הכשרון של מר היילי

ב-24 בנובמבר השנה נפטר הסופר ארתור היילי בגיל 84 . "שאיפתו הגדולה ביותר הייתה תמיד לראות את שמו על ספר", אמרה אשתו. הוא אכן השיג זאת. 11 ספרים בלבד כתב היילי בחייו, רובם המוחלט רבי מכר עצומים שפורסמו ב-40 שפות ונמכרו ב-170 מליון עותקים. רובם גם הפכו לסרטים ולסדרות טלוויזיה, והפכו את היילי למיליונר, אחד הסופרים המצליחים בעולם והראשון שזכה בכל ספר למקדמה של מיליון דולר - למרות עיקומי האף של המבקרים.

כל הספרים של היילי עסקו בסביבה מסחרית ותעשייתית שונה, והוא תיאר אותם בצורה חיה שדיברה למיליוני קוראים שהרגישו שהם לא רק נהנים אלא גם לומדים. נדמה שזה היה אחד מסודות הצלחתו. הוא אולי הסופר היחיד שיצר שני ז'אנרים שונים ומצליחים: האחד בספרות והאחר בקולנוע. בספרות הוא יצר את ז'אנר "הרומן העובדתי", שבו הקים לתחייה נושאים יבשים ומשעממים לכאורה - בתי חולים, בתי מלון, נמלי תעופה, בנקים, תעשיית התרופות וכו', הפך אותם למרתקים, והכל, כפי שהדגיש, "בהתבסס על המציאות ואנשים אמיתיים".

בקולנוע יצרו העיבודים לספריו של היילי את ז'אנר סרטי האסונות שהיה דומיננטי בארה"ב בשנות השבעים, עם סרטים מצליחים כמו "המגדל הלוהט" ו"רעידת אדמה", שכולם התבססו על הנוסחה המנצחת שיצר היילי.

הסיפורים של היילי תיארו בדרך כלל כיצד אדם רגיל וממוצע, מנהל או רופא, לעולם לא דמות נוצצת כמו סוכן חשאי, נאלץ לפתע לטפל במצב משברי בלתי צפוי לחלוטין ומורט עצבים. המתח עוד הוגבר על ידי מגוון סיפורי המשנה ודמויות סטריאוטיפיות רבות שסיפוריהם נראו כאילו הם לקוחים מאופרות סבון. הקורא יכול היה להזדהות עם אותו אדם שגרתי שמתמודד עם בעיה או שורה של בעיות שנראה שהן גדולות מכוחותיו, אך לבסוף, באורח פלא, תמיד מצליח. מאז חיקו אותו סופרים רבים כמו ג'פרי ארצ'ר ופרדריק פורסייט, שהפכו לסופרים של רבי-מכר הודות לשיטה ולנוסחה הספרותית שהיילי יצר.

גם אני יכול!

אפשר אולי גם להשוות את ספריו לתוכניות הריאליטי הטלווזיוניות של היום, שפועלות על בסיס זהה בתיאור ריאליסטי כביכול של של אנשים מן הישוב שמוצאים את עצמם לפתע בנסיבות יוצאות מהכלל.

היילי מעולם לא זכה לאהדת המבקרים. אחד מהם העיר: "ספר של היילי נמכר ב-34 שפות אולי בגלל שהוא ניתן לקריאה רק באיסלנדית או באורדו". הסופר והמבקר אנתוני ברג'ס כתב עליו: "ציבור הקוראים מחפשים ספרים על סקס, אלימות ומידע קשה. את כל זה הם מקבלים מארתור היילי, שהדמויות שלו דנות בפירוט ובעמקות בניהול מלונות בזמן שהם בוגדים בנשותיהם ולפני שהם חוטפים מכות". המבקרים התלוננו שהוא משתמש בכל הפרטים הריאליסטיים כהסוואה לחוסר כישרונו הספרותי, אבל לקוראים לא היה איכפת. הם קראו אותו בשקיקה.

הוא החל את קרירת הכתיבה שלו ככותב תסריטי מתח לטלוויזיה הקנדית. ספרו הראשון לא באמת נכתב על ידיו, אלא התבסס על תסריט טלוויזיה שעלה במוחו בעת טיסה בין עירונית בקנדה ב-1955: היילי שאל את עצמו מה יקרה למטוס שבו שהה אם שני הטייסים שבו יאכלו אוכל מורעל. כשירד מהטיסה היה לו רעיון לסיפור שלם, אותו כתב במשך תשעה ימים כתסכית טלוויזיה מצליח עבור הטלוויזיה הקנדית בשם "טיסה בצל סכנה" (שבו כיכב ג'מס דוהאן, שמאוחר יותר כיכב כמהנדס סקוטי בסדרה "מסע בין כוכבים"). התסריט הפך גם לסרט מצליח בשם "שעת האפס".

