ביהמ"ש על יקבי רקנאטי: "אין לך דבר המביא יללה אלא יין"

הצדדים הגישו תביעות הדדיות, העוסקות בסוגיית המימון לחברה ובמחלוקות נוספות. רקנאטי טען שהאחים בן-ארי מסרבים לשאת בחלקם היחסי בנטל מימון החברה, ואף מסרבים לאשר את המימון הנוסף בדרך של הקצאת מניות שתביא לדילול אחזקותיהם.

האחים בן-ארי טענו בתביעתם, כי על רקנאטי רובצת האחריות החוזית להשגת המימון הנוסף הדרוש ממקורות חוץ, והוא אינו עושה כן מתוך מגמה להגדיל את חלקו בחברה ולהשתלט על חלקם בה. רקנאטי ביקש לסלק על הסף את התביעה נגדו, ולחילופין - למחוק חלקים ממנה.

במבוא להחלטתו ציין השופט אילן שילה, כי היין היוצא מהיקב משמח לבב אנוש וזוכה לביקורות טובות, אך למרבה הצער התקיימה ביין זה אימרתו של רבי מאיר: "אין לך דבר המביא יללה על האדם אלא יין".

לגופה של הבקשה ציין שילה, כי אי אפשר לקבוע בשלב מוקדם זה שאין ממש בטענות האחים בן-ארי בנוגע למניעים והשיקולים הלא-עיסקיים כטענתם שעמדו ביסוד החלטות הדירקטוריון, ואשר נועדו להאדרת כוחו ושליטתו של רקנאטי בחברה על חשבון צמצום כוחם שלהם ופגיעה בחברה.

לדברי שילה, אין זה ההליך להכריע בעניין תוקפן של ההחלטות שהתקבלו בדירקטוריון ופעולות אחרות שפעל רקנאטי, ולעשות כן על יסוד מסמכים וטיעונים בלבד. לדבריו, טענות בן-ארי באשר ל"התנהגות נפסדת" של רקנאטי הן טענות שבעובדה, ולכן יש לבררה במשפט.

שילה הורה למחוק מתביעתם של האחים בן-ארי את שלוש עתירותיהם בנוגע לטענה בדבר קיום התחייבות חוזית של רקנאטי להשיג מימון חיצוני לחברה. במקביל, דחה את בקשתו של רקנאטי לסלק על הסף את יתרת התביעה. (ת.א. 03/1853 ו-03/1846).