ערוץ הילדים המקום הממלכתי

"באפריל 1989 נפתחו שידורי הניסיון של ערוץ הילדים בכבלים, וכעבור תקופה קצרה החל הערוץ בשידורים מלאים, שכללו סרטים מצוירים, סדרות, תחרויות, שעשועונים ועוד. ההצלחה היתה מיידית. בבת-אחת התגמד הממד החינוכי בשידורי הילדים והנוער מפני בידור נטו ורצון להתחנף לילד, להקסים ולמכר אותו למסך", כותב הסוציולוג ד"ר עוז אלמוג בספרו "פרידה משרוליק" (זמורה ביתן, 2004).

ערוץ הילדים הגיע לגיל ההתבגרות, וההורים - קרי נגה תקשורת, החברה המפעילה את הערוץ - מרוצים מאוד. סקר שערכה עבורם לא מכבר חברת אינסייט מגלה, כי כ-82% מקרב הילדים המנויים על הכבלים ועל הלוויין בגילאי 5-13, צופים מדי יום בערוץ הילדים. הערוץ, מתברר, מוביל גם בין ערוצי הנישה מסוגו (פוקס קידס, לדוגמה, זכה ב-52%), וגם על פני ערוצי ברודקאסט (בערוץ 2 צופים כ-32% מהילדים ובערוץ 10 כ-8% מהילדים מנויי כבלים ולוויין).

אם צריך הוכחה נוספת לשביעות הרצון בנגה תקשורת מההישגים, באחרונה החליטו שם למנות את קרני פלזנטל-זיו, מנהלת ערוץ הילדים ואחיו הצעיר, לוגי, שעלה לאוויר לפני מעט יותר משנה, גם לסמנכ"ל התוכן של החברה כולה.

איך אפשר להסביר את הצלחת הערוץ, שממשיך להיות פופולרי למרות המתחרים הרבים שקמו לו בשנים האחרונות - ערוצים כפוקס קידס, יס-סבבה, ניקלאודיון, ביפ ואחרים? מה עושה אותו אהוד כל-כך על קהל היעד? האם הוא פיתח מתכון ייחודי שאף אחד לא יכול לו? האם ילדים בכלל מעדיפים אותו על פני אחרים?

לא בדיוק. אחת הסיבות לצפייה הגורפת בערוץ הילדים טמונה בעובדה הפשוטה, שהוא היחיד מבין ערוצי הילדים שמגיע כחלק מחבילת הבסיס של הכבלים, ואין צורך להוסיף עליו תשלום. ככזה הוא משמש מעין ברירת מחדל עבור ילדים רבים, שאין בביתם כבלים דיגיטליים או לוויין.

אולם אין לשלול מהערוץ את זכויותיו. מבקר הטלוויזיה של "גלובס", אורן פרסיקו, מייחס את ההצלחה של ערוץ הילדים, מאז הקמתו ועד היום, לתוכניות האולפן ולמנחים. "כשהתחילו שידורי הכבלים, ערוץ הילדים היה היחיד שהגיע עם צוות מקורי והגיש קטעי מעבר. הרוב היה אז רכש", הוא מזכיר. "סדרות מדובבות מצליחות ישנן גם בערוצים אחרים, מה שמבחין אותו הוא הקאדר של הכוכבים, מטל מוסרי ועד קובי מחט".

"השינוי שהביא ערוץ הילדים היה לא רק בהעברת מרכז הכובד של השידורים מחינוך לבידור אלא גם בסגנון. הערוץ יצר שפה טלוויזיונית חדשה, המאופיינת בסגנון הגשה קליל, צעקני, צחקני ומתחנחן, ותרם תרומה נכבדה להשתלטות הקו הצעיר, הילדותי ה'מתפנן', האופנתי (צריך להיראות ולהתנהג קול) על ההוויה הישראלית, ובעיקר על הוויית הילדים ובני הנוער. הערוץ יצר למעשה סוג חדש של מנחים ומנחות, שחייבים להיראות נהדר, להתלבש נפלא ולחייך ללא הרף.