הספר, שהופיע ב-1958, נכתב בידי סופר מקצועי בשם ג'ון קסטל שרק נעזר בהיילי חסר הניסיון. הספר הפך לרב-מכר. "כשקראתי את הספר", סיפר היילי מאוחר יותר, "כעסתי על עצמי: מדוע לא עשיתי זאת בעצמי?"

היילי החליט לבדוק אם הוא יכול לעשות את זה לבד. הוא הצליח. הספר הראשון שכתב בעצמו, "האבחון הסופי " (1959), עסק ברופא שגורם בטעות למות ילד עם דיאגנוזה שגויה, והתבסס גם הוא על תסריט לטלוויזיה ביחד עם מחקר עמוק של היילי בבתי חולים. הספר היה לרב מכר גדול, אך הספר הבא השלו, "הדרגים הגבוהים" (1960) היה שונה. זה היה מותחן פוליטי המתרחש בעתיד הקרוב שבו קנדה מתאחדת עם ארה"ב מפאת הפחד מהאיום הקומוניסטי. דווקא הספר הזה לא היה רב מכר גדול, אולי בגלל נושאו העתידני מידי.

למרות שהיילי, כפי שהעיד על עצמו, חיבב את הספר הזה יותר מאת שאר הספרים שכתב, הרי שהוא למד את הלקח: על מנת להצליח הוא חייב לכתוב בעתיד על נושאים ריאליסטיים מחיי היום-יום, בצורה שתיראה אמיתית ודוקומנטרית עד כמה שרק אפשר".

ואכן, הספר הבא שלו כבר היה שונה. "המלון" (1965) הפך לרב מכר ענק והפך גם לסרט בכיכובו של רוד טיילור, ולאחר מכן גם לסדרת טלוויזיה מצליחה, ותיאר יום בחייו של מנהל בית מלון שמתמודד עם שורה של משברים בלתי צפויים. היילי טען שבזמן התחקיר קרא לא פחות מ-27 ספרים על תעשיית בתי המלון, והספר הפך מאז לספר לימוד בבתי ספר למלונאות.

ספרו המפורסם ביותר היה כנראה "נמל תעופה" (1968), וגם הוא הוסרט ב-1969 בליהוקם של ברט לנקסטר ודין מרטין. מבקר אחד כינה את הסרט "הסרט הטוב ביותר של שנת 1944", מה שלא מנע ממנו כמובן להפוך לשובר קופות. גורל דומה היה לשאר הספרים שכתב בחייו.

הבחור השקיע

להיילי הייתה שיטת עבודה דקדקנית ופרטנית: לכל ספר הוא הקדיש שלוש שנים של עבודה בממוצע. חצי מהזמן הוא הקדיש לתחקיר וראיונות עם עשרות מרואיינים מהתחום אותו ניסה להקיף בספר. המרואיינים לא תמיד אהבו את התוצאה. 18 חודשים נוספים הוא היה משקיע בכתיבה.

גם אישתו גילתה כישרון ספרותי. היא כתבה ספר על חייהם המשותפים בשם "התחתנתי עם רב מכר". היילי נטש לבסוף את הכתיבה בגיל 77 אחרי ספרו ה-11. כמיליונר יכול היה היילי להרשות לעצמו בית מפואר בבהאמה (לשם נמלט במפני המיסים בארה"ב ובאנגליה שניקו לטענתו 90% מהכנסותיו), וחי וחיים שרק מעט מאוד סופרים יכולים או מעוניינים להרשות לעצמם, בוודאי אם לוקחים בחשבון את הכמות הלא גדולה מדי של ספרים שכתב.

ספריו והסרטים שהתבססו עליהם השפיעו רבות על הקולנוע של שנות השבעים. והיה להם את הכבוד לשמש כבסיס לפרודיה מטורפת בשם "טיסה נעימה" (1980), שהתבססה על יצירתו הראשונה של היילי "טיסה בצל הסכנה". על פי הדיווחים היילי נהנה מאוד מהפרודיה. *