פאסון מאחורי הפסלון

ביום ראשון העניקה הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל-אביב בפעם הראשונה תואר "עמית כבוד הפקולטה". תואר יוקרתי זה, המראה את ההערכה ואת הכבוד שרוכשים אנשי האקדמיה על הישגיו המקצועיים של אחד מעמיתיה, הוענק לבמאי משה מזרחי. סדרת הנאומים במעמד ביטאו במעט מילים את חשיבותו של מזרחי לתרבות הישראלית, אבל הוא קיבל את התואר בצניעות רבה והמעיט במילים, "מאוד מרגש אותי ללמד באוניברסיטה. אני אדם שעזב את הלימודים בגיל 14 ולא חזר אליהם, ומה שלמדתי הוא משהו אחר..."

הבמאית מיכל בת אדם, שהחלה את הקריירה שלה כשחקנית בסרטיו של מזרחי, והיום אשתו, השוותה את כשרון הבימוי של בעלה לזה של מנצח תזמורת. היא אמרה שכמו שמנצח מכיר כל תו ביצירה המוזיקלית שהוא עובד עליה, מזרחי מכיר כל תו בנפש האנושית: "הוא מבין את המוזיקה של הבן אדם, זאת שמנגנת בתוך כל אחד, ויודע להדריך את השחקן כדי לגרום לו להוציא את המוזיקה הזאת מתוכו".

מזרחי היה חלוץ וחדשן מהרבה בחינות. מזרחי היה הראשון שהציג את דמות המזרחי, יהדות ספרד, בצורה מורכבת בסרטי דרמה. סרטיו "אני אוהב אותך רוזה", "הבית ברחוב שלוש" ו"אבו אל בנת", היו מהיחידים שנתנו ביטוי לעולם היהדות הספרדית מבלי להיות סרטי בורקאס. הוא נתן תפקידים דרמטיים גדולים לשחקנים כמו גילה אלמגור, יוסף שילוח ושייקה אופיר.

בנוסף, מזרחי היה חלוץ בשיטת הקופרודוקציות בארץ. היום כמעט כל במאי שרוצה לעשות סרט בישראל מחפש משקיעים אירופים ("חתונה מאוחרת", "אור", "מתנה משמיים", "ללכת על המים" וכו'), אבל מזרחי סלל את הדרך לשיטת העבודה הזאת לפני למעלה מ-30 שנה כשהפיק את סרטיו בשיתוף עם גורמים צרפתיים. מזרחי השתתף פעמיים בפסטיבל קאן היוקרתי, והוא הבמאי הישראלי היחיד שזכה בפרס האוסקר האמריקני לסרט הזר הטוב ביותר. באמצע שנות ה-70 נסע מזרחי לצרפת ושם ביים את "כל החיים לפניו" עם סימון סניורה ועל פי רומן מאת רומן גרי (אמיל אז'אר). הסרט הטיס אותו לארה"ב והביא לו תהילה עולמית.

במשך ערב ההוקרה הוקרן סרט דוקומנטרי קצר שעשה נסים דיין על מזרחי לפני כ-8 שנים. כל מה שנאמר בנאומים לא הצליח להגיע לעוצמה של תמונה אחת מתוך הסרט; מצלמתו של דיין מתמקדת במדף בבית של משה מזרחי. המצלמה נעה שמאלה באיטיות, ולאט לאט חושפת פסלון אוסקר שעומד לו באמצע הסלון של משפחה ישראלית. זה רגע עצום, מזרחי עשה לפני 25 שנה מה שבמאים היום בארץ רק חולמים להגשים.