הורוביץ, מה אתה עושה כאן? הרי רק אתמול קברנו אותך?
(מתוך הסרט שובר הקופות "זעקת הנפטר") תעשיית סרטי המקור החרדיים היא בת שנתיים,
וכבר הספיקה לעבור שינויים. היא התחילה בסרטים דידקטיים נטו ומשעממים, והיום
כבר מדובר בעיקר בסרטי פעולה ובסרטים היסטוריים. עכשיו נחצה עוד קו, ומצולמים
סרטי אימה ועל-טבעי. יש לצפות שז'אנר סרטי ההורור-דוס רק יצבור תאוצה ככל שההצלחה
תגדל.
לכאורה אסור לחרדים ליצור סרטים כאלה, אבל בעצם אין איסור מפורש, וכאשר היזם
הוא אדם חרדי כמו נסים ורטה (ולא חוזר בתשובה או חילוני כמו רבים מיוצרי הסרטים
לחרדים), דווקא הוא יכול להרשות לעצמו את מה שהאחרים, שאינם באים מתוך הקהילה,
לא יכולים.
נסים ורטה התפרסם עד היום בין חובבי הקולנוע החרדי בעיקר כשחקן. הוא כיכב בעשרה
סרטים, רובם קומיים, שזכו להצלחה עצומה. סרטים כמו "איזה זלמן זה" שזיכו את
ורטה בכינוי "הצחקן הבלתי נלאה", וגם דרמות מזילות דמעה בנוסח "אין כמו אבא"
והמשכו "הכי אחי שיש" (על שני אחים שאחד מהם מפגר, ובשניהם מככב ורטה עם הכוכב
הגדול האחר של הקולנוע החרדי, שאול חיון). אלא שלהפתעת הכול, שינה ורטה כיוון
וניסה את כוחו בז'אנר שונה מאוד מכל מה שעסק בו עד היום. הוא כותב ומככב בסרט
האימה החרדי הראשון, "זעקת הנפטר", שעל אריזתו אזהרה: "רק מגיל 14".
בסרט האימה החרדי הראשון (ואם חושבים על כך, גם אחד מסרטי האימה הישראליים
הראשונים) מככב ורטה, והבמאי הוא אריאל כהן. הרעיון הבסיסי לסרט לקוח מהסרט
האמריקאי המפורסם "החוש השישי", אבל חוץ מזה, אין כל דמיון בין הסרט ההוליוודי
לסרט ההורור-דוס שלנו, שמתאר את העונש הספציפי שמקבלת נשמת מת בגלל החטא הספציפי
שחטא האיש בחייו.
הסרט נפתח בדרשה בבית הכנסת על הגורל המזומן לחלק מהנשמות שנאלצות להישאר בעולם
הזה רואות ואינו נראות - רמז לעומד להתרחש. גיבור הסרט (נסים ורטה) הוא עושה
מזוזות נרגן המתלונן על כל דבר קטן ורב ללא הרף עם שחקן המשנה בסרט (אבי הורוביץ),
שתפקידו בעולם הזה הוא לחלק תה וקפה לתלמידי חכמים. השניים הולכים בדרך, והגיבור
לועג לחברו על איכות התה והקפה שהוא מחלק. העונש לא מאחר לבוא: מכונית מתקרבת
במהירות ומישהו נדרס. קאט.
בסצנה הבאה אנחנו מוצאים את עצמנו בטקס לוויה חרדי. עושה המזוזות הוא אחד המשתתפים
בלוויה, ומכאן אפשר להסיק שהורוביץ מחלק התה הוא שנדרס, ונראה שהסרט עומד להפוך
לסיפור שבו הגיבור נרדף בידי רוח רפאים נקמנית על שהעז להטיל ספק בכישוריה
בחייו. ואכן, הגיבור נתקל באותו הורוביץ אילם על כל צעד ושעל, וזה מסרב לדבר
איתו או אפילו להבחין בקיומו. בסרט מעט מאוד דיאלוגים והרבה מסעות רגליים מייגעים
ללא דמות אישה אחת לרפואה. במשך כל הסרט איש אינו שם לב לקיומו של הגיבור הראשי,
והוא מנסה להבין מה קרה לו. אפילו כשהוא עולה לאוטובוס אין שם אישה אחת, אבל
משום מה הוא אינו מצליח לבצע שום פעולה פיזית כמו לחיצה על "עצור".
