27 מיליון שקל בלבד יושקעו בתיקון ליקויי בטיחות תשתיתיים ברשויות

משרד התחבורה בראשות מנהל אגף תשתיות ופיתוח, יצחק זוכמן, גיבש תוכנית מפורטות לטיפול בליקויי בטיחות ברשויות המקומיות. התוכנית שמבקשת לאתר ולטפל בנקודות תורפה בטיחותיות במערך הדרכים העירוניות, מתבססת על מחקר שערכו פרופ' שלום הקרט וד"ר ויקטוריה גיטלמן מהטכניון.

במחקר נקבע שיישום התוכנית לטיפול בתשתיות כבישים ברשויות המקומיות תוביל לירידה ניכרת בתאונות דרכים.

למרות הממצאים התקציב אינו מספיק ואינו עומד להשתנות. מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ולדימיר רובין, אומר: "תקציב הרשות הוא 160 מיליון שקל לשנה, ואינו השתנה בחמש השנים האחרונות. אני מקווה שבשנת 2006, בעקבות יישום ועדת שיינין, יהיה גידול מהותי בתקציבים ושינוי סדרי העדיפויות של הממשלה בעניין תאונות הדרכים".

גיטלמן והקרט בדקו את התועלת הבטיחותית שתהייה מיישום תוכנית שיפורי הבטיחות ברשויות המקומיות.

מספר תאונות הדרכים עם נפגעים מרוכז במרביתו בתחום הדרכים עירוניות. לדברי הקרט 73% מהתאונות קורות בתחום העירוני, אך התאונות הבין-עירוניות חמורות יותר. 57% מההרוגים היו בתאונות דרכים שאירעו בתחום הבין-עירוני.

סוגי השיפורים בתחום העירוני שמציעה תוכנית "פרויקטים בטיחותיים" כוללת אלמנטי תשתית בלבד. התוכנית כוללת שישה סוגי שיפורים. הראשונה טיפול בצמתים: הסדרת צומת, מעגל תנועה, שיפורים גיאומטריים, שיפורי רמזור, שיפורים אלה יפחיתו התאונות ב-5%-60%.

השיפור השני מתייחס לטיפול בקטעים: הסדרת אי מרכזי, תוספת מדרכה, שיפור רמזורים בציר. על-פי הדו"ח, השיפור יפחית 20%-37% מהתאונות.

השיפור השלישי מתייחס להקמת "שכונות בטוחות": איזורים בהם מוגבלת המהירות ל-30 קמ"ש. על-פי הניסיון הבינלאומי הירידה בתאונות הדרכים היא בהיקף של 25%.

השיפור הרביעי נוגע לתיכנון. מדובר בתכנון השיפורים לטיפול במקומות תורפה, קטעים וצמתים. השיפור יוריד 15% בתאונות עם נפגעים.

השיפור החמישי מתייחס לשיפורי תאורה שעשויים להפחית את תאונות הלילה ב-18%. השיפור השישי מתייחס להסדרים בסביבת בתי-ספר. רוב השיפורים בסביבת בית הספר מתייחסים בעיקר כאקט מניעתי של תאונות עתידיות כיוון שבפועל לא נצפו תאונות באיזורים אלה.

ממצאי העבודה הם חד-משמעיים, יישום התוכנית היה מפחית 188 תאונות עם נפגעים בשנה. בעבודה מפורטים השפעת השיפורים השונים על תאונות הדרכים בכל רשות ורשות. למשל, טיפול בצמתים היה מביא לחיסכון של 90 תאונות דרכים לפי החלוקה הבאה: ירושלים והדרום 59 תאונות, תל-אביב והמרכז 15 תאונות, חיפה והצפון 11 תאונות ויהודה ושומרון 6 תאונות.

על-פי הדו"ח, באיזורים שנבדקו אירעו 599 תאונות בשנת 2002. עלות הטיפול בצמתים אלו, שהייתה מונעת 90 תאונות עם נפגעים, היא 63.1 מיליון שקל.

ממצאי הדו"ח ברורים, השקעה בתשתיות כבישים תפחית באופן ישיר ומיידי את תאונות הדרכים עם נפגעים ברשויות המקומיות. לדברי הקרט, "בתחום תרומתה של התשתית ליצירת תנאי נסיעה בטוחים, הצטבר ידע רב וניתן להגיע לשיפורי בטיחות מהותיים בתקציבים שלא מחייבים השקעות בהיקפים של מיליארדי שקלים. הבעיה העיקרית ביישום התוכנית היא העדר תקציבים".

זוכמן מציין, כי הבעיה היא בעיקר כסף, אך לא רק. לדבריו, הניצולת התקציבית של רשויות המקומיות לא מספיק טובה.

לדברי גורם תחבורה בכיר, "המצב הוא בלתי נסבל. יש תוכנית מפורטת לביצוע, יש עבודה אקדמית שתומכת בעבודה, יש כלים מדידים ואין ממשלה שהנושא הזה חשוב לה. משקיעים מיליארדי שקלים בתחום התחבורה, לו רק היו מקצים מעט מסכום זה לרשויות המקומיות היו פחות תאונות ופחות הרוגים".

גורם אחר, "הרשות הלאומית בהגדרתה היא גוף מתאם ולא מבצע, וטיפול בתאונות דרכים זה מקצוע מסובך מאוד. הרשות צריכה כל שנה להתמודד עם השאלה כיצד לחלק את התקציב.