הבחירות המכריעות

נכון, זה נשמע ממש כמו הבחירות בארה"ב, אבל אנחנו מדברים דווקא על הבחירות באוקראינה, מדינה של 48 מיליוני בני אדם שלא היתה מעולם עצמאית לפני 1991, ושגם כיום, אחד המחנות הפוליטיים בה מעוניין לחזור מהר ככל שניתן לחיבוקו החם של הדוב הרוסי.

הבחירות בארה"ב עיצבו במידה רבה את היחסים בין המערב לבין המזרח הקרוב. ואילו הבחירות באוקראינה יעצבו במידה רבה את היחסים בין המערב והמזרח הקר - רוסיה ומדינות הלוויין שלה לשעבר. ואנחנו מדברים על רוסיה שזנחה בשנה האחרונה את שרידי הפלירט שלה עם הדמוקרטיה הליברלית.

רוסיה של ימינו אינה האימפריה הסובייטית לשעבר, ואין לה חלומות גיאופוליטיים דומים, אבל רוסיה עדיין רואה באוקראינה את החצר האחורית שלה. אם גם אוקראינה תיפול לידי משטר דמוקרטי, ליברלי ופרו-מערבי, חלומות הגדולה שנותרו לקרמלין יתפוגגו בבת אחת.

חלק מהרפובליקות של ברית המועצות לשעבר כבר הצליחו להתחמק למחוזות כאלה, החל ברפובליקות הבלטיות, וכלה בגרוזיה, האחרונה שהוכיחה שהיא שואפת לחופש מלא. אבל אוקראינה היא החיץ האחרון בין רוסיה לבין האיחוד האירופי ונאט"ו. אלא שמצד שני, אפילו חלק מהאוקראינים דוברי הרוסית במזרח המדינה כבר אינם יכולים לסבול את משטרו הפרו-סובייטי של הנשיא ליאוניד קוצ'מה, שנתמך על ידי האוליגרכים המקומיים.

מי יתחרה באוליגרכים

בניגוד לעמיתיהם הרוסים, האוליגרכים האוקראינים הם בדרך כלל גם חברי פרלמנט ונהנים עדיין מתמיכת המשטר. קוצ'מה החליט לפרוש, ולבחור לעמו יורש ראוי: ויקטור ינוקוביץ', הזוכה לאמון האוליגרכים. מולו התייצב ויקטור יושצ'נקו, הנשען על בסיס התמיכה של דוברי האוקראינית במערב המדינה. יושצ'נקו מעוניין ברפורמות כלכליות שישברו את מעמדם של האוליגרכים, ובהתקרבות אל אירופה ואל המערב.

הסיבוב הראשון של הבחירות כבר התקיים, ב-31 באוקטובר, וכצפוי, שני היריבים העיקריים הללו עלו לסיבוב השני שיתקיים ב-21 בנובמבר (מבין 20 מתמודדים). זה המקום להזכיר שמערכת הבחירות לא היתה בדיוק החלום הרטוב של דמוקרטיה. משקיפים מערביים והארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE) הגיעו למסקנה שההצבעה לא עמדה בסטנדרטים בינלאומיים (אחרי מוראות הבחירות בארה"ב, האוקראינים יכולים לטעון, אולי, שאצלם הבחירות לכל הפחות יחסיות יותר). התוצאות הכמעט רשמיות (הן פורסמו באיחור של כמה ימים) היו 39.8% לינוקוביץ' ו-39.2% ליושצ'נקו. דובר של האופוזיציה בוועדת הבחירות טען שהתוצאות האמיתיות היו פער של 340 אלף קולות לטובת יושצ'נקו. בעלי בריתו של יושצ'נקו בפרלמנט הכריזו ש"הונאת הבחירות שיזם הממשל לא הצליחה".

בין רוסיה לאוקראינה

יש כמה הבדלים בתרבות הפוליטית בין רוסיה לבין אוקראינה. עיתונאים חוקרים נרדפים גם באוקראינה, אבל האופוזיציה מחזיקה (עדיין?) בעיתונים יומיים חשובים, ויש לה גם תחנת טלוויזיה אחת לפחות. גם באוקראינה עיתונאים חוקרים נרצחים, אבל השערורייה שהתעוררה בעקבות החיסול המפורסם ביותר של עיתונאי כזה בשנת 2000 פגעה קשות בקוצ'מה ובממשלו, בעוד אופוזיציה לנשיא פוטין למעשה לא קיימת.

האוקראינים הם גם עם תוסס בהרבה מן הרוסים האפאתים, מן הסתם בשל הקרבה היחסית לאירופה המרכזית והמערבית: אלפי סטודנטים הפגינו נגד תוצאות הבחירות בתחילת החודש, עם כרזות כמו "כן ליושצ'נקו!" ו"לא לזיופים!".

השמועות על כך שיושצ'נקו הורעל כמה שבועות לפני הבחירות עוררו תסיסה רבתי בקייב. יושצ'נקו עצמו, שנראה גם היום תשוש יחסית למה שהיה לפני כמה שבועות, בעקבות מחלה מסתורית, אומר שהוא בהחלט מייחס סבירות די גבוהה לאפשרות של הרעלה.

כך או כך, ברור שכדי להעלות את ינוקוביץ' לשלטון ב-21 בנובמבר, יהיה צורך בזיופי תוצאות בקנה מידה לא כל כך רחב, לאור התוצאה הצמודה. ייתכן גם שזו הסיבה לכך שהתוצאות הרשמיות העידו על מרוץ צמוד. ויש כאן עוד מלכוד מעניין: מדיניות החוץ של קוצ'מה נזהרה שלא לפגוע באינטרסים האמריקניים, ממש כפי שהיא נזהרה מן הרוסים: אוקראינה שיגרה לעיראק כוח שיטור של 1,500 חיילים במסגרת "כוח הייצוב" ששיגרה פולין, החברה בנאט"ו, לעיראק, והשתתפה גם בעבר בשיגור כוחות לקוסובו ולאפגניסטאן.

נלחמים ונשארים עניים

במילים אחרות, אוקראינה התייצבה למאבק ב"ציר הרשע" של הנשיא בוש, והדיבידנד שהיא עשויה לקבל על כך הוא הימנעות אמריקנית מפיקוח-יתר על הבחירות שלה.

זה אומר שהאוקראינים ימשיכו להיות עניים בהרבה משכניהם הפולנים, עם תמ"ג לנפש של 970 דולר בלבד בשנת 2003, על-פי נתוני הבנק העולמי. מצד שני, הפנסיונרים ימשיכו לקבל מן המדינה את הקצבאות שלהם בזמן, וזו אחת השיטות שבהן החזיק משטרו של קוצ'מה מעמד.

קוצ'מה נבחר לנשיא ב-1994 במקומו של ליאוניד קרבצ'וק, שמאמצי ההפרטה שלו הובילו לשקיעה כלכלית ולאינפלציה דוהרת. גם קוצ'מה לא חולל גדולות ונצורות, אבל כעת, יש לפחות קיום מינימלי. *