לפעמים רגשני, לפעמים מרגש

"ללכת על המים", "יוסי וג'אגר". איתן פוקס, ישראל, 2004.

ליאור אשכנזי מגלם ב"ללכת על המים" את אייל, סוכן מוסד, דור שני לניצולי שואה, אשר נשלח למשימה להתיידד עם אח ואחות גרמניים, תיירים בארץ, במטרה לגלות האם סבא שלהם, פושע נאצי זקן, עדיין בחיים. הסרט האפקטיבי של איתן פוקס מצליח לשלב קטעי מתח ומעט פעולה, עם רגעים דרמתיים, קומיים ומחממי לב. פוקס שולט במדיום הקולנועי בדיוק יוצא דופן לקולנוע המקומי. סרטיו של פוקס הם הדבר הקרוב ביותר שיש בארץ לקולנוע מסחרי מן השורה הראשונה. ב"ללכת על המים" הוא מביים סצנת מכות מוצלחת מאוד, סצנת רצח בסגנון סרטי מתח של סוכנים חשאיים שמתקתקת כמו שעון, וכל זה תוך שהוא לוקח את הצופה לסיור בארץ ובברלין.

הבעיות בסרטיו של פוקס בדרך כלל הן שהוא מושך לעיתים את הדרמה יותר מדי והופך את חלק מהסצנות לרגשניות, במקום למרגשות. תפיסת העולם האופטימית של פוקס מתבטאת בסרטיו לטובה ולרעה, ו"ללכת על המים" כמו סרטיו האחרים ("שירת הסירנה", "יוסי וג'אגר") מאכזבים לעיתים קהל שבא עם ציפיות לחומרים מורכבים יותר. כמו בכל סרטיו, פוקס מכוון לקהל רחב, והוא קולע למטרה. הדי.וי.די של "ללכת על המים" מאפשר לספקנים שפספסו את הסרט בקולנוע לעבור שעה וארבעים של כיף בשפה שלנו.

אין בתוספות הדי.וי.די עיסוק באלמנטים טכניים, בהשפעות קולנועיות, או בחשיפה של איך נוצרו הסצנות. העיסוק העיקרי הוא בצד הבידורי של הסרט. סרטון מאחורי הקלעים מבוים מדי; הוא בנאלי ויוצר תחושה של חפיפניקיות מסוימת, אך הוא חמוד לצפייה. כוכב הסרט, ליאור אשכנזי, מקסים בהנחיית הסרטון וגורם לו לזרום. הדי.וי.די מלווה בתוכנית מיוחדת של "ערב טוב עם גיא פינס" שהוקדשה לסרט. בסופו של דבר התוספות מתחילות למצות את עצמן ולחזור על עצמן. את הטריילר של הסרט רואים כארבע פעמים, הסיפור של הסרט מסופר כל פעם מחדש בכל אחת מהתוספות. הרבה קטעי ראיונות ממוחזרים שוב ושוב בתוספות השונות, ומי שיצפה בכל התוספות יסיים עם תחושה שהוא מותש, ושהרגע קיבל מנת יתר של שטחיות. גם הדי.וי.די של "יוסי וג'אגר", סרט הטלוויזיה שהפך לתופעה תרבותית וסרט פולחן, לוקה בחסר, אבל היא כוללת בונוס בולט בדמות סרט הגמר של איתן פוקס במסגרת לימודיו בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל-אביב, "אפטר". סרט בן 45 דקות שמכיל את האיכויות של פוקס כבמאי עם נגיעות אינטימיות ומרגשות.

קלאסיקה ישראלית

"הבית ברחוב שלוש", משה מזרחי, ישראל, 1973.

סרטו של משה מזרחי הוא אחד הסרטים המוערכים ביותר על ידי הביקורת ואנשי קולנוע. ב-1974 "הבית ברחוב שלוש" היה אחד הסרטים הישראלים המעטים שזכו למועמדות לאוסקר בארה"ב. זאת הייתה המועמדות השנייה של מזרחי. שנה קודם לכן זכה למועמדות על "אני אוהב אותך רוזה". לאחר מכן פיתח מזרחי קריירה מרשימה בצרפת וישראל, זכה באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר בזכות ההפקה הצרפתית "כל החיים לפניו", והגיע לעשות סרט עם טום הנקס באמצע שנות השמונים. "הבית ברחוב שלוש" הנו סיפור התבגרות המתרחש בישראל המנדטורית. מככבים בו בין היתר גילה אלמגור, מיכל בת אדם, יוסף שילוח ושייקה אופיר - צוות שחקנים נהדר, כולם בהופעות מצוינות. מזרחי הוא במאי שחקנים מחונן שמרכז עניינו בבניית דרמה בצורה יעילה ומרגשת. הדי.וי.די מלווה בערוץ קריינות מדויק, בו מזרחי מנתח את הסצנות בקצב דיבור ברור ודידקטי, מצביע על האלמנטים שמרכיבים את הדרמה ומסביר את בחירות הבימוי שלו ואת אופן ביצוען.