בהדרגה ובאיטיות מבין הגיבור לאחר 50 דקות של סרט שהוא זה שנדרס והוא כעת רוח
רפאים. סוף.
- נסים ורטה, לא היו לך חששות לעשות סרט שונה כל כך מהסרטים החרדיים הקיימים?
"היו לי חששות גדולים לגבי הסרט הזה, שהוא לא יובן כלל, שיתקפו אותי, מי אני
שאני מעז לתאר את העולם הבא ואת העונשים שמקבלים המתים. ציפיתי לגל של התקפות,
לאיומים, ומה שאתה רוצה. אבל להפתעתי התגובות היו חיוביות ביותר. זהו הסרט
החרדי המצליח ביותר עד היום. הבעיה העיקרית עם הצופים החרדים היא שהם לא תמיד
מבינים את הסוף. התקשרו אליי, למשל, בני זוג שהתווכחו ביניהם על משמעות הסרט.
האם מדובר ברוח שחזרה לעולם או באדם עם כל הגוף. נאלצתי להסביר להם שמדובר
ברוח".
- למדת קולנוע?
"הניסיון שלי בקולנוע מסתכם בקריאת ספר לכתיבת תסריטים של קובי ניב. אני לימדתי
את עצמי, וככה זה גם אצל הרבה מהיוצרים החרדים".
- לא מפריע לך שהתקציב כל כך נמוך?
"אני חושב שעדיף להשקיע בעלילה ולא בפעלולים. בגלל שהמדיה שלנו היא כל כך ענייה,
אם מביאים סיפור טוב, אפילו שאתה עני, זה עדיין מעניין לראות, אבל אם עושים
סרט גרנדיוזי כמו שעושים הבמאים החילונים, העוני יותר בולט".
חיתכו את ראשו של מוישה הקטן!
לאמיתו של דבר סרטי ההורור-דוס אינם סרטי אימה ממש במונחים חילוניים, אלא סרטים
שעוסקים בעל-טבעי. הדבר המפחיד ביותר לצופה חילוני הוא המוזיקה, שמזכירה מאוד
את המוזיקה מסרטי האימה הקונבנציונליים. בסך הכול, זהו סרט מעניין למדי אבל
איטי מאוד במונחים חילוניים.
- אריאל כהן, הבמאי, למה הקצב של סרטי ההורור-דוס כל כך זוחל?
אריאל כהן, הבמאי:"משום שהוא מיועד לחרדים, ולהם יש מושגים שונים של מהירות,
בניגוד לחילונים, שהורגלו בסרטי הוליווד הקופצניים. זה סרט מהיר יותר מהסרט
החרדי הממוצע. אתה צריך להסתכל עליו בעיניים של חרדי שמעולם לא נחשף לסרטים
מהסוג הזה, ולא בעיניים של חילוני שראה מאות ואלפי סרטים כאלה".
הצלחת "זעקת הנפטר" עודדה את ורטה לנסות את כוחו בסרטי אימה נוספים, והפעם
מרחיקי לכת יותר. ורטה עמל בימים אלה על סרט אימה לכל דבר, "עולם התוהו" שמו,
העוסק בסיפורו של יהודי חרדי שמתעניין בספר כישוף שנכתב בידי אדם שנעלם לפתע.
אותו אדם מסתורי נמצא לבסוף, והחרדי מוצא את עצמו, בשל פשפושו בספר הכישוף
הנורא, בעולם התוהו המפחיד, שבו אנשים לבושים בשחור. על פי התסריט, הסרט אמור
לכלול פעלולי מחשב של דברים מזעזעים שבהם ייתקל הגיבור בעולם התוהו, כמו אדם
הנהפך לעכביש וכיוצא באלה. אבל סוף טוב הכול טוב - שלא כסרטי האימה המקובלים,
הגיבור מתעורר פתאום בבהלה ומגלה שהכול היה חלום רע. מוסר השכל: כל האמונה
בכישוף היא שטויות.
