אסטרה לה ויסטה

המושג "מכונית קונצנזוס" נחשב לטאבו מקודש בתעשיית הרכב האירופית. הכוונה היא למכונית, שמסיבות היסטוריות, רגשיות או מותגיות הצליחה ומצליחה לפנות אל מכנה-משותף רחב ביותר של קהל לקוחות המעמד הבינוני באירופה. מדובר בפלח שוק ענק על-פי כל קנה-מידה, שמזכיר בכמה אפיונים את מקבילו בישראל. הלקוחות בפלח זה לא מגלים עניין רב בעיצובים יצירתיים, בחדשנות טכנולוגית, או במכוניות בכלל. הדרישה העיקרית היא "תמורה לכסף", שבאה לידי ביטוי באבזור מכובד, במוניטין, באמינות, בחיסכון תפעולי, בסחירות ובאיכות ייצור.

לדגמים שמצליחים להתברג בלב הקונצנזוס, מובטח מכרה זהב. ואחת הדוגמאות הבולטות היא האופל אסטרה לדורותיה. המשפחתית של אופל מעולם לא ניסתה לפרוץ דרכים חדשות בתעשיית הרכב, או ליצור סטנדרטים תחרותיים חדשים. אבל לסחורה שהיא הציעה - איכות ויעילות גרמניות במחיר נגיש - היה ביקוש נאמן. בשנת 1999, למשל, טיפסה המכוניות לצמרת המכירות האירופית עם לא פחות מ-795 אלף מכירות לדגם זה בלבד. אפילו ב-2003, השנה האחרונה לפני החלפת המודל, גלגלה אופל לשוק 393 אלף יחידות. מדובר בכמויות גדולות יותר מסך המכירות באירופה של כל הדגמים של כמה וכמה יצרנים יפנים ביחד.

אבל הזמנים משתנים ועימם גם הטעם של לקוחות המעמד הבינוני. כדי לעצור את הסחף מפלח מכוניות ההאצ'בק לכיוון רכבי הנישה המשפחתיים, נדרשים כיום היצרנים לשבור את ה"טאבו" ולהציע מוצרים מתוחכמים ונחשקים יותר אפילו בפלח היציב הזה.

עיצוב הדור החדש של האסטרה, שיצא לשוק בתחילת השנה, הוא צעד בכיוון הנכון. מאז נסיעת הבכורה המקומית שלנו ב"טיגרה", לא זכור לנו מתי זכינו לקבל כל-כך הרבה תשומת לב מאחורי ההגה של אופל. עם חלון אחורי צר, כתפיים רחבות וחרטום מתוחכם, האסטרה נראית אתלטית ועדכנית מאוד. העיצוב הזה ממזג סולידיות גרמנית מסורתית עם שובבות כמעט-איטלקית.

חשה בבית בכבישים מהירים

גם תא הנוסעים משיל מעצמו את מורשת העבר הגריאטרית ופונה לקהל צעיר ועדכני יותר. לוח השעונים כולל שני מחוונים גדולים, ברורים ועגולים, בהתאם לצו האופנה ומאותה אסכולה עדכנית לקוח גם עיצוב הקונסול המרכזי, שמסודר בצורה גיאומטרית ונאה. את המראה הטכנולוגי-עדכני משלימים הגה עתיר מתגים וצג דיגיטלי גדול וזורח, שמשרת את מחשב נתוני הדרך. תנוחת הישיבה מלפנים טובה ונוחה, ומרחב הפנים אינו חורג לטובה או לרעה מהממוצע המקובל במכוניות האצ'בק אירופיות מודרניות. מרחב הברכיים שעומד לרשות היושבים מאחור טוב יותר משל הגולף והמאזדה-3 האצ'בק, אם כי אינו מרגיש מרווח כמו במגאן, למשל.

ג'נרל-מוטורס השקיעה כמעט 800 מיליון דולר בשדרוג מערך הייצור ובבקרת האיכות של האסטרה החדשה, והתוצאה היא איכות גימור והרכבה, שמקפיצה את האסטרה קרוב לצמרת הפלח שלה. משטחי הדיפון מהודקים זה לזה, המתגים ומוטות התפעול מצופים גומי והדלתות מרגישות מסיביות.

מתחת לכסות החדשה מסתתרת גרסה עדכנית ומשודרגת של פלטפורמת האסטרה היוצאת. מהנדסי החברה לא אימצו את המתלה האחורי הרב-חיבורי המתוחכם, שבו מצוידות כמה מהמתחרות (גולף, פוקוס, מאזדה-3 ושות') והסתפקו בתכנון המוכר והמוכח של "מוט פיתול". המבנה הזה מבטיח התנהגות צפויה ובטוחה, ובשילוב עם שלדה מוקשחת ומערכת היגוי מכוילת כהלכה, מפגינה האסטרה התנהגות מלוטשת, שהולמת את ההבטחה של העיצוב החיצוני.

