המעבר בין עזה ליש"ע: עדיפים כבישים קיימים בשל שיקולי סביבה

עיקר השיחות בין גורמים ישראלים לגורמים פלשתינים הן לפי שעה על רכבת, רעיון של ראש הממשלה, אריאל שרון, שתקשר בין עזה לרצועה ותאפשר להעביר אנשים וסחורות. ברקע עולה וצפה חלופת הכביש הבטוח אותו הגה צוות שמינה השר לפיתוח איזורי לשעבר, שמעון פרס.

לאחר הצטרפות מפלגת העבודה לקואליציה, תוכנית ההתנתקות תזכה לתנופה נוספת, ואין ספק שרעיון המעבר יקבל דחיפה.

חלופת הרכבת של שרון מבוססת על תוואי הרכבת הקיים, אליו יתווספו שני קטעים: קטע אחד מזיקים לעזה, שאורכו 10 ק"מ, וקטע נוסף מכפר סבא לטול כרם.

שוללי חלופה זו טוענים שהיא נעדרת גמישות, היא מחייבת הטענת סחורות ופריקתם לקרונות, תהליך שהוא ארוך ומסורבל, ומקשה על תנועת אזרחים.

מנגד מוצעת חלופת כביש, שגובשה על-ידי צוות שמונה ב-2000 על-ידי המשרד לשיתוף פעולה איזורי. הצוות בו 20 נציגי ממשלה, ובהם מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, ד"ר אלון ליאל, יועץ השר לשעבר רפי בנבנישתי, המשמש כיום כיועץ השקעות לבנק העולמי, המדען הראשי של משרד התשתיות פרופ' מיכאל בייט, מנכ"ל חברת כביש חוצה ישראל, יהודה כהן, ואחרים.

לדברי בנבנישתי, אחד הרעיונות שהועלו בפני הצוות היה סלילת כביש על עמודים, בדומה לזה שבפלרמו סיציליה, הנמשך לאורך 130 ק"מ. על-פי הערכה, עלות כביש כזה למעלה ממיליארד דולר ולכביש צפויה התנגדות מצד ארגונים ירוקים בשל פגיעתו בנוף. הפוליטיקאים מעדיפים את חלופת הכביש העילי כי הוא אינו נוגע באדמה ישראלית ולכן לא יהיו תביעות בעלות על הקרקע.

חלופה נוספת, אותה אימצה הוועדה בסופו של דבר היתה סלילת כביש אגרה משוקע בן בית חנון לתרקומיה, בעלות של 350-400 מיליון דולר. על-פי הצעת בייט, ניתן יהיה לנצל את תוואי הכביש להעברת תשתיות כגון חשמל, מים, גז ותקשורת בין עזה לגדה.

הפרויקט הוגדר ככביש אגרה, בריבונות ישראלית ובשימוש פלשתיני, שיבנה בשיטת BOT או PFI. במטרה להפוך את הכביש לכלכלי, תינתן לחברות הבונות את הכביש אפשרות להקים איזורים מסחריים, ביניהם, תחנות דלק, מסעדות, קניונים מרכזי שירות ועוד.

במקביל הציעה הוועדה לבחון את סוגיית הכביש כפרויקט כלכלי-מסחרי משותף, בעל פוטנציאל לתרום לשלום וליחסי הכלכלה בין ישראל והפלשתינים.

על הבעיה הביטחונית הוצע להתגבר באמצעות הקמת נקודות בדיקה לאנשים, כלי רכב, משאיות וסחורות, במטרה לאפשר תנועה שוטפת ככל האפשר. לאורך הציר יתוכננו אפשרויות לכניסת ויציאת רכב חילוץ והצלה וכן רכב ביטחון, בטיחות ותחזוקה.

בהצעה הועלו גם שתי סוגיות משפטיות - תביעה פלשתינית אפשרית לריבונות במעבר וזכות SERVITUDE - שיעבוד קרקע וזיקת הנאה - דרישת זכויות עקב השימוש, שהסדרי המעבר עלולים ליצור.

כתשובה לסוגיה זו הציע הצוות לקבוע בהסכם בין הצדדים, שבהסדרים בעניין המעבר אין כדי לגרוע מריבונות ישראל ואין הם מהווים זכות קרקעית. עוד נקבע, שהמעבר יוגדר כהסדר זמני שיש צורך לחדשו מעת מעת, וכי על המעבר להיות כפוך לחוק הישראלי.

באשר לשיקולים הסביבתיים קבע הצוות, שיש לתת עדיפות לשימוש בכבישים ובמסילות ברזל קיימות. לכן הצמדת המעבר העתידי לתוואי הקיים של כביש 4 וכביש 35 היא החלופה המועדפת. חסרונה של חלופה זו נובע מכך שהתוואי ארוך יחסית ועובר בקרבת קריית גת וישובים ישראלים רבים נוספים.

הוועדה הדגישה, שקיימת התנגדות מוחלטת לכביש משוקע בתוואי שקמה-אדורים, שהוא תוואי חדש העובר באיזור בעל רגישות נופית גבוהה ביותר וחוצה שמורת טבע מגוונת - ביוספרית. עוד נקבע שכביש 33 מעזה לחברון חוצה איזורים רגישים, ולכן ניתן לשפר את התוואי עם הסטתו דרומה, ממעבר קרני לנתיבות, לאורך כביש בית קמה, שיתחבר לכביש העובר בסמוך ליישוב דבורה ומשם לשומריה.

אמנם מוקדם לדעת איזה מהרעיונות יתגשם בסופו של דבר, אם בכלל, מה שבטוח הוא שכבר כיום מתחילים גורמים פלשתינים, הבנק העולמי - שחיבור בין עזה ליש"ע מופיע בתקציבו, המדינות התומכות וגם חברות פרטיות לגשש בין הצדדים להקמת הפרויקט.

לדברי ליאל, הוא קיבל בשבועות האחרונים פניות ממספר גורמים המבקשים לעיין בעבודה שהכין הצוות, מתוך תקווה ליישם את הפרויקט.