מצוקת המקצועות ה"חופשיים"

מקצוע חופשי הוא כידוע מקצוע שבו עוסקים אנשי "הצווארון הלבן", שרכשו את מקצועם באמצעות לימודים במוסדות להשכלה גבוהה, כעורכי-דין, רואי-חשבון, מהנדסים, כלכלנים וכיו"ב. הביטוי התפתח מהמונח "אמנות חופשית" Liberal Art, שנועדה מטיבה לאנשים שהיו "חופשיים", כלומר, לבני המעמד הגבוה, שיכולים היו להקדיש את זמנם ללימודים גבוהים ולא לאלה שנאלצו לדאוג לפרנסתם בעבודת כפיים מפרכת.

גורמים שונים הביאו לירידת קרנם של המקצועות החופשיים בישראל, ובין החשובים שבהם ניתן למנות את תהליך הגלובליזציה השלוב במהפכת התקשורת, תהליך העמקת הדמוקרטיזציה אשר הביא לעליה ברמת ההשכלה של כלל האוכלוסייה וירידת כוחה של האריסטוקרטיה המסורתית, הגידול במספר המוסדות להשכלה גבוהה ופתיחתם לתחרות, ריבוי העוסקים במקצועות החופשיים, ורמת ההתמחות המקצועית והאמצעים המתוחכמים הנדרשים לביצוע נאות של המטלות במקצועות אלה יחד עם מדיניות חקיקתית ושיפוטית המחמירה עם העוסקים החופשיים.

תהליך הגלובליזציה, אשר סממניו בישראל הודגשו בעקבות השפל הכלכלי העמוק השורר מאז 2000, הגביר את הקיטוב החברתי והכלכלי בין בעלי ההון לבין מי שאינם נמנים עליהם, תוך "קריעת" מעמד הביניים הבורגני, אליו משתייכים בעלי המקצועות החופשיים, ופיצולו, באופן שמיעוטו עולה וחובר למעמד בעלי ההון ורובו נגרר מטה יחד עם המעמד הבינוני לעיתים לגדרו של המעמד הבינוני הנמוך ובמקרים מסוימים גם לגדרן של "השכבות החלשות".

בתיאור פשטני, נשענת המשנה הכלכלית הגלובליסטית על שתי רגליים, האחת עקרון "התחרות החופשית" והשנייה עקרון "התכלית להשאת הרווחים של בעלי המניות" בתאגידים.

לכאורה אמורים עקרונות מכוננים אלה לאזן זה את זה, לייצב את המערכת הכלכלית וליעל את מעגלי המסחר, היצור והשירותים לטובת כלל האוכלוסייה, הן לטובת בעלי ההון והיצרנים והן לטובת הצרכנים מכלל מגזרי האוכלוסייה.

עפ"י התורה הגלובליסטית הכלכלית אמורים התאגידים הגדולים להיות מנוטרלים מכוחם המונופוליסטי מתוקף עקרון התחרות החופשית (ומניעת הגבלים עסקיים) ואילו השכבות היצרניות והצרכניות אמורות לספק לתאגידים אלה כוח עבודה ושירותים במחירים תחרותיים וליהנות כצרכנים ממחירי מוצרים מוזלים המושפעים מכוחם הצרכני כפועל יוצא של "התחרות החופשית". דא עקא, שבמציאות כמו במציאות לא מתקיימים היסודות התורתיים בטהרתם, ונמצא כי משקל ההון גובר על משקל ההמון, ואין בכוחו של השלטון הנבחר הפועל בשם ההמון כדי להביא לאיזון הנדרש, בשל תלותו של הנבחר בהון הדרוש להצלחת המסע לבחירתו, ובהון הדרוש להנעת מעגל הצמיחה במשק.

