אבק ארוך שנים מתנהל להצלת שמורת אירוס הארגמן בעיר נתניה. פתח בו תושב העיר, הרצל קרן, תחילה לבדו, בהמשך הצטרפו אליו ארגונים נוספים, בכללם "אדם טבע ודין", האגודה לשמירה על הסביבה, שהיא העותרת הנוכחית (להלן - האגודה). נחזור אליה בהמשך.
קרן הגיש לפני שנים עתירה מינהלית כנגד רשויות התכנון, למעשה נגד תוכנית לבניית בתי מגורים על שטח שלמעלה מ-1,700 דונם, שכללו גם את שטח השמורה. העתירה עברה גלגולים רבים. בשלב מחודש של הדיון בה הצטרפה אליו האגודה, בדרך של מתן סיוע וייצוג משפטי (וללא הצטרפותה במישרין לעתירה).
לאחר שעתירתו של קרן התגלגלה בבתי המשפט (כולל ערעור לבית המשפט העליון), הגיע קרן להסכמים עם הרשויות. ההסכמים צימצמו באופן משמעותי את תוכנית הבנייה, באופן שהבנייה כולה תבוצע מחוץ לשטח השמורה. הסכמי הפשרה אושרו ע"י רשם בית המשפט העליון.
אלא שהאגודה סברה שההסכמים שנחתמו עם קרן לא היו מספקים. ערעור הוגש על הסכם הפשרה, שנדחה ע"י שופט בית המשפט העליון אליעזר ריבלין. חלפו חודשיים וחצי נוספים, והאגודה הגישה עתירה חדשה כנגד התוכניות, וזו, כקודמותיה, נדונה בפני נשיא בית המשפט המחוזי בת"א, אורי גורן.
בעתירה החדשה ביקשה האגודה לאסור את הוצאתם של היתרי הבנייה לפי התוכנית המתוקנת, וכן לקבוע שהסכם הפשרה האחרון שהושג עם קרן הוא בלתי חוקי. השופט גורן, בפס"ד מעמיק שסוקר נושאים שונים (שקוצר המקום לא מאפשר את סקירתם במלואם), דחה את העתירה, במותחו ביקורת חריפה על האגודה.
ראשית, קבע השופט גורן, שבית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בעתירה, וזאת על רקע הנסיבות הקונקרטיות שפורטו לעיל. עסקינן בעתירה המכוונת כנגד תוקפו של הסכם הפשרה האחרון, והיא מעלה סוגיות של סמכויות רשויות התכנון, נושא המסור לסמכות בית המשפט לעניינים מיהליים.
כן קבע השופט, כי במכלול האיזונים שבין האינטרס הציבורי מזה לבין האינטרס הפרטי מזה, ראוי להקנות לאגודה "מעמד". שאם לא כן, תינתן לרשויות ולאקט המינהלי חסינות א-פריורי, שלא תאפשר את בחינת ההסכם בשבט הביקורת השיפוטית.
ואחר כל אלה, נדחתה עתירת האגודה על הסף, בשל שלושה נימוקים עיקריים - שיהוי בהגשתה, חוסר ניקיון כפיים וחוסר תום לב של האגודה ומניעות. השיהוי במקרה הנדון נבחן על רקע שני רכיביו - הסובייקטיבי והאובייקטיבי. בינתיים הסתמכו הרשויות על הסכמי הפשרה, ובוצעו מהלכים לקידום התוכנית, כך שהשבת המצב לקדמותו תהיה כרוכה בנזקים רבים.
בתי המשפט לעניינים מינהליים, כערכאת הבג"ץ, מקפידים הקפד-היטב עם עותרים שאינם באים בידיים נקיות. "מהחומר שהונח בפניי", כתב השופט גורן, "התנהלותה של העותרת בכל הקשור להגשת העתירה דנן לוקה בעניין זה, בלשון המעטה, והיא אינה מוסיפה לה יוקרה, ובוודאי שאינה עולה בקנה אחד עם אמות המידה המתבקשות ממי אשר פועל כ'שליח ציבור' ואשר האינטרס הציבורי בגרונו".
השופט גורן ציין בהקשר זה, כי האגודה השמיטה מעתירתה עובדות מהותיות ורלוונטיות וכי הגשת העתירה ע"י פרקליטי האגודה מקימה חשש לכאורי לביצוע עבירה אתית בניגוד לכלל 16(א)(1) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), האוסר על עו"ד לטפל נגד לקוחו בעניין שבו טיפל בעבר עבור אותו לקוח.
(עת"מ מחוזי ת"א 1190/04 אדם טבע ודין נ. הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז מרכז ואח', פס"ד מיום 18.1.05. הנשיא אורי גורן)
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
