רוממות הערים בגרונם, אבל התקציבים הולכים למגזר הכפרי

התקציב השוטף לבנייה חדשה ולבנייה במגזר הכפרי במשרד השיכון, במינהל מקרקעי ישראל ובמשרד החקלאות, בין 2000-2004, היה גבוה פי חמישה מתקציב חיזוק הערים וההתחדשות העירונית

למרות שממשלת ישראל הביעה לא אחת את רצונה לחזק את עריה ולעבותן, היא אינה מיישמת מדיניות זו. כתוצאה מכך, עיקר התמיכה הממשלתית לבנייה חדשה מופנית לטבעות החדשות המקיפות את הערים וליישובים הכפריים, חדשים וותיקים".

כך עולה ממסמך עמדה - "שכר המדינה יוצא בהפסדה - ישראל מתקצבת את נטישת הערים הגדולות", מאת נגה לבציון נדן, שמפרסם ארגון חיים וסביבה.

מהמסמך עולה, שלמרות הצהרות הממשלה בדבר חשיבות הערים, היא מזרימה תקציבים גדולים דווקא לפיתוח המגזר הכפרי. כתוצאה מכך, פיתוח הערים, בהן מתגוררת 90% מאוכלוסיית המדינה, נשאר משימתן של הרשויות המקומיות ומשימתם של היזמים הפרטיים, הפועלים על-פי שיקולים של היצע וביקוש. התוצאה היא ירידה באיכות החיים בערים, החלשות האוכלוסייה הגרה בהן, והגירת אוכלוסייה אל מחוץ לערים, שם קיים שפע היצע למגורים.

כך למשל, התקציב השוטף לבנייה חדשה ולבנייה במגזר הכפרי במשרד השיכון, במינהל מקרקעי ישראל ובמשרד החקלאות, בין 2000-2004, היה גבוה פי חמישה מתקציב חיזוק הערים וההתחדשות העירונית. התקציב לבנייה חדשה ולבנייה במגזר הכפרי היה בתקופה זו 4.34 מיליארד שקל, מתוכו יועדו לבנייה במגזר הכפרי 3.78 מיליארד שקל. מנגד, רק 901 מליון שקל הוקצבו לחיזוקן ולהתחדשותן של הערים.

בנוסף, נתוני הרשאות להתחייב בתקציב, בשנים 2000-2004 בבנייה חדשה ובמגזר הכפרי, היו 2.5 מיליארד שקל, עם ירידה ריאלית של 18% בלבד בשנת 2004 ביחס ל-2000. זאת, לעומת היקף ההרשאה בחיזוק הערים של 1.9 מיליארד שקל, וירידה ריאלית של 55% בהרשאות אלה.

מסמך העמדה ממליץ, שהממשלה תראה בחיזוק הערים ובהעלאת איכות החיים בהן פרויקט לאומי, הכולל שיפור הנגישות בתוך העיר, על חשבון הנגישות אליה באמצעות רכב פרטי, וויסות והקטנת אפשרויות הבנייה המוצעות מחוץ לערים.

עוד ממליץ המסמך על הזרמת משאבים לחידוש תשתיות עירוניות, ביניהן מבני ציבור; לא רק בתכנון אלא גם בהוצאה ישירה. עוד מומלץ לתת עדיפות עליונה לשיפור הסעת ההמונים בתוך העיר.

באשר למרחב הכפרי, ממליצה לבציון נדן להגביל את היצע הקרקע למגורים ולתעסוקה מחוץ למרכזים הוותיקים של הערים, תוך שינוי מדיניות הממשלה ומועצת מקרקעי ישראל. לבציון נדן מדגישה, שיש להחזיר את הגה התכנון למינהל התכנון, תוך יישום תמ"א 35, שכן העיכובים המתמשכים באישור התמ"א פוגעים בישימותה בעתיד.

עוד מומלץ להימנע מאישורה של החלטה 979 של מועצת מקרקעי ישראל להיוון חלקת המגורים, המקפלת בתוכה תוספת היצע של 46 אלף יחידות דיור בישובים הכפריים סביב חיפה, חדרה, נתניה, כפר-סבא, הרצליה, פתח תקווה, ראשון לציון, אשדוד ורחובות. תוספת של כשמונה מיליון מ"ר שטחי מסחר ותעשייה, והפסד ארנונה שנתי של 83 מיליון שקל ממגורים ו-610 מיליון שקל מתעסוקה.

עוד ממליצה לבציון נדן לממשלה לחדול מהתמיכה בהקמת יישובים חדשים והתיישבויות בודדים, שעלותם רבה והם משרתים מעטים המשתלטים על רכוש הכלל.

לבציון נדן מדגישה, שממשלת ישראל הביעה לא אחת את רצונה לחזק את עריה ולעבותן, מתוך תפיסה, שאיכות חיים גבוהה במרכזי הערים ובשכנות הוותיקות משרתת קהילה קיימת, רחבה ומגוונת.

ויש כמובן נימוק נוסף: חיזוק הערים הוא זול יותר מהקמת תשתיות חדשות, ריכוז שירותים בעיר זול יותר מפיזורם, ועיבוי משאיר אדמות פנויות לשימוש, בין אם לצורך פיתוח עתידי ובין אם לצורך שמירה על ריאות ירוקות.