בתוך עשור צמח מספר המגישים בערוץ הילדים משני מגישים אלמונים ל-12 'אלילי נוער', שכמה מהם נהפכו לתעשייה שלמה של מוצרים נלווים, כגון מחברות, עטיפות ספרים ויומנים - תופעה חדשה בתרבות הילדים הישראלית". (עוז אלמוג, "פרידה משרוליק")

ואכן, ברוב שנותיו נשען הערוץ בכל כובד משקלו על כתפיהם של טאלנטים כמו דנה דבורין, מיכל ינאי, נמרוד רשף ואחרים, שבמקרים רבים חייבים לו את הזינוק בקריירה שלהם. אולם פרסיקו מציין, כי בשנתיים האחרונות, תופעת הסלבריטאות של המנחים פחות בולטת.

הדעות על איכויות התכנים בערוץ חלוקות. יש הרואים בו שילוב מושכל בין חומרים נמוכים, כמו טלנובלות וסרטי פעולה בהנפשה, לבין הפקות מקור שחלקן איכותיות, ומעלים על נס את הקמפיינים הערכיים שעורך הערוץ למען סובלנות ועזרה לזולת. בקיצור ערוץ "נכון" גם מבחינה מסחרית וגם ערכית.

מנגד, המסתייגים רואים בו ערוץ עסקי לכל דבר, הפועל על-פי שיקולי רייטינג. הוא אינו ממלא תפקיד ציבורי, ויורד למכנה המשותף הנמוך ביותר. אלה רואים בקמפיינים הערכיים עלה תאנה בלבד, בעיקר כיוון שלא מעט תוכניות בערוץ סותרות את הערכים ה"חינוכיים" של קמפיינים אלה.

כך או כך, עובדה היא שהילדים צופים. לפי סקר הצפייה, כמעט מחצית מהילדים צופים בערוץ כשלוש שעות בממוצע בימי חול. בשבתות המספרים עולים. מסקר השוואתי שפורסם באחרונה על נתוני הצפייה של ילדים בכל הערוצים, התמונה מדאיגה בהרבה. מתברר, שילדי ישראל צופים בטלוויזיה יותר מן הממוצע במדינות המערב, וכי אחוז ניכר מהם צופה מעל לחמש שעות ביום.

על השאלה למה ומדוע ילדינו צופים יותר בטלוויזיה יצטרכו להשיב, מן הסתם, סוציולוגיים וחוקרים של תרבות הפנאי. אלא שנדמה שהנושא לא הלהיב עד כה את דמיונם של חוקרים. מפליא אולי, בהתחשב בעובדה שקשה להבין את עולמם של ילדים כיום בלי לעסוק בתמונת המציאות שיוצרת הטלוויזיה, הממלאת את מרבית שעות הפנאי שלהם. גם השיח הציבורי סביב הערוצים לילדים דל יחסית. מבקרי הטלוויזיה בעיתונות, למשל, מעדיפים לפסוח על תוכניות הילדים, וממעטים להתייחס אליהן בטוריהם.

בקרב ההורים יש כאלה שחושבים שיותר מדי טלוויזיה זה מיותר ואף מזיק. וזה כולל את מנהלת הערוץ עצמה ("את הבת שלי אני מגבילה למספר תוכניות ביום", מעידה פלזנטל-זיו). אולם מרבית ההורים מתייחסים לטלוויזיה, גם אם לא יודו בכך, כאל בייביסיטר זול ואמין ביותר. אולי בגלל זה הם מעדיפים לא לשאול יותר מדי שאלות. לרבים מהם אין כלל מושג במה צופים ילדיהם במשך שעות ארוכות של היום.

וכך פועל לו ערוץ הילדים, אולי יותר מערוצים אחרים, בחופש פעולה כמעט מוחלט, ללא ביקורת תקשורתית והורית. בעקבות הצטרפות המתחרים החדשים, הוא אף זכה להכשר כמעט ממלכתי. הוא הוותיק, המוכר והמנוסה בין הערוצים, ולכן אפשר לסמוך עליו.

