מנכ"לית משרד החינוך לשעבר תפוצה ב-6,500 שקל על "פיטורים חפוזים"

בפסק הדין שניתן היום (ג') מותחת פרוז'ינין על התנהלותה של לבנת בדרך שבו פיטרה את עמיחי. לדבריה, ההסבר שנתנה לבנת להפסקת עבודתה: "רציתי להתחיל מהר ככל שניתן את התוכניות אותן גיבשתי במשך שנים", אין בו כדי להצדיק את האופן שבו פוטרה עמיחי.

לדברי פרוז'ינין, לא הובהר מדוע שיחה עניינית עם המנכ"לית היוצאת ומעבר מסודר של התפקיד מהמנכ"לית המכהנת לבאה אחריה, יפגעו במימוש תוכניות כלשהן.

פסק הדין ניתן בתביעה שהגישה עמיחי בבקשה לקבל פיצוי כספי כתוצאה מהפרת החוזה עימה. עמיחי מונתה למנכ"לית משרד החינוך באוקטובר 1999. חוזה העסקתה היה אמור להסתיים באוקטובר 2001. מיד עם כניסתה של לבנת לתפקיד שרת החינוך, הופסקה עבודתה, במארס 2001.

פרוז'ינין קובעת, כי בחוזה העסקתה של עמיחי אין סעיף המאפשר את הפסקת ההתקשרות לפני תום התקופה. לכן הפסקת העסקת עובד לפני תום תקופת החוזה היא הפרת חוזה.

עם זאת פרוז'ינין קובעת, כי עמיחי אינה זכאית לפיצוי בגין הפרת החוזה, כיוון שלא נגרם לה הפסד כספי. אבל כיוון שלבנת גיבשה את דעתה בטרם התמנתה לשרת החינוך, והודיעה לעמיחי כי עליה לסיים את תפקידה בלי הסבר, יש לפצותה בגין עוגמת נפש.

בשיחה שניהלה לבנת עם עמיחי, לא פירטה השרה את הנימוקים העומדים בבסיס החלטתה, אלא שמדובר במשרת אמון. בית הדין קבע, שמשרת מנכ"ל היא אכן משרת אמון, וזכותה של שרת החינוך למנות למשרה זו איש או אשה כלבבה, אך אין בכך כדי לפטור אותה מחויבותיה כלפי המנכ"לית היוצאת.

לא זו בלבד שלבנת לא בחנה באופן אישי ונטול פניות את כישוריה של עמיחי, אלא גם לא קיימה כל שיחה עניינית עם עמיחי, לא ניתנה לה הזדמנות לומר את דבריה, לא סוכם עימה באופן מסודר על סיום תפקידה תוך שמירה על כבודה ומעמדה ולא ניתנה לה אפשרות להעביר את התפקיד לבאה אחריה.

בית הדין כאמור קיבל את התביעה וחייב את המדינה בתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 6,500 שקל והוצאות משפט בסך 3,500 שקל.

את עמיחי ייצגו עוה"ד י. בייניש ו-מ. בנקי. (ע.ב 3008/01).