וגם זאת רק ההתחלה. הסרט הבא שנסים ורטה יוזם יהיה מרחיק לכת אף יותר, ייקרא
"תרפים" והתסריט כבר כתוב.
ורטה: "בעיקרון הפרויקט הוא סודי, אבל אני יכול לגלות שהסרט יעסוק בעבודה זרה
מהסוגים שאנחנו רואים ממנה כיום יותר. הוא יעסוק בנושא מפחיד מאין כמוהו שמעולם
לא עסקו בו בשום סרט אימה בשום מקום, בילד בן 13 שראשו נערף, ובאמצעות לחשים
והשבעות שונים הראש מתחיל להשמיע עתידות. ותדע לך, אני לא ממציא כלום. הכול
נמצא במקורות היהודיים, צריך רק לחפש.
"זה יהיה סרט מליגה אחרת לגמרי מהסרטים שאני עושה עכשיו. אני מתכוון לפנות
לקרן להפקת סרטים כדי שזה לא יהיה עוד סרט חרדי דל תקציב, ואפשר יהיה ליצור
בו את הפעלולים הראויים לעלילה המדהימה שלו".
- למה אתה עושה סרטים חולניים כאלה? מה רע בסרטים על כיבוד אב ואם?
"צריך להבין שהיום יש בעולם כולו עניין עצום במיסטיקה ובעל-טבעי, גם בציבור
החרדי. בעולם הגדול מתעניינים ביהדות, ברעיונות היהודיים. אנחנו הרי אור לגויים,
וכל העולם מתעניין בנו. אותם בכלל לא מעניין סתם עוד סרט על זוגיות כמו שעושים
כאן כל הזמן. הם יכולים לעשות כאלה בעצמם, הם לא צריכים אותנו בשביל זה. אחר
כך מתלוננים למה באמריקה לא מתעניינים בסרטים שעושים כאן בישראל. בטח שלא,
למה שיתעניינו בהם? יש להם מיליוני סרטים על אותם הנושאים משלהם וטובים יותר.
"אז החלטתי ללכת למקורות היהודיים שיש בהם רעיונות מדהימים ולעשות מהם סרטים
בנושאים האלה למען הציבור החרדי שמתעניין בזה גם הוא, אבל סרטים עם מסר חיובי.
"אני רוצה להראות שבסופו של דבר כל הדברים האלה הם הבל הבלים, שגם אם יש כישוף
בעולם הוא אינו מסוגל להתמודד עם כוחם של חכמי ישראל".
- מה בעתיד?
כהן, הבמאי: "מאוד ייתכן שאם סרטי האימה של נסים יצליחו, ז'אנר סרטי האימה
שמעולם לא הצליח בקולנוע הישראלי הרגיל ייהפך ללחם חוק אצל הציבור החרדי".
ורטה: "יש לי חזון של תעשייה שלמה של סרטי אימה שמיועדים לחרדים על פי המסורת,
על דיבוקים, על גלמים, על שדים. יש אינספור רעיונות טובים במקורות של חז"ל
לסרטי אימה. אבל סרטי אימה עם מסרים חיוביים-אמוניים תמיד, ואני מאמין שיהיה
להם קהל גדול, אולי גם מקרב החילונים שילמדו כך גם משהו על ישראל סבא".
אמציה, היכן הגרזן?
חסידות חב"ד היא שפתחה את הסכר להפקות המקור בציבור החרדי. למרות הרתיעה המסורתית
של הציבור החרדי מכל מה שקשור לטכנולוגיה, הרבי מלובביץ' מנחם מנדל שניאורסון,
מנהיג חב"ד, קרא לחסידיו להשתמש בכל האמצעים הטכנולוגיים כדי להאדיר ולהלל
את הקב"ה. הפריצה של הסרטים לעולם החרדי הגיעה עם הכניסה של המחשב למעגל העבודה
החרדי. עצם הימצאותם של מחשבים רבים בבתים פרטיים יצרה קרקע נוחה לפריחה בשוק
הווידאו החרדי, שוק שמסתמך בעיקר על וידאו שמגיע בדיסק למחשב.
