פסיג. "חברות רבות, כ-Hp, Sun ו-Intel מחזיקות גם הן קמפוסים למחקר ופיתוח. בקמפוסים הללו ניתנת יד חופשית לחלוטין לממציאים, אולם פעמים רבות, גם אם המצאתם נראית כדאית מבחינה טכנולוגית וכלכלית, היא נופלת מחוץ לתחום פעולתה של החברה. המושג Spin-Off, כלומר הקמת חברה-בת לשם פיתוח מוצר מחוץ לתחום פעולתה המסורתי של החברה האם, הוא נוהג חדש למדי ולא היה נהוג בתקופה שהמהנדסים עמלו על המצאת המחשב האישי במעבדות זירוקס פארק. מה גם, שהפרדיגמה השלטת באותה תקופה היתה שאין הצדקה כלכלית למחשב אישי".

בין ההמצאות עליהן ויתרה זירוקס ניתן למצוא את ה-Ethernet, הטכנולוגיה עליה מבוססות מרבית רשתות המחשבים בעולם; טכנולוגיית ה-WIMP (חלונות, אייקונים, תפריטים) עליה מבוססות כל מערכות ההפעלה של המחשבים האישיים בימינו; וגם מדפסת הלייזר. כל ההמצאות הללו מצאו את דרכן אל חברות אחרות שעתידות היו לעשות הרבה כסף.

"בקמפוסים הטכנולוגיים בארה"ב ניתנת לממציאים גם היום יד חופשית לגמרי," ממשיך פסיג, "ישנם אינספור מוצרים מדהימים שחלקם הגיעו אפילו לשלב אב הטיפוס שאינם מיוצרים וממתינים על המדפים. באופן כללי, ניתן לומר שרק כ-2 אחוזים מכלל ההמצאות שמתגלות במקומות הללו, מגיעות בסופו של דבר לשלב הייצור".

כיום משווקת זירוקס העולמית את מוצריה ב-145 מדינות ברחבי העולם, מעסיקה כ-70 אלף עובדים, עם מחזור עסקים שנתי של כ-16 מיליארד דולר. שמה של החברה הפך להיות מזוהה עם צילום מסמכים, עד כי בשפה האנגלית הוא הפך לפועל המתאר את פעולת הצילום עצמה. למרות זאת, אין להתעלם מהעובדה שהיא הייתה יכולה להיות גדולה הרבה יותר. מיקרוסופט, אפל, ואינספור חברות תוכנה וחומרה ברחבי העולם קנו את עולמן בזכות חיטוט בפח האשפה של זירוקס. ואולי בכל זאת מדובר כאן בתהליך טבעי ומתקבל על הדעת.

"לעתידנים שכמותי" אומר דוד פסיג, "יש בעיה לא קטנה לזהות אילו מבין הרעיונות המוצעים ייוצרו בסופו של דבר ויוכיחו את עצמם מסחרית. בכל טכנולוגיה עלינו לחפש את ה-Killer Application, כלומר את הרכיב שיהפוך את ההמצאה לישימה עבור קהל גדול. האי-מייל למשל, הוא ה-Killer Application של האינטרנט, עד כדי כך שאם הוא ייהרס, תודות לספאם, עשויה הרשת כולה ליפול. קשה מאוד לזהות את הצורך באפליקציות הללו משום שהשימושים העתידיים שלהם לא תמיד ברורים. זו היתה הבעיה גם במקרה של זירוקס. חלק גדול מההמצאות שנתגלו במעבדותיה פשוט לא זוהו כבעלות פוטנציאל מסחרי".

אז מהו השלב הבא? "עתידנים מזהים את הקפיצה הבאה בתחום עם הדיו הדיגיטלי. הבעיה היום היא שהרזולוציה של מסך המחשב גרועה בהרבה מזו שמתקבלת על נייר. המצאה צריכה להוכיח את עליונותה על פני הקיים למשך זמן רב לפני שתבטל את המדיה הקודמת. ממש כפי שניתן עדיין למצוא חברות שכותבות על קלף, גם הנייר לא ייעלם מחיינו כל כך מהר".*