כהכנה לפגישה עם סמנכ"לית התוכן של נגה תקשורת, שהיא גם מנהלת ערוץ הילדים ולוגי, ערכתי ראיון מקדים עם שני ילדיי הכמעט בני תשע (תאומים בת ובן), על התוכניות האהובות עליהם. הצטרפתי גם לכמה שעות צפייה מדגמית. במשך אחר-צהריים אחד, בהפרש של שעה, ראיתי שתי סדרות מקור: "האדומות" (דרמה על קבוצת כדורגל של בנות) ו"כל שבת שנייה" (קומדיית מצבים שבמרכזה אב גרוש). בסיום הצפייה הרגשתי שקיבלתי יותר מדי מאותו דבר.

"זה בהחלט לא המצב הרצוי", הסכימה אתי פלזנטל-זיו בפגישה למחרת, במשרדי החברה. "זו בעיה רגולטורית. אנחנו מחויבים להפיק תוכנית ולשדר אותה באותה שנה. רוב הצילומים נעשים בחופשת הקיץ, בחודשים יולי-אוגוסט, וכך יוצא שצריך להציג את הסדרות האלה עד סוף דצמבר. גם עבורנו, לשדר שתי דרמות בסמיכות זה יקר מדי, ואנחנו מקווים לשנות את זה".

איך אתם בונים את התמהיל היומי?

"הפריים-טיים שלנו הוא בין השעות אחת וחצי לשש. זה כולל חצי שעה של אנימציה הארד-קור, סדרות רכות כמו ארתור, טלנובלה, סדרת מקור וחדשות סוגרות. אנחנו משתדלים, שבבלוק הזה יהיו תוכניות שכל ילד יוכל למצוא ביניהן משהו שמתאים לו: צעירים ובוגרים יותר, מתורגם, מדובב, מקור ורכש, בנים ובנות".

אבל ברוב התוכניות שאתם משדרים כרגע רוב הגיבורים הם בנים. אולי לא פלא שבנות מעדיפות טלנובלות.

"אני לא בתחושה כזאת. נכון שבחלק מסדרות האנימציה יש גיבורי-על ואקשן, אבל במכלול יש גם סדרות של בנות. כמו למשל סברינה הילדה הקוסמת, בנות הפאוור-פאף ועוד".

גם בסדרת המקור הקומית "הפיג'מות" יש שלושה בחורים ובת ייצוגית אחת. בהנחיית תוכנית החדשות חמש וחצי אין אפילו מנחה אחת.

"דווקא היה חשוב לנו להעביר את המסר, שגם גברים וגם נשים יכולים לעסוק בנושאים חשובים. עשינו מאמצים לקבל אישה לתפקיד, ולא הצלחנו. העיתונאית גל גבאי עובדת איתנו מדי פעם. לגבי המגישים הצעירים, אנחנו מקפידים שיהיו שני בנים ושתי בנות".

קרני פלזנטל-זיו, בת 37, היא בעלת תואר ראשון בתסריטאות מאוניברסיטת תל-אביב ותואר שני בתקשורת מהאוניברסיטה העברית. ב-1992 התחילה לעבוד כתסריטאית בערוץ הילדים. בשנים הבאות ערכה את השידור החי בערוץ וב-1997 הפכה לעורכת הראשית שלו. מ-2001 היא מנהלת את ערוץ הילדים, ומאז הקמת ערוץ האיכות לוגי, ב-2003, נמצא אף הוא תחת אחריותה. בתקופת כהונתה כמנהלת הערוץ התמודדה עם כניסת מתחרים חדשים לשוק הערוצים לילדים, כאלה שהגדירו את ערוץ הילדים לא פעם כקפוא ומאובן.

"התחרות הכריחה אותנו לעשות בחירות יותר איכותיות", היא מודה. "ללא התחרות ייתכן שתוכניות כמו 'האדומות', 'כל שבת שנייה' ו'גבעת נפוליון' לא היו נולדות. עלתה השאלה איזה חותם אנחנו רוצים להשאיר. הרגשנו צורך להתמקד, ואחת התוצאות היא תוכנית החדשות 'חמש וחצי'. לדעתי, בשלוש השנים האחרונות חידדנו את הישראליות בעזרת תוכניות אקטואליה, סדרות מקור וקמפיינים".

