קשר משפחתי

הערב תעלה ברשת סדרה חדשה, "משפחת קמיצ'לי", גרסה ישראלית לתוכנית הבריטית המצליחה משפחת קומאר: משפחה הודית שחיה בבריטניה, בונה אולפן תוכנית אירוח בסלון המשפחתי, ומארחת סלבריטאים. ב"מטר הפקות" מנסים כבר כמה זמן לעברת את הסדרה. לפני שנה וחצי ניסו להרים פיילוט כשהמוצא של המשפחה היה ממוצא מרוקני. לא עבד. ניסו עדות שונות, אבל שום דבר לא ממש עבד.

אבל בסוף הבליח במוחם הרעיון הגאוני: במקום ללכת על עדה אחת, נלך על כל העדות. גאוני. וכך באה לעולם משפחת קמיצ'לי. האבא יונה ממוצא טורקי (משה איבגי), מוסכניק, האימא רותי אשכנזייה (שולה חן), כך גם אימה, הסבתא שנוטרת למחותנה על מוצאו הטורקי (ירדן בר כוכבא), הבת אנאבל (נירית בלבן), יקירת האב, והבן רפי (ישראל קטורזה), שהוא עקשן, מורד וסורר, שבמקום להיות מוסכניק למהדרין חולם להיות כוכב טלוויזיה, אז כשאי אפשר כבר עם האובססיה של הבן הבכור, בונה האב לבנו אולפן טלוויזיה בסלון, ובתמורה לכך הוא מסכים שגם הם ישתתפו בתוכנית האירוח שלו, מה שמבטיח שני דברים: סלבריטאים וצחוקים. כל זה, כאמור, מחר ב-21:00 בערב במסגרת שידורי "רשת".

לא גנבנו, אימצנו

יניב מילינרסקי, עורך הסדרה, הגיע מתחום הפרסום לכתיבה טלוויזיונית ("לילה גוב", "פרפר לילה", "מה קשור?") מודה שהקושי היה להסביר את השעטנז של שני ז'אנרים בתוכנית אחת: "היות וזה שילוב של סיטקום ותוכנית אירוח, אז היה צריך להבהיר את זה גם לשחקנים וגם לאורחים. יש סיטקום של כ-15 דקות של התחלה אמצע וסוף, כשבתוכו משולבת תוכנית אירוח שהיא סוג של פרודיה על תוכניות האירוח".

"היה לנו את המקור שזה משפחת קומאר הבריטית, אבל היינו צריכים גם להתאים את זה לגרסה הישראלית שארוכה ב-10 דקות מהגרסה הבריטית,

וגם לפריים טיים ישראלי שהוא הרבה יותר מהיר מהקצב של יאיר לפיד, דודו טופז, או אדיר מילר".

* אז הפרודיה מתרכזת בקצב המהיר של תוכניות האירוח?

"גם, וגם על עניין גניבת הפורמטים, דבר שישראלים עושים כל כך הרבה מבלי למצמץ".

* כן, אבל גם אתם בתוכנית הזאת גנבתם פורמט בריטי?

"לא גנבנו, אימצנו".

* מה ההבדל?

"ההבדל הוא כמו בין לגנוב לבין לייבא".

"אנחנו גם שמים דגש על היחסים בתוך המשפחה, היחס המזלזל של החמה לאב, היחסים המתוחים בין האח לאחות, הבחירה של ההורים; האם בצד של הבן, האב לצד הבת, כשברקע כל הזמן נמצאת הפרובינציאליות של המשפחה, ההתלהבות שלה מהסלבריטאיות, והרצון לגעת באבק הכוכבים".

"הבן רוצה להיות כמוהם ומחשיב את עצמו אחד מהם. הבת מבינה שהם לעולם לא יהיו סלבריטאים ושנשארו רק החלומות ואילו הסבתא, ששום דבר לא מרגש אותה, לא מתביישת לשאול את האורחים כל שאלה שעולה על רוחה".

