פיזור: כמה מניות צריך ואיך לשלב אג"ח?

בשבוע שעבר התייחסנו לשאלת הפיזור מנקודת המבט של ניצול הזדמנויות. אם תיק המעקב שלנו יכיל מבחר נכסים פיננסיים, אזי היכולת שלנו לאתר הזדמנויות השקעה ולהחליף נכסים יורדים בנכסים עולים תשתפר.

השבוע נרחיב את הדיון בשאלת פיזור תיק ההשקעות, שאלה שהיא אחת המרכזיות בתכנון תיק.

הרעיון המרכזי של פיזור, כפי שנהגה בעבודת הדוקטורט של מרקוביץ, הוא שפיזור מפחית את הסיכון הנחוץ לצורך השגת תשואה מסוימת. כאשר מדובר במניות, פיזור מפחית את מה שנקרא חשיפה לסיכון ספציפי הכרוך בהשקעה במניה הבודדת.

סיכון ספציפי הוא הסיכון הנובע מפעילות החברה עצמה, להבדיל מסיכון שיטתי הנובע מהתנהגות השוק. כאשר משקיעים במניה בודדת, לוקחים גם סיכון שיטתי וגם סיכון ספציפי. כאשר משקיעים בכמה מניות מענפים שונים, החשיפה לסיכון ספציפי קטנה והסיכון של התיק מתקרב לסיכון השוק כולו. כאשר מערבבים כמה שווקים בתיק, גם המונח סיכון שוק מקבל מימד אחר. כעיקרון, ככל שיהיו יותר מניות בתיק מענפים שונים ומשווקים שונים, הפחתת הסיכון תהיה טובה יותר. אבל, ישנן שתי סיבות שבגללן לא כדאי להחזיק כמות גדולה מדי של מניות.

הסיבה האחת, אליה התייחסנו בשבוע שעבר, היא שאנחנו לא דוגלים בתיק פאסיבי. אנחנו רוצים להחזיק מניות עם מומנטום חיובי הנמצאות על גל עולה ולהשמיט מניות יורדות. אין שום היגיון בתיק שיש בו 20 מניות עולות ו-20 מניות יורדות. כמות גדולה של מניות אינה מאפשרת מעקב אחרי כל מניה בתיק, שלא לדבר על ניהול במקביל של רשימת מעקב - הזדמנויות. לכן, צריך שיהיו בתיק כ-10 מניות מענפים שונים. כך יושג פיזור אבל יתאפשר ניהול.

הסיבה השנייה היא עניין פשוט של עלות-תועלת. מעבר ל-10 מניות שונות, התועלת בהוספת כל מניה היא נמוכה יחסית ואינה מצדיקה את ההשקעה הכרוכה בכך. כמובן שמספר המניות הוא גם פונקציה של גודל התיק. תיק גדול יכיל יותר מ-10 מניות. 30 מניות זה כבר מספר יפה לכל הדעות, כמובן מענפים שונים.

לפני שנתעמק עוד בשאלת פיזור תיק המניות (בשבוע הבא), נשאלת השאלה מה עם אג"ח. האם ואיך מפזרים תיק בין מניות לאג"ח?

האם אג"ח הן השקעה בטוחה?

רבים חושבים כי אג"ח הן השקעה בטוחה וכי פיזור תיק בין מניות לאג"ח מפחית סיכון. אבל, לפני שממהרים להשקיט חרדות פיננסיות על ידי פיזור התיק על פני מספר איגרות חוב, יש לזכור כי לאג"ח שני סיכונים: סיכון פירעון (הסיכון שהמנפיק לא ישלם) וסיכון העלאת ריבית. סיכון הפירעון רלבנטי לאג"ח חברות, לאג"ח מוניציפליות ולאג"ח של ממשלות לא יציבות/אמינות.

סיכון העלאת הריבית משמעו שכאשר הריבית במשק עולה, מחירי האג"ח יורדים. ככל שהאג"ח היא לטווח ארוך יותר לפדיון, הירידה במחירה כתוצאה מהעלאת ריבית היא משמעותית יותר. לכן, מי שמחזיק אג"ח ארוכות (7 שנים ומעלה) חשוף מאוד להעלאת ריבית ויכול לראות את תיק האג"ח שלו יורד גם 10% ויותר. ככלל, אג"ח הן יותר מסוכנות ממה שמרבית האנשים חושבים. יש כמובן עוד סיכון בהשקעה באג"ח והוא סיכון האלטרנטיבות: הסיכון שהמניות יעלו יותר.

איך לשלב השקעות סולידיות?

ראינו ששילוב לא מקצועי של אג"ח בתיק עשוי שלא לספק את הסחורה של הפחתת סיכון. למשל, תיק המשלב בין מניות לאג"ח ארוכות יסבול פעמיים מהעלאת ריבית.

פעם בגלל הירידה בשערי המניות ופעם בגלל הירידה בשערי האג"ח. לכן, שילוב אג"ח בתיק צריך להיעשות רק כאשר התנאים בשלים לכך: הריבית גבוהה וצפויה לרדת.

במקרים אחרים, המשקיע הלא מקצועי - רצוי שישקיע בפיקדונות קצרי מועד (מט"ח או שקלים) או בפיקדונות עם ריבית משתנה העולה כאשר הריבית עולה. גם קניית קרנות אג"ח לא תפתור את הבעיה בחלק גדול מן המקרים, שכן הקרנות אינן קרנות גמישות והן מחויבות להשקעה באג"ח מסוג מסוים.

כך גם שילוב בין אג"ח מסוגים שונים - שקלים, מדד, מטבעות שונים - הוא לא נכון משום שפעמים רבות, כאשר אפיק אחד עולה, השני יורד. המסקנה היא שההשקעה באג"ח צריכה להיות דינאמית, ממוקדת ומותאמת לתנאים המשתנים ובוודאי שאינה מהווה כרית ביטחון.

בשבוע הבא נרחיב על פיזור תיק המניות. *

ziv@markettrekker.com