מכאן קצרה הדרך ליזמים שזיהו את הצורך בסרטים שיתאימו לקהל החרדי המיוחד בדרישותיו
ואת השוק הפוטנציאלי הגדול, והחלו לפעול במרץ. בין היזמים האלה בולט יהודה
גרובייס, שהוא ואחיו יצרו עד היום כמה עשרות סרטים, ובהם סרטי טבע וסרטי הדרכה
מרתקים על תהליך היצירה של השופר, וגם קומדיות וסרטי פעולה.
בקרוב יתקדמו רוב חברות ההפצה ויתחילו למכור כותרי DVD. רוב המפיקים התחילו
לעבוד עם עורכים מקצועיים כדי להגיע לרמת שידור נאותה. לדברי המפיקים, השחקנים
הלא מקצועיים החרדים מקבלים השראה ולומדים מהשחקנים המקצועיים שמשחקים איתם.
אלא שנראה שהתסריטים המגושמים והלא מתפשרים יהיו בעוכריהם. גם העלות הגבוהה
של סרטים מקצועיים משאירה את החלומות של יוצרי הסרטים בגדר אשליה בינתיים.
מדובר בעיקר בתסריטים מקוריים שמשוחקים בדרך כלל ברמה חובבנית, והמטרה העיקרית
היא להעביר את המסר החינוכי. חוץ מתפקידם החינוכי, הסרטים גם באים למלא חלל
אצל אנשים שלא רואים טלוויזיה ולא חשופים לתקשורת החילונית. בציבור החרדי רבים
מהמפיצים של סרטי הווידאו רואים בעבודתם שליחות חינוכית של ממש.
אומרים שעד כה נעשו מאות סרטים כאלה, כולם מופצים מיד בקלטות של 50 דקות, ובכולם
משתתפים שחקנים גברים בלבד. אמציה האיתן, המבקר הבלתי נלאה של הסרטים החרדיים
בעיתון "בשבע", כותב במדור ביקורות הסרטים שלו: "לפני זמן לא רב קשה היה להאמין
שמדורנו יעמוד בקצב של ביקורת סרט אחת לשבועיים. ברוך ה' הגענו למצב שאנחנו
לא עומדים בקצב, וכבר קשה לבחור בין שלל הסרטים היוצאים לאור - כמעט מדי שבוע".
- איך אתה רואה את המשחק בסרטי ההורור-דוס, כחלטורה?
אבי הורוביץ, שחקן חילוני המשחק בסרט לצד ורטה: "אני עובד בכל התאטראות ורוצה
להגיד לך שאני מאוד נהנה להופיע בקולנוע החרדי. זה תענוג לעבוד רק עם גברים.
זה יתרון כי אני משוחרר מכל הלחצים איך לעשות רושם. נשים תמיד מכניסות מיניות
וכל זה. והפעם אנחנו משוחררים מזה. השפה היא שפה יפה, ונותנים לך ליצור כמו
שצריך, להבדיל מהתאטרון שבו אתה כפוף לרצון של הבמאי.
"אני מאוד מעריך את ורטה. הוא יוצר בתנאים קשים ביותר. הוא מלך הצמצום, ובכל
זאת כיף לעבוד בשבילו. כל יוצרי הסרטים החרדיים הם אנשים שהיצירה בוערת בדמם,
גם על חשבון המשפחה והנאות החיים, והם עובדים כמעט ללא שכר".
- אפשר, לדעתך, להשוות את הסרטים האלה לסרטי אימה רגילים?
"'זעקת הנפטר' זה ניסיון של ז'אנר חדש לגמרי שמעולם לא היה מוכר לחרדים, ולשמחתנו
הוא תפס בציבור החרדי ויש לו סיכוי להיות בסיס לז'אנר חדש. אם אני משווה את
זה לסרטי אימה רגילים הוא מאוד תמים. כל הגישה מאוד פשוטה וישירה, לא מתחכמת.
נסים ראה עד היום רק את 'החוש השישי', וזה ניכר היטב. אבל אולי דווקא חוסר
הידע הבסיסי הזה עובד לטובת הסרט".
