אירופה כולה נגדנו

האקדמיה האירופית לקולנוע חילקה אמש פרסים. המועמדים הישראלים חזרו הביתה בידיים ריקות. לא נורא, לפחות יש לנו פרס נובל > דן פיינרו

האקדמיה האירופית לקולנוע חילקה אמש את הפרסים שלה בברצלונה. הפתעות גדולות לא היו שם, גם לא התרגשות גדולה. אולי משום שהציפיות גם הן לא היו גדולות מדי.

הסרט בעל מספר המועמדויות הגדול ביותר, "Head on" של פתיח אקין הגרמני ממוצא תורכי, זכה אמנם לפרס אחד בלבד, אבל החשוב מכולם: "סרט השנה באירופה", גם של המבקרים וגם של הקהל. מי שראה וודאי יודע שהוא מלא כוונות טובות, בוטה וצרחני. אם זה הטוב ביותר שאפשר להוציא מאירופה, אז לא פלא שהתעשייה שלה בצרות. טוב שדעת האקדמיה אינה מחייבת אף אחד חוץ מחבריה. המפסיד הגדול, שלא בצדק, הוא "ויירה דרייק" של מייק לי.

כידוע, השנה לראשונה צורפה ישראל כחברה באקדמיה, אולם אף אחד מהסרטים והמועמדים הישראליים שהעפילו לשלב הגמר לא חזר הביתה עם גביע; הבמאית קרן ידעיה לא זכתה בקטגוריית תגלית השנה על סרטה "אור", השחקניות אסי לוי (שהיתה מועמדת לפרס השחקנית הטובה ביותר על "אבנים") ושרה אדלר הפסידו לפנלופה קרוז, שאותה אפשר לראות בישראל בסרט האיטלקי "לא לזוז". גם הסרט התיעודי "מחסומים", לא זכה.

במאי השנה באירופה הוא אלחנדרו אמנבאר, שקיבל את הפרס על "הים שבפנים"; איש משותק מהצוואר ומטה, מרותק למיטה 27 שנים ומבקש זכות לשים קץ לחיים שאינם חיים. ההישג העיקרי של אמנבאר, הכוכב העולה של הקולנוע הספרדי, הוא עבודתו עם השחקנים, שהם כולם מצוינים. ואכן, כצפוי, פרס השחקן הטוב ביותר הוענק לשחקן הראשי שלו, חוויאר בארדם. בארדם, גברתן המוכר מסרטים ספרדים רבים (למשל "בשר ודם" של אלמודובר), הצליח, בתצוגת משחק מרשימה, לנטרל את הגוף ולהשתמש בפנים ובקול בלבד.

עוד בחירה שלא הפתיעה: שחקנית השנה אימלדה סטאונטון בזכות "ויירה דרייק" המרגש, בו היא מגלמת אישה שנשלחת לכלא על שעזרה לנשים בצרה להיפטר מהריון לא רצוי. היה ברור לחלוטין שאין אף אחד שמתקרב באיכויות המשחק אליה ואל לבארדם.

פרס התסריט הלך לאנייס דז'אווי וזאן-פייר באקרי על "הסתכלו עלי" (הם גם משחקים יחדיו בסרט); ללא ספק התסריט השנון, המבדר והמפוקח ביותר מבין כל אלה שהתחרו. הסרט זכה כבר בפרס זהה בפסטיבל קאן.

עוד הישגים ידועים מראש: הצילום של "הנערה עם עגילי הפנינה" היה מושלם מכדי לא לקבל פרס (הצלם הוא אדוארדו סרה). למוזיקה היה תפקיד חיוני מדי בלהיט הצרפתי "כשהנערים שרים" מכדי שיתעלמו מתרומתה (המלחין והמנהל המוסיקלי הוא ברונו קולה).

מי שגבר על "אור" בקטגוריה של סרטי ביכורים הוא "נערים שכאלה", המספר על הקלות שבה מתגלגלים נערים משכונות העוני, גם הטובים שבהם, לזרועות הפשע. קצת לא הוגן הפרס הזה, כי שני הבמאים, האחים אנדריאה ואנטוניו פראזי, נראים שניהם כאילו הם מתקרבים לגיל 60. לא בדיוק טירונים.

ניתנו גם פרסים על מפעל חיים לקארלוס סאורה הספרדי, שנמצא דווקא בנקודת זמן שבו הקריירה שלו זוהרת, ולליב אולמן, שהייתה מסוגלת בהחלט להתחרות על פרס השחקנית הטובה ביותר של השנה אילו רק היה אינגמר ברגמן מרשה לסרטו האחרון, "סרבנד" להשתתף בתחרות. ברגמן העקשן טוען שמדובר בסרט טלוויזיה ולא קולנוע, אבל אולמן בכל זאת זכתה בעיטור כבוד. את פרס הביקורת האירופית קיבל, ובצדק, הבמאי היווני תיאו אנגלופולוס על "השדה הדומע". אגב, המפיץ שצריך היה להציג את הסרט בישראל התחרט ברגע האחרון. *

צרו איתנו קשר *5988