בשל הפרת האיזון האמור הפך עקרון "התחרות החופשית" למשמשו הכפוף של "עקרון מיקסום הרווח לבעלי המניות" אגב ניטרול כוחם הן של ארגוני העובדים והן של הגילדות המקצועיות המייצגות את בעלי המקצועות החופשיים. בעוד שלנציגי העובדים הוענק נשק הגנה רב עוצמה בדמות הזכות לשבות, נותרו הגילדות המקצועיות חסרות כל הגנה והשפעה ממשית, ולבד מהיותן זירה לבעלי כיבודים, כמעט ואינן משרתות עוד את חבריהן. בשם עקרון "התחרות החופשית" נטולת הסנטימנטים (ובשל החשש של הגילדות המקצועיות מהתארגנות נגד העלולה להוות הסדר כובל אסור) נערפו ראשיהם של כל "תעריפי המינימום" שגוננו על העוסקים החופשיים, והותירו אותם "חופשיים", כבודדים, לנהל מו"מ על תעריפי שירותיהם מול מנהלי התאגידים שהפכו לצרכנים האסטרטגיים של שירותים אלה, ומוגבלים אל מול "הצרכנים הקטנים" מתוקף תעריפי מקסימום מגוננים שקבע המחוקק או הרגולטור.

בה בעת הצטרפו רבים למעגל העוסקים החופשיים, "הנחשק" כל כך, והציפו את השוק בהיצע שלא היה כדוגמתו. תאוות ההשכלה ונגישותה, והזכות החוקתית המקנה לכל אדם את החופש לבחור את עיסוקו, יחד עם פרשנות משפטית מרחיבה לזכויות יסוד - מנעו מהגילדות כל סיכוי לגונן על מספר העוסקים החופשיים ואיכותם, ולו בדרך של סינון קפדני של מספר העוסקים החדשים המבקשים להצטרף למעגל מציעי השירות המקצועי הרווי ממילא. גם בתי המשפט בשורה ארוכה של פסקי דין מנעו כל ניסיון להצר את צעדיהם של אלה המבקשים להיכנס בשעריהם של מקצועות אלה.

הצידוק שניתן למניעת כל התערבות של הגילדות בתהליכים אלה היה כי "כוחות השוק יעשו את שלהם" או במלים אחרות היצע גדול ובלתי מסופק של שירותים מקצועיים לא יתקיים לאורך זמן, שכן המציעים הבלתי מסופקים יאלצו להבין כי אין עוד מקום לשירותיהם ויחליפו את עיסוקם במקצוע נדרש אחר. מה שלא נלקח בחשבון הוא כי "כרטיס הכניסה הנכסף" לגילדה כרוך בשנים רבות של לימודים, חניכות והתמחות, ובהשקעה ניכרת באמצעים הדרושים לאפשר את העיסוק עצמו (משרדים, ציוד, מחשבים, תוכנות ספרות מקצועית, כוח עזר), ולפיכך היכולת לספוג את הכישלון ולהתחיל מחדש בהסבה המקצועית כרוכה בקשיים מרובים, ועוסק כזה יעשה כל שלאל ידו כדי לשרוד את תקופת השבר ולהיאחז בעיסוקו בעור שיניו מתוך תקווה חסרת תוחלת כי העתיד יאיר לו פנים.

באותו זמן התחזקו התאגידים וגייסו אליהם כעובדים שכירים כוחות מקצועיים מבין העוסקים החופשיים, ובכך צימצמו עוד את ההיזקקות לשירותים אלה ממי שנותרו "חופשיים" ("שמאי בית", לשכות משפטיות פנימיות ועוד). לבד מהגידול בתחרות חל גם שינוי בטיבם של הביקושים לשירותיהם של העוסקים החופשיים בישראל. בעידן הלאומים התאפיין העיסוק החופשי כעיסוק טריטוריאלי, אשר מקנה אמנם לעוסקים בו השכלה מקצועית ומיומנויות העשויות לשמש גם בארצות אחרות (לאחר השלמת הנדרש לקבלת הרישוי), אך מעבר כזה מחייב שליטה בשפות זרות ובנוהגי המקום, ונכונות לוותר על מוניטין טריטוריאלי שכבר נצבר.

רוב העוסקים החופשיים נאבקים על עצם מקומם וקיומם המקצועי, ועל התוויית דרך בתוך עתיד גלובלי מעורפל שמחייב שינויים והיערכות חדשה. *

הכותב הוא עו"ד. מחר: על אחריות מקצועית וסיכונים