כל שנה אותה פיסקה בתקציב מע"ץ

הפריסה על תוכניות שאין סיכוי להשלים בזמן סביר, בגלל קמצנות האוצר, יחד עם הבזבוז הנובע מן הסחבת ומן הנדיבות כלפי הקבלנים, מאלצים את מע"ץ מלכתחילה לסלול כבישים ברמה ירודה, כלומר, כבישים שעלות האחזקה הצפויה בהם תהיה גבוהה במיוחד - בתנאי שמישהו באמת יתחזק את הכבישים הללו. אבל אין כסף. יש השלמה עם השיטה הישראלית. ויש קורבנות בנפש לשיטה הזאת, קורבנות מכל הסוגים

בשבוע שעבר דיברו הרבה על האשמים במותו של המהנדס יצחק הרשקוביץ, איש מע"ץ. ערוץ 2 שהיה אולי חד-צדדי? מערכת המשפט שגם עינתה את הדין וגם התירה את פרסום התחקיר בטלוויזיה? למעשה, במותו של יצחק הרשקוביץ אשמה השיטה הישראלית הנודעת: סמוך! זה בסדר! כאילו! ישראבלוף!

היחידה הקרויה עדיין מחלקת עבודות ציבוריות או מע"ץ, כמו בזמן המנדט הבריטי, עובדת בכל השנים בשיטה הישראלית, שירשנו מן האימפריה העותומנית תוך דילוג על האימפריה הבריטית. במקום להציב יסודות ולחזק את המבנה, מסתירים את הסדקים בטיח.

הנה, למשל, הנושא שהביא לאסון הקטלני, שהביא את מר הרשקוביץ לבית המשפט - נושא האחזקה. לפני יותר משלושים שנה החליטו במע"ץ, שצריך לטפל בכבישים מרובי המהמורות בצורה מסודרת. הם הזמינו סקר הנדסי וגם קיבלו דוח מפורט, גדוש נוסחאות ומספרים, שאפשר לסכמו בעברית קלה במילים הבאות: כדי להחזיק כהלכה קילומטר של כביש צריך להשקיע כך וכך שקלים (אז עוד דיברו על לירות...); אם הכביש מזופת, בשני המובנים של המונח, כלומר מכוסה אספלט אבל מחורבן, לא די ב"כך וכך" שקלים כדי לתחזק אותו כהלכה, צריך להשקיע בו "כך וכך" כפול שתיים.

ומה קורה אם שוכחים לתחזק את הכביש? על זה נאמר: אם תעזבני יום - יומיים אעזבך! כלומר, אחזקת הכביש תעלה יותר ויותר אחרי כל שנה של הזנחה, ושיעור ההכפלה של העלות הנדרשת יהיה גבוה יותר ויותר, יחסית למספר שנות ההזנחה.

הדוח הוגש ומה קרה? בשטח לא קרה כלום, אבל קרה משהו בדברי ההסבר המצורפים בכל שנה לתקציב הזעום של מע"ץ. בכל שנה מוצאים בדברי ההסבר את הקטע הבא: "לצורך קביעת המדיניות התקציבית לנושא אחזקת רשת הכבישים הוכן סקר הנדסי-כלכלי. אחד הממצאים המרכזיים של הסקר הינו, שעלות השיקום משתנה בצורה מעריכית כתלות במצב המיסעה. כלומר, ככל שמצב פני המיסעה גרוע יותר, עלות השיקום גבוהה יותר, ומכאן שאין יתרון כלכלי בדחיית הוצאות לשיקום המיסעה".

פיסקה זו מופיעה בכל שנה. כסף לאחזקה אינו מופיע. אבל בשנים האחרונות נוספה לדברי ההסבר גם הפיסקה הבאה: "בשנת 1999 הושלמו ההכנות להפעלת מערכת ניהול מיסעות לכל מצאי הכבישים שבאחריות מע"ץ. המערכת תאפשר אופטימיזציה של ההשקעה באחזקה ובשיקום הכבישים".

אז יש כבר מערכת. אבל כסף - אין. בעצם, ב-2005 אולי יהיה. מנכ"ל מע"ץ המחודשת, אלכס ויז'ניצר, אמר, שבשנה הבאה לא יתחיל לסלול כבישים חדשים. יהיה לו כסף לאחזקה. אם האוצר ייתן לו, כמובן.