אריאל כהן, במאי סרטי האימה: "החרדים צמאים לסרטים מעין אלה. זה חלק מההיפתחות
שלהם לעולם שאתה רואה גם באינטרנט, והטלוויזיה שהם מסתכלים בה בהיחבא. אנחנו
בחברת קלמנטינה, שמפיקה את הסרט עם ורטה, עשינו עד עכשיו קומדיות וסרטי אקשן
רבים. הסרט האחרון שלנו היה 'נשק שחור', מוקומנטרי על הנעשה מאחורי הקלעים
של חברה שמפיקה סרטים לחרדים, וחלק ממנו צולם באיסטנבול. זה חלק מההתפתחות
של הסרטים האלה, שהיום אפשר לצלם אותם בלוקיישנים בחו"ל. יש, למשל, סרט של
גרובייס שצילמו בוונציה.
"למעשה תיארנו שם את עצמנו. חלקנו חילונים, גם הרבה מהשחקנים הם חילונים. חלקם
שחקני תאטרון שעושים את זה כחלטורות. אפשר להרוויח בזה לא פחות מבטלנובלה.
אנחנו עובדים בתקציב נמוך מאוד, ולפעמים גם כותבים, גם מביימים וגם משחקים,
כמו במקרה של נסים ורטה".
נהרוג את בנימין עם המאכלת?
- מי הקהל של סרטי אימה ופעולה?
"נוער וצעירים חרדים. הם מתעניינים בסרטי פעולה כמו הנוער בכל העולם. למה שהם
יהיו שונים? הסרטים האלה הם בסגנון 'חסמב"ה ונערי ההפקר' שעשו כאן בשנות השבעים.
אבל אני חושב שעם השנים ככל שהתעשייה הצעירה הזאת תתפתח, הם יהיו מתוחכמים
יותר".
- לדעתך יש לסרטים האלה השפעה על העולם החרדי?
"בוודאי, זה פותח אותו. חלק מהשחקנים שהם בכלל לא חרדים נהיים גיבורים של הציבור
החרדי. היית מאמין?"
- מה עתיד התעשייה של הסרטים החרדיים, לדעתך?
"אני מאמין שבסופו של דבר יהיה ערוץ טלוויזיה חרדי. מדברים על זה כבר עכשיו,
וסרטים כאלה יהיו המקור העיקרי שלו. בינתיים הקהל שלנו הוא בהכרח מוגבל - חרדים
שאין להם גישה לטלוויזיה. אנחנו מקווים שהתעשייה שלנו תתפתח עם השנים והניסיון,
ותהיה מתוחכמת יותר ויותר, כמו שתעשיית הקולנוע כולה התפתחה מהסרטים האילמים
הפרימיטיביים לדברים מתוחכמים יותר".
אלימות בינתיים אין בסרטים האלה כמעט בכלל. יוצר אחד מעיד: "עשיתי סרט פעולה
עם חראקות ומרדפים, ואין ירייה אחת בכל הסרט. אנחנו מקפידים בסרטים שלנו שלא
יהיה דיבור בסלנג, אין שפה זולה ואין סיגריות על המסך".
יוצר אחר מתקן: "אין בסרטים האלה אלימות קיצונית. אפשר קצת אלימות עד נקודה
מסוימת, מבוקרת מאוד".
יצירות מופת לא נוצרו בתעשייה הזאת, אבל נוצרו בה סרטים ובמאים יעילים מעין
כמוהם - תוצר של כמות העבודה הגדולה. ק
- לא היו לך חששות?
נסים ורטה, תסריטאי אימה חרדי: "היו לי חששות גדולים לגבי הסרט, שיתקפו אותי,
מי אני שאני מעז לתאר את העולם הבא. ציפיתי לגל של התקפות ואיומים. אבל להפתעתי
התגובות היו חיוביות ביותר. זהו הסרט החרדי המצליח ביותר עד היום. הבעיה העיקרית
עם הצופים החרדים היא שהם לא תמיד מבינים את הסוף".
- למדת קולנוע?
"הניסיון שלי בקולנוע מסתכם בקריאת ספר לכתיבת תסריטים של קובי ניב"
כתבות
ני"ע