* יש עוד טעם לצחוק על הריאליטי ותוכניות האירוח? זה לא נורא לעוס?

"דווקא יש מקום. רפי מכריז שוב ושוב שהוא שונא את הז'אנר הנחות הזה. מיאוס יכול ליצור הרבה ביקורת".

זמן מכרז

* אז משפחת קמיצ'לי היא בעצם החוליה המחברת בין תקופת השובע לתקופה טלוויזיונית חדשה?

"לא הייתי לוקח על עצמי כזו אחריות, אבל אני אומר: בואו תראו איפה אתם חיים, ובוא נצחק על זה יחד. זו תוכנית פריים טיים. אין לי יומרות לשנות את פני הטלוויזיה. המטרה היא גם להביא רייטינג, שמה לעשות הוא דבר חשוב, וגם להשיג מה שהנחה אותי בעשיית פרסומות; להיות מרוצה מהתוצאה, שאנחנו נהנה, וגם הצופים".

* איך ההרגשה לעבוד על תוכנית פריים טיים בזמן מכרז?

"מרגישים את זה כל הזמן באוויר. לא מדברים על זה אבל זה כמו עננה בכל מקום. כל משפט שטיפה חורג ועלול להוות סכנה נבדק פעמיים. זה לא מעצבן כמו שזה פרדוקסלי. זה גם פתרון קל לגלוש אליו. כשנתקעים, במקום לחפש פתרון יצירתי אז מתנחמים שצריך להיזהר בגלל המכרז, אז איכשהו יש לזה תרומה קלה מאוד, מאוד, מאוד".

* ואיך הסלבריטאים מעכלים את הז'אנר החדש?

"קשה להם מאוד. הם לא יודעים איך לאכול את זה. השאלות שנשאלות מעמתות אותם בדרך כלל עם שאלות שהציבור רוצה לשאול, רק שהן נשאלות בחוסר טאקט, כמו אגם רודברג שנכנסת לסלון ונשאלת על ידי האחות שתי שאלות: אחת מה המזל שלה ושתיים מה המזל של יהודה לוי.

"בואי נגיד ככה: כל השאלות והסיטואציות המביכות שקורות לסלבריטאים מבוססות על סיפורים אמיתיים שסיפרו לנו השחקנים איבגי, ירדן בר כוכבא ושולה חן. אפשר לומר שהכל מבוסס על סיפור אמיתי".

* יאהבו אתכם?

"יש לי הרגשה שכן. ככל שיעבור הזמן יאהבו אותנו יותר. אני גם מאמין שזה משתפר עם התוכניות. מבחינת התוכנית הראשונה אני מרגשי שהנפקנו מוצר קל לעיכול אבל לא מבייש, שזו היתה משימה קשה לביצוע כשלעצמה".

"בנינו את כל התסריט רק אחרי שהיה לנו קאסט סגור", מעיד הבימאי קובי חבייה. "נירית בלבן, שהיא לדעתי התגלית של התוכנית, מאוד עזרה לנו. היתה לנו בת שגרה בגיל 30 עם ההורים. ואז בנינו סיפור שהיא הבת המוצלחת של אבא שפעם היה לו רשת מוסכים שנקראו "רפאל" על שם בנו שלא רצה להמשיך בדרכו אלא להיות כוכב טלוויזיה, ואז האחות היא זו שתפסה את מקומו ועובדת עם האבא ששינה את שם רשת המוסכים על שמה, אנאבל".

"האבא מאוד מאוכזב מהבן אבל בכל זאת מגשים לו את החלום ובונה לו אולפן בסלון הביתי. באולפן רואים את האופי של האב: כל האולפן בנוי מחלקי מכוניות ואביזרים מאנקרה; ואילו רפי הבן נקרע בין רצונו להיות כוכב לבין רצונו לרצות את האב. מאוד חשוב לנו, ולא משנה כמה מופרכות ההתרחשויות, שהיחסים בתוך המשפחה יהיו אמיתיים ויעוררו הזדהות". *