זוהי התמונה, אבל לא התמונה השלמה. מלבד כותב הטורים הללו, הנוהג לעיין בספרי התקציב מתוך חיבה למדע בדיוני, התעניין גם מבקר המדינה באחזקת הכבישים. הנה, למשל, בדוח שהגיש באפריל 2002 כתב המבקר, בין השאר:

"פיתוח הרשת אסור שיהיה על חשבון תחזוקתה. אולם בתקציב בפועל היא הקטינה לרבע את תקציב התחזוקה והגדילה לשלושה רבעים את תקציב הפיתוח... המשרד הראשי של מע"ץ אחראי לקיום מעקב ובקרה שיבטיחו ביצוע יעיל, איכותי וחסכוני של עבודות התחזוקה... הועלה כי למעט בקרה תקציבית על ניצול התקציבים אין המשרד הראשי מקיים בקרה על איכות עבודות התחזוקה, יעילותן וחסכוניותן... מע"ץ צריכה לעקוב אחר הידרדרות איכותה של רשת הדרכים ולתחזק אותה במועד המתאים...".

בדוח שהגיש באפריל 2003 עסק מבקר המדינה באופן ספציפי בדרכי הגישה ודרכים מקשרות ומצא, בין השאר, את הדברים הבאים: "דרכים אלה אינן מתוחזקות כנדרש והמצב הפיזי והבטיחותי של רובן לקוי... משרד הפנים, משרד התחבורה ומע"ץ תקצבו תחזוקה ושיקום של דרכי גישה ודרכים מקשרות מתקציבים אינם מיועדים לכך... מע"ץ מימנה שיקום מתקציבים המיועדים לתחזוקה רשת הדרכים שבאחריותה...".

בקיצור, הכסף מועט והבלגן רב. ואפשר להוסיף: בגלל הלחץ - הפוליטי לעתים - מתחילים לסלול כבישים שאין סיכוי לגמור בזמן סביר. מע"ץ מעבירה כסף מתקציב האחזקה לתקציב הסלילה, מפני שעד עכשיו לא היה למנהליה אומץ להגיד לשרי הממשלה: עד כאן!

מאחר שתקציב האחזקה זעום מלכתחילה, אי אפשר להעביר ממנו הרבה להתחלת סלילה של כבישים חדשים, שלא ייגמרו בקדנציה שבה היה הלחץ. ומאחר שגם תקציב הפיתוח זעום, קורים כמה דברים: כביש שאפשר לסלול במשך שנה נסחב שבע שנים. שלא לדבר על 15 הקילומטרים של הכביש מצומת השרון לחדרה, שסלילתו נמשכה 15 שנה - כל שנה קילומטר באחד הכבישים המרכזיים בארץ!

כאשר מוכנים להתפרס - בלי כסף - על 60 או 70 פרויקטים, הבלגן חוגג באמת. הכביש או המחלף עולים עשרות אחוזים יותר מכפי שנקבע בחוזה. בשבוע שעבר הוזכר כאן התחקיר של "גלובס", שפירט את החריגות בתשלומים לקבלנים, וגם צוין, שדווקא במחוזו של הרשקוביץ המנוח, מחוז הצפון, החריגות היו מעטות. כשהתקציב הזעום מתבזבז בחלקו על חריגות ובחלקו על הצורך לעשות אותה עבודה פעמיים ושלוש, מפני שהכביש נזנח באמצע סלילתו בגלל הלחץ להתחיל בסלילת כביש אחר, הכסף לאחזקה נגמר הרבה לפני שבוצעו אפילו פעולות האחזקה החיוניות לבטיחות הנוסעים.

גם על כך עומד מבקר המדינה בדוחות שלו. הנה, למשל: "לחלקלקות הכבישים יש השפעה מכרעת על בטיחות הנסיעה... מתכנית החומש 2001-2005 עולה כי בשנת 2001 נותרו עדיין 32 ק"מ הדורשים טיפול נגד חלקלקות... רק במארס 2001 פרסמה מע"ץ מכרז לשטיפת מיסעות, אולם במועד סיום הביקורת, ספטמבר 2001, טרם נשטפו המיסעות ודבר זה פוגע בבטיחות רשת הדרכים... לא נמצאו במפרטי מע"ץ הנחיות לתכנון ולביצוע עבודות קרצוף שנועדו למנוע החלקה...".

הפריסה על תוכניות שאין סיכוי להשלים בזמן סביר, בגלל קמצנות האוצר, יחד עם הבזבוז הנובע מן הסחבת ומן הנדיבות כלפי הקבלנים, מאלצים את מע"ץ מלכתחילה לסלול כבישים ברמה ירודה, כלומר, כבישים שעלות האחזקה הצפויה בהם תהיה גבוהה במיוחד - בתנאי שמישהו באמת יתחזק את הכבישים הללו. אבל אין כסף. יש השלמה עם השיטה הישראלית. ויש קורבנות בנפש לשיטה הזאת, קורבנות מכל הסוגים.