אפשר להיכנס עם המכונית החדשה בביטחון לפניות חדות בידיעה שהמרכב יישאר מאוזן ומרוסן. שינויי כיוון מתבצעים בזריזות והגלגלים מגיבים באופן מדויק לפקודות השלדה, אם כי למהנדסי אופל נותרה עדיין עבודה בנוגע לתחושת החדות, שההגה לא משדר לידיים. כמו אחיותיה הגרמניות, גם האסטרה החדשה "מרגישה בבית" על כבישים מהירים במהירויות גבוהות ומפגינה אדישות לרוחות צד ולפגעי מזג-אוויר.

כבר לא אוטו של סבא-סבתא

נוחות הנסיעה סבירה גם עם גלגלי ה-16 אינץ' והצמיגים הרחבים של מכונית המבחן (הדגם התקני מצויד בגלגלי 15 אינץ'). לקחנו את האסטרה לעיר נס-ציונה, שעל כבישיה העירוניים, כך אמרו שמועות, שתלה העירייה את רמפות ההרעדה הגבוהות ביותר, שמוכרות למין האנושי.

השמועות הוכחו כנכונות, ובעקבותיהן צירפנו את נס-ציונה לרשימת אזורי החובה שלנו למבחני דרכים. מתלי האסטרה התמודדו היטב עם רמפות הטנקים המגודלות הללו, אם כי מהמורות קטנות וחדות יותר עדיין הצליחו לחדור מבעד לבידוד תא הנוסעים.

האופל אסטרה נמכרת כיום בישראל עם שלושה מנועי בנזין: מנוע 1.6 ליטר בהספק 105 כ"ס, שמשודך לתיבה ממוכנת מטיפוס "איזיטרוניק"; מנוע 1.8 ליטר בהספק 125 כ"ס עם תיבה אוטומטית רגילה; ומנוע 2 ליטר טורבו. רכב המבחן צויד במנוע האמצעי, שמכירותיו תופסות כיום כ-50% מכלל מכירות האסטרה בישראל. מנוע ה-1.8 ליטר הוא נציג ותיק של אופל. הוא משלב כוח משיכה טוב ותגובות רהוטות של התיבה האוטומטית, ועם זינוק מאפס למאה ב-12 שניות ו-188 קמ"ש גם הביצועים סבירים לפלח זה.

המינוס העיקרי של המנוע הוא רעש מהדהד בסל"ד בינוני-גבוה, שחודר לתא הנוסעים ונשאר ברקע בנסיעות ארוכות או הרריות. אופל ציידה את האסטרה גם במתג "ספורט" אלקטרוני, שלטענתה הוא משחרר את הרסן מהמנוע ומחדד כהרף עין את התגובה של דוושת התאוצה, של תיבת ההילוכים וגם של ההגה. התגובה אכן משתפרת משמעותית וההילוכים עוברים בצורה אגרסיבית יותר תוך משיכת המנוע לסל"ד גבוה. אופל הסוותה את מיקום המתג הזה בלוח הפיקוד, כנראה מידיעה, שקהל הלקוחות הטיפוסי שלה לא יטרח לחפש אותו.

עם מכירות בהיקפים כאלה באירופה, לאופל אין עניין בהגמשת מחירים עבור סוכנויות יבוא במדינות מזרח-תיכוניות קטנות עם שוק רכב זעיר. אם מוסיפים לכך את עליית שער האירו, ניתן להבין מדוע מגיע מחיר האסטרה 1.8 ליטר ל-140 אלף שקל. חבילת אבזור נוספת, שכוללת חישוקי סגסוגת, מערכת קול משודרגת, מחשב דרך ועוד כמה תוספות, עולה עוד 6000 שקל.

המחיר הזה לא רחוק ממחיר מאזדה-3 עם מנוע 2 ליטר והוא זול יותר בכמה אחוזים טובים ממחיר גולף 1.6 ליטר FSI המתחרה. אבל הוא עדיין מוציא אותה מהמשחק בנוגע לשוק ציי הרכב.

כך או כך, עם מראה עדכני, תא נוסעים מתוחכם והתנהגות חדה, נראה שיש לאסטרה החדשה את מה שצריך כדי לבצע, כמו הגולף לפניה, את המעבר התדמיתי מ"אוטו של סבא וסבתא" לסמל אופנה יוקרתי. *