אחת התוצאות הנוספות של התחרות היא הארכת זמן השידורים, שפתחה בפני הילדים אפשרות לצפות במשך שעות ברצף. אם מבוגר היה צופה כך בטלוויזיה, היינו חושבים שהוא לא מאוד אינטליגנטי.

"זה לא התפקיד שלנו לחנך ולהגביל את הילדים. אנחנו כאן כדי לעשות להם גוד-טיים, כמובן עם קווים אדומים ולא בכל מחיר. אבל כל אחת מהמערכות מתנערת מתפקידה ונוטה להגיד ש'הכול באשמת הטלוויזיה'.

"לפני שקמו הערוצים המתחרים", היא מספרת, "שמנו ברבע לשמונה בבוקר שקופית עם: 'ניפגש אחרי בית הספר'. אבל כשערוצים אחרים התחילו לשדר, החלטנו לתת סדרות מתורגמות. באו הורים והתלוננו 'למה הפסקתם את השקופית?' זה המם אותי. בשביל זה יש בית-ספר והורים. אבל כשהכול פתוח ואין גבולות, אפשר להאשים אחרים. בכל זאת, אנחנו לא מתנערים לגמרי מאחריות, ולא משדרים, לדוגמה, אחרי עשר בערב".

תני לי דוגמה לקווים אדומים.

"למשל, סדרה כמו 'המורדים'. היה ברור לנו מהתחלה, שאי אפשר לשדר אותה בשתיים וחצי (דווקא בערוץ המתחרה, פוקס קידס, חשבו אחרת - ר.ג.). או שאם אנחנו משדרים טלנובלות בשעות אלה, ברור לנו שהגיבורים צריכים להיות ילדים, כי החומרים צריכים להתאים לגילאי 6-12. גם עם סדרה כמו 'האדומות' לא נוכל להמשיך הלאה באותה משבצת, כי אז זו תהיה סדרת נוער שתעסוק בעולם של מתבגרים".

למה המנחים כל-כך נחמדים ומנסים לרצות את הילדים, כשברור לכולם - חוץ מאשר לילדים - המניע המסחרי החזק?

"עניין הכוכבות היה חזק בערוץ עד לפני חמש שנים. התוכניות נתפרו לפי המנחים ופחות לפי התוכן. היו תוכניות על-שם יעל בר-זוהר או גיל ססובר, וזה לא אומר שלא היו תוכניות טובות. בשלב מסוים אמרנו לעצמנו, נשים את הכוכבות בצד, ונלך יותר על תוכן. המנחים הם חוט השדרה של השידור החי והאינטראקטיבי, שמאפשר לילד לדבר על מה שקורה לו, אבל הם לא מהות הערוץ".

כשפתחתם את לוגי, נתתם כביכול הכשר לערוץ הילדים להיות בידור נטו.

"נכון שמטרתו הראשונה של ערוץ הילדים היא בידור וכיף, אבל זה לא סותר איכות. לעומת זאת, לוגי שם בפרונט את הרצון ללמד, ונעזר בכלי בידורי כמו הרפתקאות או דרמה טובה כדי להשיג את מטרתו. אבל יש לנו מחשבה להרחיב את הגבולות. כבר עכשיו יש סרטים שאנחנו מתכוונים לייעד לשני הערוצים".

נראה שאתם סוחפים את הילדים להיסטריות בידוריות, כמו למשל שיגעון "כוכב נולד", במקום לעזור להם לראות את הדברים בפרופורציה.

"אני לא יודעת. יכול להיות שמערכת חמש וחצי טיפלה בנושא הזה ונתנה הסתכלות קצת אחרת. בכל מקרה, מניסיוני אני רואה שאצל ילדים, כגודל ההיסטריה כך מהירות החזרה לנורמליות. למשל בטורניר שש-טוס שאנחנו מקיימים כבר 12 שנה, אני רואה את הדרמות ואת סערת הרגשות, את המתח והבכי אצל כיתות שהפסידו. אבל בסיום כשעולים לאוטובוס, הכול מאחוריהם". 0