4 מיליארד ב-600 שקל

אלה הממצאים שהוצגו אתמול לשר האוצר בנימין נתניהו, המסתמכים על מסקנות מחקר שערכה חברת הייעוץ הכלכלי "גיזה זינגר אבן", בפגישתו עם מובילות שדולת הנשים רינה בר טל, עו"ד ציונה קניג-יאיר, עו"ד טליה לבני וגלי עציון מנעמת. את הפגישה אירגנה ח"כ גילה גמליאל, ליכוד, שמבקשת להוביל מהלך פרלמנטרי.

המחקר הכלכלי הצביע חד משמעית על כך שהוצאות הטיפול בילדים קטנים מהוות חסם בולט ומשמעותי להשתתפות אמהות בכוח העבודה ובשיעור המשרה.

כמה נתונים: התשלום הנדרש מאם עובדת בעבור מטפלת במשרה מלאה נע סביב 4,000-5,000 שקלים לחודש. בשכונות יקרות זה גם מעל זה. מדובר בכסף מזומן, בתוספת ביטוח לאומי, ימי חופשה, ימי מחלה, דמי הבראה ועוד בהתאם לחוק. במילים אחרות, אישה צריכה לפנות ממשכורתה יותר מ-10,000 שקלים ברוטו כדי לשלם למטפלת.

התשלום הנדרש למעון לילדים, עד 4 אחר הצהריים, נע סביב 2,500 שקלים, ובמקרה של סבסוד כזה ואחר, ברשתות חינוך מסובסדות ממילא, יכול לרדת לכ-1,200 שקלים.

התוצאה, על פי נתוני הרשות לתכנון כוח אדם במשרד התמ"ת, היא כי מבין הנשים בנות 25-44 שאינן אמהות מועסקות 67% במשרה מלאה, 12% במשרה חלקית ו-21% אינן מועסקות. לעומתן, מבין הנשים בנות אותם גילאים, שהן אמהות לילדים מתחת לגיל 4, מתקבלת התמונה הבאה: 40% מועסקות במשרה מלאה, 17% במשרה חלקית ו-43% לא מועסקות כלל.

נתון נוסף: כ-70% מהאמהות העובדות אינן מגיעות כלל לסף המס, אם בגלל עבודה חלקית; שכר הנמוך משכר המינימום (בניגוד לחוק); או עבודה באמצעות חברות כוח אדם אשר גובות את חלקן הכבד, ומותירות בידי האם שכר נמוך משמעותית.

נתונים מן העולם: בארצות הברית הוצאות הטיפול בילדים מוכרות לצורכי מס. התקרה מחושבת על פי הכנסת המשפחה ומספר הילדים. בקנדה ההוצאה מוכרת ותקרת הניכוי הולכת וקטנה עם גיל הילד, עד לגיל 16. בספרד ניתן זיכוי במס: סכום קבוע בעבור כל ילד עד גיל 3, בתנאי שהאם מועסקת לפחות בחצי משרה.

ההיסטוריה הישראלית של הצעות חוק להכרה בהוצאות הטיפול בילדים התחילה לפני שנים, עם כמה וכמה הצעות חוק פרטיות שהוגשו ונעלמו. הצעת החוק הנוכחית, שניסחו משפטניות שדולת הנשים ונעמת, מבוססת על חלופות של זיכוי וניכוי ממס הכנסה, שעלותם הישירה למשק מוערכת בכ-2 מיליארד שקל. כל ההצעות הקודמות נדחו או נעלמו אחרי התערבות שלטונות מס ההכנסה והתנגדות משרד האוצר.

לכן בחרו ארגוני הנשים להציג דו"ח כלכלי, ב"שפה" שאנשי האוצר מבינים. לכן הוגשה אתמול העבודה שהכין יובל זילברשטיין מ"גיזה", הקובעת כי "הניסיון והמחקרים מלמדים כי מנגנון המס אפקטיבי במיוחד בשינוי התנהגות כלכלית של נשים בכלל ואמהות לילדים קטנים בפרט. הגידול בתוצר עולה באופן מהותי על עלות הטבת המס, והדבר לא נעלם ממקבלי ההחלטות במדינות המערב, שמשתמשים במנגנון המס להכרה בהוצאות טיפול בילדים".

על פי הממצאים די בהטבה של 600 שקלים לחודש כדי שכ-25 אלף נשים בלתי מועסקות ישתלבו במעגל העבודה ומספר דומה ירחיב את היקף המשרה, כל זה במהלך של שנה מיום יישום ההטבה. כמו כן, מהמחקר עולה כי התוספת השנתית לתמ"ג צפויה להגיע ל-3-5 מיליארד שקל. כלומר העלות הצפויה היא פי 2 מהתועלת.

מעבר לזה, וזה כנראה לא נאמר על ידי השדולה או נעמת, בהחלט ייתכן שבתכנון חקיקה מסוים יחויבו נשים לדווח לשלטונות המס על ההוצאה למטפלת, כלומר שזו תקבל למעשה תלוש משכורת, מה שיביא לתשלומי מיסים על ידי המטפלות ולהגדלת ההכנסות מתעסוקה שנמצאת, באופן קבוע, מחוץ לתחומי המשחק של רשות המס ומהווה חלק בלתי נפרד ממה שקרוי כלכלה שחורה.

כל הנימוקים להכרה בהוצאות טיפול הם משכנעים, שיכנעו בעבר, משכנעים היום וישכנעו מחר. אבל. אבל במשרד האוצר ובהכנסות המדינה יושבים אנשים שלא אוהבים להסתכן. החלטה עכשיו תיקח עכשיו, מיד ובוודאות, 2 מיליארד שקל מהתקציב, ואילו התמורה, ההחזר, במקרה הטוב, הוא ארוך טווח. מכאן שאם הדבר נתון רק בידי עובדי הכנסות המדינה, זה לא יילך.

נתניהו קיבל אתמול את הנשים, לבקשת ח"כ גמליאל, כשלצידו לא היו אנשי המקצוע באוצר ולא אנשי מס הכנסה. הוא אכן גילה הבנה, אבל התלהבות מאופקת. הוא הבטיח שיבדוק אפשרות לקיים פיילוט, במדגם לפי אזורים או לפי מצב סוציו-אקונומי, או שפשוט יטיל את זה על מנהל רשות המיסים איתן רוב.

בכל מקרה השיקול בין הוצאה ודאית בטווח הקצר לבין הכנסה אפשרית בטווח הארוך בהחלט עלול לנטרל את המהלך. מה שאומר שתפקידם של ארגוני הנשים כעת הוא להוביל מהלך ציבורי נרחב, שיהיה טוב פוליטית למי שההכרעות מצויות בידיהם, כלומר לראש הממשלה, לשר האוצר, לממשלה ולכנסת.

ותהיות לסיום: למה רק שדולת הנשים ונעמת? איפה כל הארגונים החברתיים? איפה יועצת ראש הממשלה לענייני נשים? ועוד הערה: איפה הגברים? הילדים לא שלכם? *